שר האוצר כחלון יצא מגדרו: "הרפורמה ההיסטורית שעליה סיכמנו היום לאחר 20 שנים, יוצאת לדרך". גם שר האנרגיה שטייניץ הצטרף להתלהבות וחזה ש"הרפורמה תגרום לפיתוח של משק חדשני, יעיל ותחרותי שיוזיל את המחירים לצרכנים". אך ייתכן שלמרות האופוריה שחשים השותפים השונים לרפורמה במשק החשמל בישראל, היא לא תצא לדרך. מי שמנסה לעצור את הרפורמה, שתצמצם מאוד את חלקה של חברת החשמל בייצור חשמל ותביא לפיטורי אלפי עובדים, הוא ראש הממשלה - למרות העובדה שגם הוא מרעיף שבחים על המהלך. אז למה לא לאשר? כי נתניהו סבור שקיימת מטרה חשובה יותר מאשר משק חשמל תחרותי והוזלת מחירים: לנצל את ההזדמנות להגביל את זכות השביתה של העובדים ולשבור את העבודה המאורגנת בישראל.
בימים אלה תלויה בבג”ץ עתירה של המדינה המבקשת לבטל פסק־דין של בית הדין הארצי לעבודה שקבע בעבר, לפני ההסכמה על מתווה הרפורמה, שיש לעובדי חברת החשמל זכות לשבות נוכח צעדי המדינה נגדם. מה הקשר בין העתירה לבין החלת הרפורמה בחשמל? הקשר הוא ההסתדרות. ההסתדרות מתנה את הסכמתה ליישום הרפורמה בכך שהמדינה תמשוך את עתירתה. נתניהו, מצידו, לא מעוניין למשוך את העתירה. הוא מוכן לסכן את מימוש הרפורמה לטובת הסיכוי להגביל את זכות השביתה של העובדים. הוא ותומכיו - ארגוני מעסיקים, עמותות ימין כלכלי ופרשנים שונים בעיתונות הכלכלית - תולים את הסיכוי הזה בעיקר בדברים שנשאה נשיאת העליון, אסתר חיות, בדיון שנערך בנושא לפני כחצי שנה. חיות הביעה אז ביקורת מרומזת כלפי החלטת בית הדין הארצי לעבודה כשאמרה "לאחר 20 שנה, ייתכן שהגיעה העת לבחון מחדש את דיני העבודה".
יש לציין שהחלטת בית הדין הארצי לעבודה להתיר לעובדי חברת החשמל לשבות התקבלה בשיקול דעת, לאחר שנים שבהן ליווה את הסכסוך בין הצדדים ואף מנע את זכות השביתה מעובדי החברה. בית הדין הגיע הפעם להחלטה להתיר לעובדים לשבות בשל הצעדים החד־צדדיים שנקטה המדינה כשהוציאה את תחום ייצור החשמל מחברת החשמל ללא קיום חובת ההיוועצות עם ארגון העובדים. משמעות צעדים אלה, לדברי בית הדין, היא: "פיטורי עובדים רבים, אובדן הכנסות ופגיעה, כתוצאה מכך, במצב הכלכלי של חברת החשמל באופן שיחייב פגיעה בזכויות העובדים שיישארו".
הטענה המשפטית של המדינה בעתירה - הנשענת על הבחנה בעייתית ועמומה של בית המשפט העליון בפסק־דין בעניין בזק לפני כ־40 שנה - היא שבית הדין הארצי לעבודה טעה כשהתיר לעובדי חברת החשמל לשבות כיוון שלא מדובר בשביתה כלכלית נגד רפורמה המשפיעה באופן ודאי, ישיר ומוחשי על זכויותיהם, אלא בשביתה פוליטית נגד המדיניות הכלכלית של המדינה, האסורה לפי דין; או, במקרה הטוב, שביתה מעין־פוליטית, שלפיה עובדים יכולים להשתתף רק בשביתת מחאה קצרה. קשה לראות כיצד ניתן להצדיק את הטענה שפיטורי אלפי עובדים ופגיעה בזכויות עובדים במסגרת רפורמת הפרטה אינם פגיעה מוחשית בזכויות עובדים שמעניקה להם זכות לשבות. זכות שביתה כזו מעוגנת במשפט העבודה הבינלאומי ובחוקות וחוקים של מדינות מערביות רבות.
נתניהו ותומכיו שאינם מתכוונים למשוך את עתירת המדינה לבג"ץ, מוכנים להקריב רפורמה היסטורית שהם תומכים בה עבור הסיכוי להחליש את יכולתם של ארגוני עובדים להגן על זכויות עובדי ציבור ברפורמות המעבירות נכסי ציבור לבעלי הון.
