רביעי 22 באוגוסט 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    חדשות • 11.02.2018
    מרוסיה באכזבה
    יואב פרומר

    לא זאת התגובה שלה ציפינו מ"ידידינו" במוסקבה. במקום להזהיר את האיראנים או לכל הפחות לנקוט עמדה ניטרלית, הקרמלין לא באמת הותיר ספק לצד מי הוא כאשר הביע "דאגה עמוקה" מהתקיפות בסוריה והצהיר (או בעצם הזהיר) כי על כל הצדדים — כלומר ישראל — לכבד את הריבונות הסורית.

     

    בשל ריבוי הפגישות החמות, לכאורה, בין נתניהו לפוטין בחודשים האחרונים מותר בהחלט להתאכזב מהתגובה הרוסית, אך אסור להיות מופתעים ממנה: הנחת העבודה שבה דבקה ישראל בשנים האחרונות ולפיה רוסיה תשמור על האינטרסים שלה בסוריה הייתה שגויה מיסודה. ולכן גם הבקשה הבהולה מהקרמלין אתמול בבוקר למנוע הסלמה בגזרה שוות ערך לבקשה מפירומן לכבות את השריפות שבעצמו סייע להדליק.

     

    כל מי שתולה את תקוותיו ברוסים להרגעת הרוחות באזור שוכח (או מתעלם מכך) שהגורם היחיד שעשוי אולי להרוויח ממלחמה במזרח התיכון עכשיו הוא רוסיה. מדיניות החוץ הרוסית במזרח התיכון היא בעיקר בלתי עקבית, ולכן גם מרבים דיפלומטים וחוקרים לכנותה פרגמטיזם־אופורטוניסטי. כלומר: זיהוי וניצול כל הזדמנות פוטנציאלית אקראית לקידום האינטרסים שלהם.

     

    וזה בדיוק מה שצריך להדיר שינה מכולנו, שכן מבחינת הרוסים זהו זמן אופטימלי למלחמה אזורית שעלולה לשרת את האינטרסים שלהם בשני ערוצים אסטרטגיים חשובים. הראשון: נפט. המפלות בשווקים בשבוע החולף גררו עימן גם את מחיר הנפט, שאיבד יותר מ־10% וצנח לראשונה השנה מתחת ל־60 דולרים לחבית. היות שהכלכלה הרוסית תלויה בייצוא נפט כאוויר לנשימה, התלקחות המזרח התיכון תאיים על אספקת הנפט העולמי, תכניס משקיעים למתח — ובכך תגביר את הביקוש ותקפיץ את המחירים.

     

    שנית: ייצוא נשק. בעוד שהסורים ודאי יעשו שימוש תעמולתי בצילומי אף־16 ישראלי (תוצרת ארה"ב) שהופל על ידי טיל נ"מ סורי (תוצרת רוסיה), הרוסים עלולים לעשות בהם שימוש מסחרי למטרות שיווק. והם זקוקים לכך: בשנים האחרונות חוותה תעשיית הנשק הרוסית ירידה בביקוש בשל תחרות גוברת מסין, כמו גם אובדן המונופול שלה על שווקים חשובים כמו הודו, מזרח אירופה ווייטנאם למדינות המערב — לרבות ארה"ב וישראל. מלחמה אזורית פותרת למוסקבה את שתי הבעיות.

     

    בישראל מרבים לדבר על כך שהרוסים מעוניינים ב"יציבות", אבל היציבות היא יחסית ובמקרה זה גם מטעה: האמריקאים, האירופים ולאחרונה גם הסינים מעוניינים ביציבות אזורית כדי להגן על מיליארדי דולרים בהשקעות אזרחיות ולאפשר הספקת נפט זולה. בשל אופייה השונה — והפרימיטיבי — של הכלכלה הרוסית, ההון הרוסי שמושקע באזורנו קשור בעיקר לתשתיות ולנפט, ולכן גם הרבה פחות פגיע.

     

    עלינו לזכור לקח היסטורי כואב אבל חשוב: לרוסיה לא באמת אכפת מהמזרח התיכון. היעדים האסטרטגיים החיוניים שלה היו ונותרו במזרח אירופה ולאורך גבולותיה האינסופיים באסיה. והמשמעות: בניגוד לשריפות קרוב לבית, למשל באוקראינה או בצפון־קוריאה, רוסיה לא תמהר לבוא לכבות את האש במזרח התיכון. במיוחד לא כשבעלי בריתה ולקוחותיה הם גם אלו שהציתו אותה.