לא בכל יום רואים מחזה מפתיע שכזה בבתי־משפט לתעבורה. מלכה סאחורי (63) מחיפה, הלוקה בעיוורון מלא, התייצבה מאחורי דוכן העדים וביקשה רחמים על מי שדרסה אותה בתאונת פגע וברח. "אני לא רוצה שישלחו אותה לבית־הסוהר", התחננה סאחורי.

התאונה התרחשה בפברואר 2014. בעת שסאחורי וכלב הנחייה שלה חצו את הכביש במעבר חציה, נהגת ברכב פרטי פגעה בה וגרמה לה חבלות קשות. כתוצאה מהתאונה היא סבלה משבר בעמוד השדרה, משלושה שברים ברגל ימין, משלושה מוקדי דימום במוח ומקרע בכתף שמאל.

לדבריה של הנהגת, לילה אבו כליב (24), היא נלחצה מהמקרה ועזבה את מקום התאונה. אבו כליב הודתה והורשעה בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בחוסר זהירות ואי־מתן זכות קדימה להולך רגל.

נציג התביעה ביקש לגזור על הנהגת עונש מאסר בפועל שנע בין 10 ל־30 חודשים, מאסר מותנה, פסילת רישיון ופיצוי למתלוננת.

עו"ד אסדי

אך דווקא סאחורי, שננטשה פצועה על הכביש, הייתה זו שדרשה רחמים על הנהגת. סאחורי ביקשה מהשופטת לתת לנאשמת הזדמנות לשקם את עצמה וציינה כי היא סולחת לה.

סאחורי סיפרה כי אבו כליב ביקרה אותה בבית־החולים לאחר התאונה והמשיכה והגיעה לביתה כמה פעמים לאחר הפציעה וכך שמרה איתה על קשר. אבו כליב גם הביעה חרטה על התנהלותה.

בתום הדיון החליטה השופטת כרמית פאר גינת לגזור על הנהגת חצי שנת מאסר שתרוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופסילת רישיון לשלוש שנים. בנוסף הועמדה הנהגת בצו מבחן למשך שנה וחצי ונקנסה ב־2,000 שקלים.

"ביקשתי שיקלו על הנהגת כמה שיותר", הסבירה סאחורי בשיחה עם "ידיעות אחרונות", "אין בליבי רצון לנקמה. רק אהבה. אני סולחת לה מכל הלב ומסתכלת עליה כמו על אחת משתי בנותיי. אני רוצה שהיא תהיה מאושרת בחיים".

בתום גזר הדין התחבקו אבו כליב וסאחורי. "אין לי ספק כי היא לא פגעה בי בכוונה", אמרה סאחורי. "היא לקחתה בהלם לאחר התאונה ולכן עזבה את המקום. כשנפגשנו היא בכתה וביקשה סליחה. אמרתי לה 'בעזרת השם אני אתאושש, אעמוד על הרגליים ואצליח לצעוד'. עמדתי בהבטחתי. היא ריגשה אותי מאוד בבכי שלה".

אבו כליב נרגשת וקולה רועד כאשר היא מדברת על האישה שאותה פצעה בתאונה. "פגשתי בן אדם מדהים. לאורך כל הדרך היא הייתה זו שחיזקה אותי ועודדה אותי", היא אמרה והוסיפה: "בתאונה עשיתי טעות גדולה ואני מבקשת עליה סליחה. עד יומי האחרון בחיים לא אעזוב את מלכה".

עו”ד רפאת אסדי ממשרדו של עו"ד אילון אורון אמר: "בית־המשפט לא אטם אוזנו לזעקת הנפגעת עצמה. הוא הטיל עונש סביר שאיזן בין כל האינטרסים".