המרוץ לגרעין של מדינות ערב

דו"ח חדש שמפרסם המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה, בראשותו של אלוף (מיל') עמוס גלעד, מצביע על התקדמות של מדינות ערביות במזרח התיכון ובצפון אפריקה בבניית תחנות כוח גרעיניות.

איחוד האמירויות הערביות תהיה הראשונה להפעיל כור גרעיני (מתוצרת דרום־קוריאה), וצפויות ללכת בעקבותיה: מצרים, ערב־הסעודית, ירדן, סודאן, תוניסיה ואלג'יריה — כולן הכריזו על כוונתן להקים כורים גרעיניים. מהדו"ח עולה כי טענתן של המדינות הללו, שלפיה הן זקוקות לתחנות הכוח הגרעיניות כדי לספק ביקוש גובר לאנרגיה למטרות כלכליות, אינה ההסבר היחיד למאמציהן. אל"מ (במיל') ד"ר שאול שי, מנהל המחקרים במכון למדיניות ואסטרטגיה (לשעבר סגן ראש המל"ל) ומחבר הדו"ח, מסביר כי רכישת הטכנולוגיה הגרעינית היא גם תגובה של העולם הערבי־הסוני לתוכנית הגרעין האיראנית. מגמה זו זוכה לעידוד של רוסיה, אשר מעוניינת לספק את הידע והטכנולוגיה.

ד"ר שי סבור כי המידע שנאסף במסגרת המחקר תומך בטענת ישראל כי החשש מאיראן גרעינית מוביל למרוץ לרכישת ידע וטכנולוגיה גרעינית על ידי מדינות במזרח התיכון. מגמה זו בולטת בקרב יריבותיה של איראן — מצרים, סעודיה, טורקיה, ירדן ומדינות המפרץ הפרסי. למעשה, הסכם הגרעין של המעצמות עם איראן — אשר מקל את הסנקציות עליה תמורת התחייבות שלא לפתח נשק גרעיני בעשור הקרוב — קונה זמן עבור שכנותיה לפיתוח תשתית גרעינית משלהן, לקראת פקיעת ההסכם. ד"ר שי מדגיש כי אומנם קיים פער ניכר בין החזקה בידע, בטכנולוגיית גרעין ובכור גרעיני הפועל לצורכי אנרגיה לבין היכולת לפתח תוכנית גרעין, אך קיום הידע והתשתית הגרעינית יכולים לתרום לקיצור התהליכים להסבת הטכנולוגיה מאזרחית לצבאית.