גם לתשוקה יש סוף

ג'יימי דורנן נחשב לשחקן מוערך עד שהגיע התפקיד הראשי בסרט "חמישים גוונים של אפור", שהביא לו פרסים מפוקפקים כמו ראזי (פטל הזהב) לשחקן הגרוע ביותר ושלל תארים מפוקפקים שחלקו לו מבקרי קולנוע בכל העולם. זה לא הפריע לו להמשיך ולככב בסרט ההמשך, וכעת גם ב"חמישים גוונים של שחרור", החלק האחרון בטרילוגיית הזימה, שעולה הערב בבתי הקולנוע אצלנו.

דורנן בן ה־35 נולד בבלפסט, אירלנד, שם גם למד משחק באוניברסיטה, עד שעבר ללונדון. הוא החל את דרכו בשואו ביזנס כדוגמן וגם כזמר בלהקת פולק. ההתנסויות הראשונות שלו במשחק כללו תפקיד ב"מארי אנטואנט" שביימה סופיה קופולה, וגם בסדרה המוערכת ‭,"The Fall"‬ שבה הוא גילם רוצח פסיכופט. ואז הגיעה סדרת רבי המכר האירוטיים של אי.אל.ג'יימס, ותפקיד כריסטיאן גריי.

הסרט החדש בסדרה ממשיך לגולל את סיפור אהבתם חסר המעצורים של כריסטיאן גריי (דורנן) ואנסטסיה סטיל (דקוטה ג'ונסון). הפעם השניים מתחתנים ויוצאים לירח דבש, במהלכו הם מתמודדים עם סכנות לא צפויות ונאלצים להתעמת עם פחדיהם האפלים ביותר. "מערכת היחסים בין כריסטיאן לאנה מתפתחת באופן חיובי והגיוני", אומר דורנן בראיון לרגל צאת הסרט. "מכיוון שהם מתחתנים, הם הופכים להיות זוג יותר רגיל".

כמו ספר פתוח

וכך, אם בסרט הראשון בסדרה ראינו את כריסטיאן מנסה לכפות את השליטה שלו על אנסטסיה; ב"חמישים גוונים של אופל" היא חזרה אליו בתנאים שלה; ואילו ב"חמישים גוונים של שחרור" השניים נפגשים איפה שהוא באמצע ועושים מאמץ להגיע לפשרה שחיי הנישואים מביאים איתם למערכת. "אני חושב שכריסטיאן מתגלה בסרט השלישי כאדם הוגן, מבין ואנושי יותר, בהשוואה למי שהיה כשפגשנו אותו לראשונה", מעיד דורנן. "אז הוא היה אדם מורכב, קשה להבנה ובלתי חדיר. עכשיו הוא יותר כמו ספר פתוח. גילום הדמות הזאת היה סיפוק עצום בעיניי. זה היה קשה יותר בסרט הראשון, כי הייתי צריך למצוא את האיזון בין מרוחק, קר ומנותק ובו בזמן גם מעורר אהדה. גם הדמות של אנסטסיה התבגרה, מצאה את הקול שלה והפכה להיות אישה חזקה ועצמאית שמקבלת החלטות על פי התנאים שלה עצמה. ברור שהאהבה שלה לכריסטיאן היא אמיתית, ממש כמו האהבה שלו אליה. היא יותר בשליטה עכשיו, בניגוד למקום שבו הייתה בסרט הראשון".

"היחסים התפתחו". עם דקוטה ג'ונסון | צילום: EPA

יש כימיה נפלאה בינך לבין דקוטה על המסך, אבל אתם גם מסתדרים טוב בחיים.

"אנחנו מאוד מחבבים זה את זה. דקוטה ואני היינו חייבים שתהיה בינינו כימיה כדי שזה יעבוד מתחילת הצילומים, ועכשיו אנחנו נמשיך להיות חברים למרות שהצילומים הסתיימו. עברנו דרך ארוכה יחד. אנחנו לגמרי מבינים את המשמעות של מה שעברנו, ואני מאמין שאנחנו תמיד נדע לעמוד זה לצד זה ולתמוך זה בזה, בעיקר בגלל ההשפעה שהייתה לתפקידים האלה על הקריירה ועל האישיות שלנו. זה קשר שיישאר בינינו לנצח".

והתשוקה של הדמויות זה לזה גדלה גם היא?

"כן. במובן הזה הם לא יודעים שובע. אני חושב ששניהם מגיעים למסקנה שיש להם צורך אמיתי בתשוקה ובתאווה עוצמתית במיוחד. זה בא לידי ביטוי עוד יותר בסרט השלישי".

היחסים שלך עם דקוטה ג'ונסון הקלו על צילומי הסצנות הארוטיות?

"בהחלט. כי במצבים כאלה הכל קם ונופל על אמון הדדי. אתה מרגיש מאוד חשוף ופגיע ברגעים האלה. מכיוון שידענו שיש לנו תמיכה מוחלטת זה לזה, היה קל יותר לעבור את הצילומים, ואפילו היו רגעים שהצלחנו ליהנות ולצחוק, וזה טוב. בסרט הראשון עוד ניסינו להכיר אחד את השני, אבל אני מאמין שהיחסים שלנו בהחלט התפתחו מאז, והקלו מאוד על צילומי סצנות המין. אבל יש בסרט גם הומור. יש רגעים ב'50 גוונים של שחרור' שאני בהחלט מקווה שהקהל יפרוץ בצחוק".

יצא לך ולדקוטה לצחקק על הסט?

"אנחנו חייבים! אני לא הייתי במקצוע הזה אם לא הייתי נהנה בעבודה. אני זוכר שבסצנת החתונה לא הצלחנו להפסיק לצחוק כשקלטנו שאותו בחור שהיה איתנו בסצנת המעלית בסרט הראשון, יושב עכשיו בשורה הראשונה של האורחים. החיים קצרים מדי וחייבים ליהנות מהם. דקוטה ואני מצחיקים אחד את השני כל הזמן. צריך להתייחס בכבוד לעבודה שאנחנו עושים, אבל צריך גם לדעת ליהנות, כי אנחנו שחקנים, והתפקיד שלנו הוא לגרום הנאה לצופים. ואיך אפשר לעשות את זה, אם אתה לא מסוגל ליהנות בעצמך? זה נכון בכל תפקיד ובכל מקצוע. אבא שלי היה רופא מנתח, אבל הוא אף פעם לא לקח את עצמו יותר מדי ברצינות, והוא אחד האנשים המצחיקים ביותר שפגשתי".

למי קשה יותר לשמור על פנים רציניות, לך או לדקוטה?

"לדקוטה, כי ברגע שהיא מתחילה לצחוק, היא לא מצליחה להפסיק. זה מגיע עד לבכי, ואז היא חייבת לזוז הצידה".