מאסק כוכב עליון

מכונית הספורט החשמלית של טסלה תמיד הפגינה ביצועים טובים, אבל השבוע היא הגיעה למהירות של 40 אלף קמ"ש, כאשר טיל ה"פלקון הבי" (Falcon Heavy) החדש של חברת ספייס־אקס התנתק מכוח המשיכה ושיגר אותה השבוע למסע בחלל, כבר בטיסת המבחן הראשונה שלו אי פעם.

"כבר הייתה לי בראש תמונה של פיצוץ ענקי בכן השיגור וגלגל של המכונית שנזרק ממנו מתגלגל במורד הדרך. למרבה המזל, זה לא מה שקרה", התוודה לאחר השיגור אילון מאסק, הבעלים של שתי החברות, כשהטיל החדש הפך רשמית למשגר הלוויינים החזק ביותר בעולם, והטסלה האדומה עשתה את דרכה למאדים, כשמערכת הסטריאו שלה משמיעה את "ספייס אודיטי" ואת "האם יש חיים על מאדים?" של דיוויד בואי, ובמושב הנהג בובת אסטרונאוט בשם סטארמן, על שם שיר אחר של בואי.

"זה היה טיפשי אבל כיף", הסביר מאסק את ההחלטה לשגר לחלל את מכוניתו האישית, "יכולנו לשגר את הטיל עם מטען בטון או מתכת כמקובל, אבל אז זה היה מאוד משעמם" .

מאסק (46) חגג עוד ניצחון קטן מול חסרי האמונה. מיליארדר, יזם, גאון טכנולוגי יליד דרום־אפריקה, שסימן כבר לפני שנים את מטרת חייו: לאפשר לאנושות לצאת מכדור הארץ ולחיות במאדים. מאסק חושש שאם האנושות תמשיך לחיות רק בכדור הארץ, היא עלולה שלא לשרוד. לא חייבים מלחמה גרעינית בשביל זה, מספיקה פגיעה של אסטרואיד ענק. זה מה שעמד מאחורי הקמת ספייס־אקס ב־2002.

שיגור ה"פלקון הבי", השבוע בפלורידה | צילום: אי־אף־פי

"מאסק שרף כמעט את כל הכסף שהיה לו על משגר הפלקון־1, וכספים שקיבל אחר כך מנאס"א עבור שיגורים איפשרו לו לפתח את הפלקון־9 המהפכני, הטיל הראשון בעולם שהשלב הראשון שלו נוחת אחרי השיגור על הקרקע, כדי שאפשר יהיה להשתמש בו שוב וכך להוזיל דרמטית את עלויות הגישה לחלל", מסביר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר בהרצליה. "מאסק ניער את תחום משגרי החלל, בדיוק כמו שהוא ניער את תעשיית הרכב עם טסלה והמכונית החשמלית, והמציא את תעשיית התשלומים ברשת עם פייפאל. כשהכל משרת את המטרה הגדולה: המסע למאדים".

הפלקון החדש הוא משגר הלוויינים החזק ביותר המבצעי כיום, והרביעי בעוצמתו שנבנה אי פעם. רק סאטורן־5 האמריקאי שפותח במיוחד כדי להטיס את האסטרונאוטים ואת חלליות אפולו לירח, טיל ה"אנרגיה" הרוסי וה־N1 הסובייטי, שכל שיגוריו נכשלו, חזקים ממנו. הוא מסוגל להעלות למסלול בקרבת כדור הארץ מטען במשקל 64 טון, כמעט פי 2 מהטיל האמריקאי החזק ביותר כיום, דלתא־4 של בואינג, שמשמש אך ורק למשימות לאומיות של הממשל האמריקאי, לשיגורים שחלקם מסווגים. מעבורות החלל של נאס"א, המקורקעות כיום, היו מסוגלות לשאת רק 27.5 טון.

והעיקר, שיגור פלקון כבד עולה כ־100 מיליון דולר, לעומת כ־400 מיליון של הדלתא־4. כל שיגור סאטורן־5, אגב, במחירים של היום, היה עולה יותר ממיליארד דולר. המרוץ להפחתת עלויות השיגור לחלל נמשך ובהצלחה, והוא קריטי כדי שאפשר יהיה יום אחד לשגר למאדים אנשים וציוד בכמויות משמעותיות.

"הצלחה בשיגור הראשון נותנת ביטחון שהתכנון נכון", אומר ענבר. "אבל היא לא נדירה: לפני 30 שנה, כשישראל שיגרה את הלוויין הראשון שלה, אופק־1, היא גם הצליחה בניסיון ראשון. הכישלונות באו אחר כך. בינתיים, לטילים של מאסק כבר יש 50 נחיתות מוצלחות, לשני המאיצים שנחתו בהצלחה זו כבר הייתה הטיסה השנייה. ולא מדובר רק בחיסכון כספי. מאסק בחר בתצורה של מיחזור השלב הראשון של הטיל, לא רק כי זה נראה מגניב וכי מעולם לא עשו דבר כזה, אלא גם כי ככה הוא יכול להגדיל את מספר השיגורים אל מעבר ליכולת ייצור הטילים שלו".

מאסק במסיבת עיתונאים השבוע | צילום: רויטרס

ולא שהכל עבד חלק: הטסלה, שהייתה אמורה להיכנס למסלול סביב השמש, נזרקה למסלול שונה, וכעת הי בדרך לחגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק. בנוסף, המאיץ השלישי של הטיל לא הצליח לנחות בשלום והתרסק לאוקיינוס ב־300 קמ"ש, מחטיא את אסדת הנחיתה במאות מטרים. תקלה דרמטית פחות מפיצוץ טיל הפלקון־9 על כן השיגור בספטמבר 2016, שהשמיד את לוויין התקשורת עמוס־6 שנבנה בתעשייה האווירית. אתמול, אגב, יום לאחר שיגור הטסלה רודסטר לחלל, פירסמה טסלה את הדוח השנתי שלה: הפסד של 1.96 מיליארד דולר, ועוד עיכובים בייצור החשמלית הזולה שלה, מודל 3. מבחינת מאסק, עוד מהמורה בדרך.

ארמסטרונג? קולומבוס!

תוכניות למסע מאויש למאדים עתיקות כמו חקר החלל עצמו. כבר ב־1952 תיאר מדען הטילים הנאצי לשעבר, ד"ר ורנר פון בראון, ומי שיהפוך למדען הטילים הבכיר של נאס"א, מסע לכוכב האדום, בספרו "דאס מארס פרוג'קט''. מאז עבדו על הרעיונות בנאס"א, בסוכנות החלל הסובייטית ובחברות האירוספייס. אחרי הנחיתה האנושית המוצלחת על הירח ב־1969, בחרה נאס"א שהפרויקט הגדול הבא שלה יהיה מעבורת החלל, לטיסות סביב כדור הארץ ולא לחלל העמוק, מתוך הבנה שעדיין אין בידיה טכנולוגיות והמימון הדרושים למסע למאדים.

ב־2004 הכריז הנשיא בוש על פרויקט קונסטיליישן, שנועד להחזיר את האסטרונאוטים לירח, לפתח ולבחון את החלליות הדרושות למסע למאדים ולנחות עליו באמצע שנות ה־30 של המאה ה־21. העלות המשוערת הייתה אז 210 מיליארד דולר, פי 10 מהתקציב השנתי של נאס"א. הפרויקט התנהל על אש קטנה, עד שב־2009 ביטל ממשל אובמה את רוב רכיביו מחוסר תקציב.

מאז הסכומים רק גדלו, אם כי גם הטווח התרחב. כיום נעות ההערכות לעלותו של מסע כזה לבין 100 ל־500 מיליארד דולר, סכום עתק גם לארה"ב. אירופה ויפן, שותפותיה בתחנת החלל, יוכלו לממן רק חלק קטן. לרוסים יש הכי הרבה ניסיון וכוח אדם מיומן אחרי האמריקאים, אבל יכולת כלכלית מוגבלת וספק אם שיתוף פעולה כזה בכלל אפשרי מבחינה פוליטית כיום.

סין הייתה יכולה להיות השותפה המושלמת. היא כבר בונה תחנת חלל, שיגרה טייקונאוטים למסלול סביב כדור הארץ ויש לה העוצמה הכלכלית והטכנולוגית. אבל האמריקאים רואים בסינים יריבים, טוענים שאין באמת הפרדה בין תוכנית החלל האזרחית של בייג'ינג לתוכנית הטילים הצבאית שלה, ומוגבלים בחוק שאוסר על נאס"א לשתף פעולה עם מקבילתה הסינית ללא אישור מוקדם מהקונגרס. חוק אחר אוסר על חברות אמריקאיות למכור לחברות סיניות לוויינים וטכנולוגיות טילים.

למרות זאת נרשם בשנה שעברה ציון דרך, כשחללית של ספייס־אקס העלתה אל תחנת החלל הבינלאומית ניסוי שהכין פרופ' דנג יולין מהמכון הטכנולוגי בבייג'ינג, לבדיקת השפעת הקרינה בחלל על די־אן־איי אנושי. המהלך התאפשר משום שהניסוי היה אחד מ־25 ניסויים שבוצעו עבור חברה פרטית, כך שהקשר הסיני לא התבצע דרך נאס"א. ימים יגידו אם זאת הייתה פריצת דרך שבאמת תוביל לשיתוף פעולה בין שתי המעצמות.

אז מאסק מסוגל להביא אותנו למאדים?

ענבר: "בינתיים הוא עמד בכל הבטחה טכנולוגית שלו, גם אם לא בלוח הזמנים המובטח. הפלקון הכבד, למשל, הוכרז ב־2011 והשיגור הראשון שלו תוכנן ל־2013. בכל מקרה, הטיל הזה לא מספיק חזק כדי להטיס בני אדם ואת רכבי החלל שלהם למאדים. בשביל זה צריך טיל עוד יותר חזק, והוא כבר עובד עליו. למאסק אין היום מספיק משאבים עצמיים כדי לממן מסע למאדים, אבל הוא מציע לארה"ב אפשרות ריאלית לעשות את זה. אם עד עכשיו אפשר היה להגיע למאדים בדרך הישנה של משגרי ענק וניהול יקר מסורבל של הממשל, מאסק מציע כיוון חדש".

הסינים יהיו חלק מפרויקט כזה?

"אני לא יודע אם המרוץ הבא לחלל בין המעצמות יהיה כדי לנחות שוב על הירח, או כדי להגיע למאדים, אבל בקונסטלציה הנוכחית יש יותר סיכוי שהסינים והאמריקאים יהיו שם כמתחרים, ולא כשותפים".

נראה בימי חיינו אדם צועד על מאדים?

"סביר שכן, למרות שזו תהיה משימה שונה מאוד מהנחיתה על הירח. בגלל העלויות האדירות כבר לא מחפשים משימות של השארת עקבות על כוכב, תקיעת דגל, איסוף כמה אבנים ואז חזרה הביתה כגיבורים, אלא ערך מוסף. איזה הישג מדעי גדול או ניצול משאבים כפרויקט כלכלי. ובמאדים, מבחינה זו, חוץ מעצם הנחיתה, עוד לא ברור מה בדיוק אפשר לעשות. אלא אם כן באים כדי להתיישב שם. תאר לך שקולומבוס היה נוחת באמריקה, מבלה שם כמה ימים וחוזר לספרד. לכן מסע למאדים יהיה הרבה יותר דומה למסע של קולומבוס מאשר למסע של ניל ארמסטרונג. גם מאסק הבהיר שלא יהיה מדובר באסטרונאוטים, אלא במהגרים".

להתאמן על הירח

מעבר לעלויות האדירות, מסע למאדים הוא אתגר טכנולוגי אדיר לאדם, גם בתחילת המאה ה־21 ואחרי 57 שנים של טיסה מאוישת לחלל. גם כשמסלוליהם של כדור הארץ ומאדים מציבים אותם במרחק הקצר ביותר ביניהם, 54 מיליון ק"מ, מדובר במסע שיימשך חצי שנה. בשיא גדל המרחק עד ל־400 מיליון ק"מ.

מדובר ב־6 חודשים שבהם צריך להאכיל את צוות החללית, שתהיה גדולה יותר מכפי שאי פעם שוגרה לחלל, לספק לו אוויר לנשימה, להגן עליו מפני קרינה קוסמית וסערות שמש, ולאפשר לו להתמודד עם מצבי חירום רפואיים, כולל ניתוחים. צריך גם להתמודד עם תקלות טכניות בחללית, ללא יכולת לקבל עזרה מכדור הארץ. אפילו להודעות בקשר ייקח דקות ארוכות להגיע, כשאחד האסטרונאוטים יכריז "יוסטון, יש לנו בעיה".

ולא שהתנאים על מאדים הרבה יותר קלים. הטמפרטורה הממוצעת היא מינוס 63, ובאטמוספרה יש 95% פחמן דו־חמצני, כך שבני אדם לא יכולים לצעוד עליו ללא חליפות. התאורה היא 50% ממה שיש בכדור הארץ, מה שיחייב גם להאיר את החממות שרק בהן אפשר יהיה לגדל מזון.

"לפני שהאדם ינחת במאדים, הוא יהיה חייב לחזור לירח, כדי להתאמן, מסביר ענבר. "לפני ששולחים בני אדם למסע כל כך ארוך, הגיוני בהרבה לאמן אותם ולהתמודד עם קשיים ובעיות במרחק 3 ימי טיסה, ולא 180 במקרה הטוב. כבר היום יש הכנות לבניית בסיס ירח כזה, עם ייצור חלקי בטון ממחצבי הירח, הדפסת מבנים ובנייה בידי רובוטים. דברים שהיו מדע בדיוני בפעם האחרונה שהאדם צעד שם".

מאסק חשף בשנה שעברה את התוכנית שלו למסע למאדים: שתי חלליות מטען שישוגרו ב־2022, וינחיתו עליו ציוד שיוכל לאתר מים זמינים וסכנות פוטנציאליות, וגם יניחו תשתית לקיום חיים וייצור אנרגיה. ב־2024 מציע מאסק לשגר לכוכב שתי חלליות מאוישות בכ־200 איש, ועוד שתי חלליות מטען, שיאפשרו לבנות את המושבה הראשונה ולהקים בו מפעל לייצור דלק טילים, הדרוש לטיסות בחזרה לכדור הארץ.

ספייס־אקס כבר עובדת על טיל השיגור לחלליות האלה, ה־BFR, בגובה 106 מטר ביחד עם החללית, שיוכל לשאת 150 טון למסלול סביב כדור הארץ, וכשלא ישגר חלליות למאדים, יוכל לשגר יחד עשרות לוויינים, מה שיוזיל מאוד את שיגורם. נאס"א הגיבה בזהירות לחזון שהציג: "סוכנות החלל נרגשת לראות את העניין הגלובלי הגובר בהטסת בני אדם עמוק יותר לתוך מערכת השמש, כולל מאדים". הסוכנות עובדת בעצמה עם בואינג על משגר חלל למאדים, SLS, שיהיה יקר יותר, עם כושר נשיאה נמוך יותר.

אבל מאסק הוא הבעיה הקטנה יותר של נאס"א, שכבר ספגה נזיפה מדונלד טראמפ. באפריל האחרון קיים הנשיא שיחה חגיגית עם האסטרונאוטית פגי וויטסון, ששהתה באותה עת בתחנת החלל הבינלאומית. כשהוסבר לו שנאס"א נערכת להנחית אדם על מאדים באמצע שנות ה־30 של המאה, הוא ענה, "ובכן, אנחנו רוצים לנסות לעשות את זה במהלך הכהונה הראשונה שלי, או, במקרה הגרוע ביותר, בתקופת כהונתי השנייה. אז נצטרך להאיץ את זה קצת, בסדר?" החזון של מאסק דווקא מתאים יותר ללוח הזמנים של הנשיא, אבל בינתיים הוא לא הראה סימנים שהממשל שלו מנסה להעמיד בכלל את התקציב הדרוש.

עוד דמות שיכולה להשפיע על המסע, ואולי להפוך אותו לתחרות פרטית בין אנשי עסקים, היא ג'ף בזוס, מייסד ומנכ"ל אמזון. בזוס הוא גם הבעלים של "בלו אוריג'ין", שפיתחה גם היא משגר לוויינים המיועד לשימוש חוזר, אם כי קטן יותר מפלקון־9. גם החברה של בזוס מפתחת משגר לוויינים רב־פעמי גדול יותר, "ניו גלן", על שמו של ג'ון גלן, האמריקאי הראשון בחלל, שהיה חזק יותר מפלקון כבד, בהשקעה של 2.5 מיליארד דולר, כולה מכיסיו העמוקים של בזוס, האיש העשיר בעולם. ענבר: "היכולות הכלכליות של בזוס גדולות בהרבה משל מאסק. ניו גלן ראשון עשוי לצאת ממפעל ההרכבה שלו ליד מרכז החלל קנדי בפלורידה עוד השנה. זו תהיה טלטלה גדולה".