yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: משה נחומוביץ'
    7 לילות • 12.02.2018
    "אני מפה עובר רק לאל –איי. ישראל קטנה מדי כדי לחשוב שאני אסיים החיים הקריירה שלי"
    השיר שעשה עם שלמה ארצי ונשאר על המדף. הזמרים הגדולים שמחזרים אחריו ושומעים "לא". הדחייה שחטף מאביב גפן. והלהיט הגדול של סטטיק ובן–אל שהיה אמור לככב במצעד הגאווה. ג'ורדי, עד לפני שנתיים איש אחורי הקלעים, חסר ביטחון, הפך למפיק–העל של הצמד החם במדינה, וקופץ עכשיו גם לכיסא השופט בריאליטי 'גוט טאלנט ישראל' בטלוויזיה. אז איך זה שהוא כבר מת לעוף מפה?
    רז שכניק | צילום: צילום: משה נחומוביץ'

    "12 שנה ישבתי עמוק באולפן, לא ראיתי כמעט אור יום, ולא ידעו מי אני", מספר ירדן פלג שאתם מכירים כג'ורדי ג'ורדליש, "כבר חשבתי שלא יקרה איתי כלום. רגע לפני סטטיק ובן־אל הוצאתי ויזת אמן לארה"ב ואמרתי בוא נתחפף מפה. ואז יצא השיר 'ברבי' ואמרתי, 'אין, לא יהיה יותר מצליח מזה, אז בוא נעבור לארצות־הברית'".

     

    הגיוני.

     

    "ואז יצא עוד שיר ועוד שיר מצליח ומצאתי עצמי עוד שנתיים פה, לא רוצה לעזוב אותם. מה עכשיו? נעשה עוד כמה שירים טובים עם הצמד ועוד עונה שתיים של 'גוט טאלנט ישראל' בערוץ 13, ואני יכול לעבור. הייתי רוצה לעבוד עם כל האמנים המצליחים בארץ, אבל יותר לחוץ לי לעבור מפה. כל שנה אני אומר שאני עוזב וכל שנה משהו אחר משאיר אותי פה. מבחינתי עשיתי את שלי בארץ נכון להיום. אם אמשיך לעבוד עוד שנה־שנתיים יגידו נמאס ממנו. ברגע שמדברים עליך הכי הרבה אתה צריך ללכת. זו השאיפה. לא רוצה שיגידו 'תפסיקו איתו, אי־אפשר לשמוע'".

     

     

    צילום: רפי דלויה
    צילום: רפי דלויה

     

    × × ×

     

    לרגעים בא לך להגיד לו, בואנה ג'ורדי הגזמת. אבל ההצלחה הגדולה שלו ושל הצמד שהוא עומד מאחוריו, סטטיק ובן־אל תבורי, היא דבר ששוק המוזיקה הישראלית לא ראה אולי מעולם. שלישייה שהגיעה משום מקום, והצליחה תוך שנתיים לייצר תשעה להיטי־על שהתנגנו כ־250 מיליון פעם ביוטיוב. כל כמה שנים תעשיית הבידור הישראלית נתקלת בתופעה, אבל כזו באמת לא קרתה כאן קודם. וג'ורדי, האיש שמהנדס את הכל מאחור, בהחלט לא עוצר שם. נדיר שמפיק מוזיקלי הופך לשם מפורסם מחוץ לברנז'ה של התעשייה. לג'ורדי זה קרה וגם ההכרה מהגדולים ביותר הגיעה.

     

    אחרי ששיתף פעולה עם עברי לידר ועשה להיט ענק לשרית חדד, הוא קיבל טלפון גם מהמלך עצמו, שלמה ארצי. "עשינו שיר מהמם'', הוא חושף. "לצערנו זה נפל בדיוק בתקופה שאמא שלו אושפזה ואז נפטרה, ושלמה עבר תקופה הכי קשה בעולם. הוא השאיר לי סקיצה של שיר שעשה ב־1991 והיה אמור להיכנס ל'ירח'. חזרתי אליו עם התוצאה, והוא נתן לי יד חופשית ברמה שלא האמנתי. אמר, 'תעשה מה שאתה חושב'. ידעתי שאסור לעשות ממנו משהו שהוא לא. רציתי לעשות שלמה ארצי 2.0, לשדרג, לקחת אותו צעד קדימה הפקתית. קצת יותר בועט, עם ביצים. זה שיר קליל אבל עם חיוך. ואז קרה מה שקרה. ויש קליפ והכל מוכן. לדעתי השיר ייצא בסוף. זה שיר טוב מדי בשביל לזרוק למגירה".

     

    אז מה, עכשיו אתה מוצף בשירים?

     

    השופט המציאותי. ג'ורדי עם מיה דגן, נועה קירל ומאור זגורי ב'גוט טאלנט ישראל'
    השופט המציאותי. ג'ורדי עם מיה דגן, נועה קירל ומאור זגורי ב'גוט טאלנט ישראל'

     

    "אני מכיר הרבה מפיקים שיהיו מוכנים לעבוד עם כל אמן מצליח בכל שיר, בכל מצב, ואני ההפך. שלמה ארצי שלח לי ארבעה שירים ומתוכם לקחתי רק אחד. אני מקבל בחודש עשרות שירים מאמנים ואני אומר 'לא' כמעט לכולם. אני צריך להרגיש שיש לי חיבור לשיר, אני צריך לשמוע בראש את ההפקה. כשאני צריך לחשוב מה אני עושה עם השיר אני מוותר. זה צריך לבוא טבעי ובקלות".

     

    אייל גולן אמר לי בראיון: "אני לא אעבוד עם ג'ורדי, איפה שהולכים כולם אני מתרחק".

     

    "אני שונא אותו ואוהב אותו על המשפט הזה. אני מאוד רוצה לעבוד איתו ומה שהוא אמר עקרונית זה נורא נכון, אסור לך ללכת עם מה שכולם עושים. אבל אני לא חושב גם שצריך לנעול דלתות. כל אמן מקבל ממני עטיפה אחרת לחלוטין. זה שהוא בא אליי לא אומר שיקבל אותו דבר. להפך".

     

    היו כאלה שדחו אותך?

     

    "אני רוצה נורא לעבוד עם אביב גפן. ניסיתי כמה וכמה פעמים להגיע אליו ולהגיד לו, 'בוא ניפגש באולפן', אבל הוא לא הסכים. נראה לי שקשה לו לשייך את עצמו למשהו שקשור לסטטיק ובן־אל. אחרת אני לא מוצא סיבה למה הבנאדם לא היה מוכן להיפגש איתי. הייתה לאביב תקופה שהוא ניסה לעשות אלקטרוני וזה לא עבד לו ואז הוא חזר לעשות מה שהוא באמת טוב בו ובשירים החדשים הוא מושלם. הייתי נותן לו הפקה אלקטרונית שמתאימה לו, כי עשו איתו דברים לא טובים שם. העבודה איתו הייתה עושה טוב לשנינו".

     

    מה עם לעשות 'הפרויקט של ג'ורדי'?

     

    "זה במחשבות שלי, אני רוצה שזה יהיה ברמה של אף מפיק לא עשה את לפני. זה יהיה אלבום הזיות. רגע אחד סטטיק ובן־אל ורגע אחד אביב גפן ועידן רייכל וכל האנשים שאני אוהב בתכלס".

     

    אז כרגע אביב לא בעניין, מה עם רייכל?

     

    "אגיד את זה ככה, אין היום מישהו בארץ שאני רוצה להגיע אליו ועוד לא הגעתי, הבעיה שלי בעיקר זה למצוא את השירים הנכונים".

     

    נשמע שיש לך ביטחון עצמי מאוד גבוה. בכל זאת, לפני שנתיים לא ידעו מי אתה.

     

    "השנתיים האחרונות שינו אותי ב־180 מעלות לטובה. אני יודע מה לעשות, איך לדבר, הולך עם ראש מורם. וכמו שאמרתי, אני מכוון לאל־איי. עשיתי סטטיק ובן־אל, עשיתי שלמה ארצי, עברי לידר, פריים־טיים, בוא נמשיך. אחרת אמאס".

     

     

    × × ×

     

    "איך הפכתי לג'ורדליש? דווקא יש פה סיפור נחמד שלא מכירים", אומר ג'ורדי. "אני וסטטיק ובן־אל עבדנו על 'זהב' בכמה גרסאות. זה היה שיר ישן, בערך מהתקופה של 'כביש החוף', שניסינו לעשות איתו כל מיני דברים. ואני מודה שבכלל לא אהבתי את 'זהב'. היה ניסיון אחד עם נועה קירל שלא צלח. חשבתי שצריך להיות חלק של מעודדות והיא כבר הייתה באולפן ושרה והייתה מדהימה אבל זה פשוט לא הרגיש נכון. ובגרסה אחרת, 'זהב' היה צריך להיות שיר למצעד הגאווה, לליין גייז בשם 'אריסה'. אז התחלנו לדבר בסלנג גייזי כזה, ג'ורדי ג'ורדליש, בן־אל תבורוש. בסוף החלטנו לא לעשות את זה לשם כי זה היה סוגר את השיר לפחות קהל, אבל הפתיח נשאר כי אנשים אמרו שזה ממש מתוק".

     

    אם מוציאים אותך מסטטיק ובן־אל, מה ישתנה?

     

    "השירים לא יישמעו אותו דבר. לא יודע אם זה יהיה פחות או יותר טוב".

     

    יש תחושה בקרב המון אנשים, שסטטיק מביא את הרוב, שאתה דומיננטי, ושבן־אל תורם יותר בחלק של הקול, של הביצוע עצמו.

     

    "לא הייתי אומר את זה. בן־אל לא יכול להיות טרמפיסט, אנחנו הזמנו אותו לאולפן עוד בשיר הראשון כי אמרנו שחסר לנו את הבנאדם הזה שפותח את הפה ואתה אומר, 'בן זונה איזה קול יש לו'. נכון, לסטטיק יש אוצר מילים גבוה אז יותר קל לו לזרוק פאנץ'. אבל אז סטטיק בא ואומר, 'יש לי שורה קיצונית' והוא שר את זה לבן־אל שאומר לו, 'כן, אבל אם תשיר ככה וככה זה יהיה אלוהים ישמור טוב יותר', ואז אני בא ומשנה מילה או משהו".

     

    ומי מביא את הלחן?

     

    "את 'זהב' למשל בן־אל שר, הוא בא עם הלחן ככה קומפלט. 'טודו בום' - סטטיק בא ואמר יש לי משהו בפורטוגזית בראש. כל פעם זה מישהו אחר".

     

    איך אתה רואה את ההתפתחות שלהם מהצד?

     

    "כמו שאתה רואה אותם היום עם הבגדים והסלנג זה היה שם תמיד. פשוט בגלל שלא הצליחו עד הפריצה, הם עצרו את עצמם. סטטיק עבר קריירה כל כך עגומה לפני שנהיה סטטיק. דרכו עליו, רמסו אותו, גנבו ממנו כל מה שאתה רוצה. הוא עשה הרבה שירים שלאף אחד אין מושג שהוא כתב אותם. הוא באמת בא ממקום שמעצבן מאוד להיות בו. אז שניהם עצרו את עצמם ולא רצו יותר מדי לבלוט ולעשות רעש.

     

    "היום הם חופשיים יותר לעשות את מה שהם אוהבים. בן־אל - מייקל ג'קסון זה אלוהים מבחינתו. כמוני הוא מבין את הכוח שהיה למייקל בלבוש הקיצוני וההזוי ובבחירת השירים הנכונה. לבן־אל סוף־סוף נתנו את הבמה לעשות את זה - זה אני שם זין על כולכם. סטטיק חולה על שרשראות וצמידים, פשוט עד עכשיו הוא לא היה יכול להוציא את זה החוצה. מה שעושה אותם זה גם העובדה שהם כאלה קיצוניים".

     

    איך מתמודדים עם ההצלחה הזאת פסיכולוגית?

     

    "זה קשה. אנשים חושבים - מה יש להם להתלונן, הם מיליונרים. אבל לעשות 70 הופעות בחודש זה שוחק וקשה. אני, שבא מכלום ובסך הכל ירדן פלג מקריית־חיים, שמו אותי חודש בתוכנית טלוויזיה עכשיו, ב'גוט טאלנט', שזה אפילו לא יום אחרי יום, ואני לא יודע איך אני שורד את זה. אני חוזר הביתה ואומר, רק תעזבו אותי. זה משפיע עליך פיזית ונפשית.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "הם קיבלו את זה כל כך מהר, והכל מסוקר, איפה התנשקת ואיך התלבשת. אתה לא יכול לצאת יותר לסופר. סטטיק נגיד, ייצא לעשות קניות, יהרגו אותו, זה רק משלוחים באינטרנט הביתה. הם לא יכולים לשבת בבית קפה. הייתי איתם כמה פעמים בחוץ שזה כמעט נגמר באסון. 400 איש קופצים עליהם בלובי באילת ורוצים תמונות ודוחקים אותם אל הקיר. הם בקושי נשמו. אז היה שם מאבטח, אבל מה הוא יכול לעשות מול 400 איש?"

     

    למה בעצם עדיין לא עשיתם הופעה פתוחה אחת לקהל, כלומר כזאת שמוכרים בה כרטיסים?

     

    "נכון, לא עשינו עדיין הופעה בקופה פתוחה. אם אתה מביא קהל, אתה רוצה לתת שואו ארוך ולא 45 דקות. אין לנו מספיק שירים כרגע. תהיה בטוח שפחד קהל אין להם".

     

    בסוף כל השירים האלה יהפכו לאלבום?

     

    "מי צריך היום אלבום? מה אתה מצפה לעשות עם אלבום? מה, שמישהו ייכנס לטאוור רקורדס ויקנה אותו? טאוור רקורדס בכלל עוד קיים? אז בשביל מה? לדעתי נגמר העידן. עד לפני עשור כשאמן היה מוציא אלבום היה לזה צבע מסוים, בסאונד ובשירים, יצירה שלמה. היום העולם השתנה ובכל שיר שאנחנו עושים אנחנו מרגישים שאנחנו יותר טובים. עדיף שאנשים יחכו קצת ושיתגעגעו ושכל שיר שלנו יהיה איוונט".

     

    שיר של סטטיק ובן־אל לא יוכל להיות אירוע תקשורתי לנצח.

     

    "אנחנו לא מטומטמים ולא חיים באשליות. לכל דבר יש סוף בסופו של דבר. מתי זה יקרה? אני לא רוצה לדעת. אני לא רוצה לדעת כמה זמן יש לי לחיות. אין לי הערכה ואני לא נכנס לזה. אני מרגיש שזו רק ההתחלה, עוד לא גירדנו את קצה הקרחון עם סטטיק ובן־אל. לדעתי לא שמענו עדיין כלום מהם".

     

    יש שאומרים שגם השיר האחרון, 'נמסטה', היה כבר פחות אירוע תקשורתי.

     

    "ברגע שאתה מתרגל לנתונים סופר־קיצוניים, מספיק שיש פחות צפיות כדי שיגידו שזה נפילה. עדיין גלגלצ השמיעו לפני שזה נכנס לפלייליסט, 'ארץ נהדרת' עשו חיקוי עם התלבושות של הקליפ, היו אייטמים בכל מקום באותו יום. אם היו שתי כתבות פחות מבדרך כלל, אז מילא".

     

    אמן גדול שדיברתי איתו לפני הראיון אמר לי, מי שפונה לילדים בני חמש לא יכול לשרוד.

     

    "אני לא חושב שיש מספיק ילדים בני חמש בשביל כל כך הרבה צפיות ביוטיוב והשמעות ברדיו. אני יכול לומר לך שכשבאים אנשים לתמונות מי שבא זה ההורים ולא הילדים. ההורים עושים הרבה יותר רעש והילדים אומרים, 'איזו פדיחה את עושה לי אמא'. ההורים בהתחלה אמרו, 'אני לא יכול לשמוע את זה אבל הילדה שלי חופרת על זה', והיום הם מתים על זה. כוכבי ילדים לא מגיעים לרמת רעש כזו. רוב המבוגרים לא מספיק אמיצים לומר שהם אוהבים את סטטיק ובן־אל כי זה כאילו נתפס לילדים, אבל לא יכול להיות שילדים הביאו את ההצלחה".

     

    מתי הרגשת שהתחילו לחפש אתכם בתעשייה?

     

    "עד לפני שנתיים כשסטטיק ובן־אל יצאו ועשו דברים אחרת, רוב האמנים הוציאו שיר אחרי שיר שנשמע אותו דבר עם ניואנס שונה או שהוא היה מועתק מחו"ל. אחרי 'כביש החוף', שהיה דומה מדי ל'ברבי', ראינו שזה לא עובד ואמרנו, בשיר הבא נהפוך הכל. ואז התחילו הדיבורים הפחות כיפיים בתעשייה".

     

    כמו?

     

    "שזה שלאגר אחרון, שהם אמנים של שני שירים וישכחו מהם תוך חצי שנה. על 'נמסטה' שמעתי שאומרים שזה פחות מצליח. באיזה עולם זה לא נחשב שיר מצליח? אם זה נקרא שיר לא מצליח, אני חותם על זה כל החיים".

     

    זה מעצבן אותך.

     

    "כי זה לא נכון. זה מעצבן אותי ברמה של תתעוררו על החיים שלכם, אתם אומרים דברים לא נכונים. אם אני הייתי בא לפני שנתיים ואומר לך, 'יש רק 11 מיליון צפיות', אחרי חודש אנשים היו הורגים אותי. אף אחד בתעשייה לא עושה מספרים כאלה, רק סטטיק ובן־אל".

     

    עומר אדם?

     

    "עומר זמר מעולה, אבל הוא לא עושה כאלה מספרים, כי הם יותר ויראליים".

     

    כמה זמן לוקח לכם לכתוב שיר?

     

    "אני מאמין שככל שהשיר יוצא מהר מהאמן הוא יהיה יותר טוב. 'נמסטה' היה אחד השירים שיצאו הכי מהר. 'טודו בום' נכתב בשעתיים".

     

    אני מאוד אוהב את השירים שלכם, חוץ מ'טודו בום' שנשמע לי קצת מקושקש. זה לא שיר ממש.

     

    "וזה שבר כל שיא אפשרי של אריק איינשטין ושלנו פעמיים. זה השיר הישראלי הכי מצליח בהיסטוריה, ומבחינתי זה עבד. זה איוונט. הצלחנו לנתק אותך שלוש וחצי דקות מהחיים ולהכניס אותך לדיבור הזה? עשינו את שלנו. כבר בסשן הראשון אמרתי שזה הולך להיות הלהיט הכי גדול אי פעם ושזה יצליח גם בחו"ל. בברזיל זה עף. יוטיובר ברזילאי נתקל בזה, העיתון הכי גדול בריו עשה על זה כתבה. זה שהוא לא שיר עם משמעויות, למי אכפת?"

     

    לא דיברתי על הטקסט, אלא על המבנה של השיר.

     

    "אני מאמין שזה מה שגרם לו להצליח. אני מבין שהשיר הוא מוזר אבל אם אני אעשה שירים כמו כולם אז אני אשיג כלום. אני רוצה שאנשים יפתחו עיניים ויגידו, 'מה לעזאזל שמעתי עכשיו'. אני רוצה שאנשים יבינו שמוזיקה זה לא סתם מקצב של תופים ואקורדים ונקסט".

     

    מאיזה שיר שהוצאתם אתה מתבאס?

     

    "מאף שיר. אבל כשעשינו את 'דובי גל', הרגשתי שהוא היה טיפה פרובוקטיבי ואני פחות אוהב להתעסק בפרובוקציות. בשלב של 'דובי גל', לא סטטיק ולא אני ולא בן־אל ידענו מי הקהל. ברגע שראו לאיזה קהל זה מגיע הבנו שזה לא יכול להמשיך ככה. כי אתה לא רוצה שיגידו שאתה הורס ילדים. למרות שאני לא מאמין שמוזיקה יכולה להרוס ממש. רצינו להיות הרכב שכיף לכולם לשמוע".

     

     

    × × ×

     

    נולד ב־1987 כירדן פלג וגדל בקריית־מוצקין. אמא עקרת בית, אבא נכה צה"ל ש"דרך על השרשרת של הטנק ועיקם בגלל זה את הברך במילואים. הוציאו לו את הפיקות. זה קרה לפני שנולדתי". לאביו, צביקה פלג, תוכנית רדיו ותיקה ברדיו צפון. "הוא משדר סיקסטיז וסבנטיז, אז יצא שגדלתי על המוזיקה הזאת". ג'ורדי עזב את תיכון קריית־מוצקין איפשהו בכיתה י"א. "רציתי רק לישון או להתעסק במוזיקה. עם ההורים בהתחלה היה קשה. אמרו, מה תעשה, תצטרך את תעודת הבגרות. אמרו שזו טעות, שזה מצביע על חולשה, שאני לא יכול לסיים דברים וכשאני אלך למקום עבודה זה לא יהיה לטובתי".

     

    בצבא שירת כמכונאי רכב רוב השירות, למעט שלושה חודשים בלהקה צבאית של חיל חימוש. בטופס טיולים שלו פגש את אשתו דורין ששירתה כמש"קית ת"ש. "התחלנו לצאת בסביבות גיל 20, התחתנו לפני שלוש שנים".

     

    לפני כמה חודשים הגיעו יחד לאודישנים לריאליטי של ערוץ 10, 'זוג מנצח', הטראש של הטראש, אבל ויתרו לבסוף. "הם רצו אותנו, הציעו לשלם אחלה סכום. אמרו, 'בואו נחתום על חוזה ונמשיך'. באותו יום של האודישנים הלכנו גם ל'המירוץ למיליון' ולא התקבלנו. וטוב שכך, לא הייתי עומד בזה. וגם, המנהלים שלי יואב גרוס ואורון כלפון אמרו, 'נועדת ליותר'. ואז בא 'גוט טאלנט'".

     

    'גוט טאלנט', פורמט שהמציא סיימון קאוול, המוח מאחורי 'אקס פקטור', היא תוכנית שבוחנת את כל סוגי הכישרונות. ממוזיקאים ועד יורקי אש ואמני טרפז. היא תעלה בראשון הקרוב, (18 בפברואר) ברשת 13, ולצד ג'ורדי יושבים על כיסאות השופטים גם מיה דגן, נועה קירל ומאור זגורי.

     

    זו בעצם פעם ראשונה שלך ממש בפרונט.

     

    "כל הזמן דגלתי בלהיות מאחורי הקלעים, אבל אני פנאט של 'גוט טאלנט'. אני רואה את זה הרבה ביוטיוב ותמיד ישבתי ופינטזתי איך אני יושב על כיסא ומקבל החלטות כאלה. נראה לי שזימנתי את זה לעצמי באיזשהו מקום. ברגע שדיברו איתי זה הרגיש לי טבעי אפילו שאני לא רגיל לחשיפה. זה לא משהו שאתה יכול להגיד לו לא".

     

    עוד מעט גם אתה לא תוכל לצאת מהבית כמו סטטיק ובן־אל?

     

    "יזהו אותי יותר, ברור, אבל אני לא יוצא גם ככה הרבה מהבית. אני מנותק מהעולם בכלל. אין לי כבלים, אני אוהב להיות מבודד. בכל מקרה, גם היום אנשים מזהים אותי ברחוב. במוצקין כל הזמן מזהים אותי ומצטלמים איתי. בתל־אביב לאף אחד לא אכפת".

     

    ואיך זה בפרונט?

     

    "היה לי פחד קהל קשה. לא רציתי לעלות אף פעם על במה. סטטיק ובן־אל אמרו בוא תהיה הדי־ג'יי שלנו בהופעות, עם הזמן התגברתי על הפחד, אבל אני לא רוצה גם היום, לכל אחד יש את המקום שלו. היו לי המון פחדים פעם. לא דיברתי. לפני חצי שנה הייתי עושה פיפי בתחתונים לפני ראיונות. זו ההשתפשפות. זה גם לא שאני בא ל'גוט טאלנט' ומישהו שופט אותי, אני הפאקינג שופט ואני צריך לבוא ולהיראות כאילו אני עושה את זה שנים. אז ביום הצילומים הראשון פחדתי. הקהל צועק ואני משקשק, אבל איך שהמנחה אומר, 'קבלו את ג'ורדי', יש סוויץ' ואני מנפנף לקהל בידיים בביטחון. אני עושה את זה בכיף. הנה, נגמרו הצילומים וזה כבר חסר לי".

     

    התוכנית תצליח?

     

    "זה הפורמט הכי מצליח בעולם. אם זה לא יצליח, כולנו נהיה בשוק. הפורמט פשוט נראה מיליון דולר".

     

    אמרו לי שאתה הרע שם.

     

    "אני לא הרע שם. אני המציאותי שמנתק את הסיפור מהאמן. אביב גפן יגיד למישהו, 'זה היה גרוע'. אני אומר, 'יש לך עוד עבודה'. אני בא ואומר, 'חבר'ה בואו נשים את הסיפור בצד, זה היה בינוני־מינוס'. זו לא תוכנית שירה ואם אתה בא בתור זמר זה צריך להיות 'אבוי לבריאות שלי' כדי שאעביר אותך. זו לא תוכנית של זמרים וגם לא הייתי רוצה שיזכה זמר".

     

    היה יורק אש?

     

    "היו רקדנים וזמרים וקוסמים ואקרובטים".

     

    אתה יכול לשפוט קוסם? באיזה כלים?

     

    "אני חולה על קוסמים ואני גם ישר קולט הכל".

     

    גם את סושרד אתה קולט?

     

    "הוא מהיחידים שאני לא יכול לצפות מה הוא עושה. אני לא צריך להבין בזה אלא לומר אם זה בידר אותי או לא. אני אוהב אוכל ומוזיקה וקסמים וכל דבר שמצביע על כישרון פנומנלי של בנאדם".

     

    איך נועה קירל כשופטת?

     

    "הקהל בבית יבין שקירל ילדה בגיל אבל לא ילדה בראש. היא אישה לכל דבר רק בגוף של בת 16 וחצי. יש לה מה להגיד אבל היא יותר החמודה והמתרגשת. גם מיה דגן מתרגשת מאוד מהר ובוכה מהכל. לזגורי מאוד התחברתי ברמה האישית ואנחנו באותו ראש, הוא גם מפריד את הסיפור האישי מהבנאדם".

     

    איך לא יצאת מהקריות למרכז?

     

    "למה שאצא? אתה פותח את החלון, יש שקט ואין פקקים. אין עוד אולפן בארץ שבו אני יכול להסתכל אחורה ולומר פה סטטיק ובן־אל כתבו את 'טודו בום'. אני מפה עובר רק לאל־איי. לא עובר לאף מקום אחר. אולי יש לי מצב שם. אני אף פעם לא נח וישראל קטנה מדי כדי לחשוב שאני אסיים פה את החיים ואת הקריירה שלי".

     

    יש דיבור?

     

    "ברור. יש כבר דיבור באל־איי. זה השלב הבא. מבחינתי עשיתי מספיק פה בקריירה, יש דלתות שכבר נפתחות שם ואמנים שאני אמור לעבוד איתם".

     

    גדולים?

     

    "ההגדרה הזו של אמנים גדולים זו אשליה. גם בארץ קודם כל רציתי לתפוס משהו ולעבוד איתו. לעבוד עם קייטי פרי וטיילור סוויפט יהיה ענק אבל בתכלס מה שיביא לי הכי הרבה כבוד, גאווה וכסף זה למצוא מישהו חדש כמו סטטיק ובן־אל ולצמוח איתו. הייתי רוצה למצוא את סטטיק ובן־אל האמריקאים".

     

    ומה עם סטטיק ובן־אל הישראלים?

     

    "אני אוכל לעבוד איתם בשלט רחוק באולפנים מאל־איי, למרות שזה לא אידיאלי. אין מה לעשות, אתה רוצה לממש את הפונטציאל שלך".

     

    razs@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 12.02.18 , 23:09
    yed660100