שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    טביב עם אוחנה. הבוס הוא זאב בודד | צילום: ראובן שוורץ
    ספורט • 11.02.2018
    תפס את השיטה
    קונה בזול, מוכר ביוקר, משלם מעט לשחקנים, לא סופר מאמנים וכוכבים, מעסיק צוות מנהלה מצומצם, מדלג על סקאוטים ומתמרן סוכנים. כך עושה אלי טביב בית ספר למתחרים
    נדב צנציפר

    אחרי יעקב שחר, אלי טביב הוא הבעלים הוותיק ביותר בכדורגל הישראלי, עם 22 שנות הישרדות בשלוש תחנות. בעוד כשלושה חודשים יסיים את עונתו החמישית כבעלי בית"ר ירושלים, שנמצאת חזק במאבקי האליפות וגביע המדינה. 

     

    טביב גיבש שיטת ניהול שגוררת לא מעט ביקורות, אבל בשורה התחתונה ביצרה את מעמדו כמנהל הפיננסי הטוב בליגה. כל זאת לצד מבחן תוצאה מרשים בצד המקצועי, שבשליטתו המוחלטת. מצד שני, האיש שהגיע לקבוצותיו הקודמות כמשיח, הותיר אותן במסלול התרסקות. הפועל כפר־סבא והפועל ת"א (ממנה גורש) ירדו ללאומית, כשברקע מחאות נגדו. עכשיו הגיע תור לה פמיליה למחות.

     

    שכר השחקנים בבית"ר הוא בקושי רבע מזה של הבכירות. סדר גודל של 16 מיליון שקל, די דומה לקריית־שמונה והפועל חיפה, הרבה הרבה פחות ממכבי חיפה. בהפועל ת"א, יחד עם מוני הראל, הועמד תקציב כולל של 28 מיליון שקל והמועדון זכה בכל תואר אפשרי, כולל העפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות.

     

    הגיל והתרגיל 

    טביב הוא זאב בודד, שאולי מוכן לשמוע דעות של אנשים סביבו, אבל לא סופר אף אחד, גם כשמדובר בנושאים מקצועיים ומול מאמנים בכירים. הללו נאלצו במקרים רבים לקבל כעובדה מוגמרת החתמות שחקנים מבלי שידעו על ניהול מו"מ. כך היה גם עם אנטואן קונט הצרפתי. רק אחרי נחיתתו בארץ הודיע טביב לרן בןֹ־שמעון: הבאתי שחקן חדש. 

     

    מי שנחשב לתגלית העונה (15 שערים בכל המסגרות), אנתוני וארן, ירד בשנה שעברה לליגה א' עם הפועל ירושלים, וכבר סיכם בהפועל אשקלון. המאמן דאז, שרון מימר, ביקש להחתים כחלוץ את עידן שמש מסכנין, אלא שטביב הטיל וטו. הוא בדק נתונים סטטיסטיים של וארן, ראה תקצירים שלו בתוכנת האינסטט שמאוד פעילה אצלו, והתקשר אליו ישירות. העסקה נחתמה בשכר של כ־5,000 דולר לחודש, חוזה שימומש גם בעונה הבאה.

     

    בזמן שהקבוצות הבכירות מפעילות מערכי סקאוטינג ומנחיתות שחקנים בסכומים מטורפים, טביב הוא גם סקאוט וסוכן. מכבי חיפה גלשה לתקציב כולל של מעבר ל־100 מיליון שקל, באר־שבע מתקרבת אליה בצעדי ענק, וזה של מכבי ת"א נסק לכ־140 מיליון. בית"ר בקושי חוצה את ה־30.

     

    שכר ממוצע אצלו עומד על כ־20 אלף שקל בחודש, עם שמות לא נוצצים גם במונחים מקומיים. עומר אצילי, שקיבל אצלו 18 אלף שקל בחודש, מרוויח במכבי ת"א כחצי מיליון דולר בעונה. בבית"ר אין שחקנים שמקבלים יותר מ־200 אלף דולר.

     

    טביב משתדל להימנע מצירוף שחקנים מעבר לגיל 30, שאין בהם פוטנציאל למכירה. מנגד הוא מצליח למכור שחקנים בסכומים גבוהים בהרבה מאלו ששילם עבורם. את שלומי אזולאי רכש ב־120 אלף שקל מראשל"צ ומכר ב־900 אלף דולר למכבי ת"א, בדיוק הסכום בו מכר את אלי דסה. את ניקיטה רוקאביציה קיבל בחינם, ושנה אחר־כך מכר ב־400 אלף יורו למכבי חיפה, בה משתכר האוסטרלי פי שלושה. את אצילי הביא מראשל"צ ב־700 אלף שקל, והוא נמכר לגרנדה בסכום כולל של מיליון דולר. אופיר קריאף נמכר למכבי חיפה ב־700 אלף שקל, וחזר בחלון ההעברות האחרון דרך קריית־שמונה לירושלים, ללא תמורה.

     

    שכר ועונש 

    העסק דופק גם בגזרת הזרים. ז'אורז'יניו, קלאודמיר פריירה, יקוב סילבסטר ואריק סאבו הגיעו ללא תמורה. על שניים בעלי פוטנציאל מכירה עתידית הוא הסכים לשלם: עבור קונט הוציא 350 אלף דולר ועל מרסל הייסטר כ־200 אלף. את פול אקוקו (19) הביא מהליגה השנייה בפינלנד, אחרי שקיבל טיפ מחבר.    

     

    כשטביב מריח פוטנציאל הוא יסכים להוציא סכומים גבוהים. עומר דמארי, הרכישה הגדולה ביותר שלו (1.5 מיליון דולר למכבי פ"ת), נמכר ללייפציג ב־7.5 מיליון יורו (אחרי תחנת ביניים קצרה באוסטריה וינה). 

     

    למעט שחקנים זולים כמו קריאף (הגיע ללא תמורה ומשתכר 4,500 דולר בחודש), דייויד בויסן וסילבסטר, לא הגיעו בינואר שחקנים. ורמוט, שחתם לעונה וחצי בהפועל חיפה בשכר עונתי של 190 אלף דולר, קיבל לפני כן טלפון מטביב שהציע לו להגיע לארבעה חודשים בלבד בשכר נמוך יותר. גם הסוכנים מודעים לכך שאצל טביב מדובר בתנאים שונים על עמלות, קבלת כספים וכיו"ב. לא אחת הוא פונה ישירות לשחקנים, על מנת לחסוך עמלה.

     

    בארבע שנים וחצי כבעלי בית"ר עברו תחתיו עשרה בעלי מקצוע. למעט רוני לוי ובן־שמעון, שאימנו חצי עונה בלבד, טביב הקפיד לבחור מאמנים די אנונימיים בשכר נמוך יחסית - ממוצע של 25 אלף שקל בחודש. לשם ההשוואה, יוסי אבוקסיס מרוויח בבני־יהודה כ־65 אלף שקל בחודש.

     

    טביב לא סופר כוכבים או דמויות חזקות שמינה. דורון ג'מצי, חיים רביבו ומשה דמאיו לא שרדו לאורך זמן. דסה, אצילי ודן איינבינדר שפתחו עונה כקפטנים סיימו אותה מחוץ לקבוצה. בתום עונת ההתאקלמות שלו, טביב לא היסס לשחרר בסיטונות שחקני בית, כמו אבירם ברוכיאן, למרות ביקורת מצד האוהדים. ומי צריך דוגמה טובה יותר מיוסי בניון, שכיוון את כל הביקורת בנוגע לאי שיתופו לעבר הבעלים. זה לא ממש עזר.  

     


    פרסום ראשון: 11.02.18 , 23:45