שירות דב

"להעיר את הדב", ערוץ 12, 22:32

"להעיר את הדב" נוסעת נגד כיוון התנועה של הטלוויזיה. בעוד תרבות הבינג' מעודדת יצירות להיות יותר מהירות ויותר מתגמלות, הסדרה של קרן מרגלית ("פלפלים צהובים") לוקחת את הזמן כאידיאולוגיה. העלילה נפרסת באיטיות, הדמויות מרשות לעצמן להרהר (לפעמים אפילו בקול רם), וכל טוויסט מגיע בתדירות של שער בכדורגל — ולא במשחק התקפי במיוחד.

 

הבחירה הסגנונית הזו ראויה להערכה, ולו בגלל החריגה מהשורה ועוד בערוץ מסחרי. אלא שלפי הפרקים הראשונים, "להעיר את הדב" לא מצליחה לשכנע שזו הדרך לחדור לליבם של הצופים. הקצב שלה דורש סבלנות, אבל התמורה לא מספקת. הרעיון פותח צוהר לעולם מעניין, אך הביצוע מקשה להישאב לתוכו.

 

במרכז הסדרה ניצבת הדס (נועה קולר), מורה בתיכון לנוער בסיכון, נשואה לדרי (יוסי מרשק) שהחלים מסרטן ואמא לשתי בנות. יום אחד היא מקבלת מכתב אנונימי, ובו סיכום פגישה עם הפסיכולוג שלה, הכולל פרטים אינטימיים ומביכים למדי שנמסרו במהלך הטיפול. הניסיון להבין כיצד מידע כה רגיש הגיע לידיים זרות מוליד שרשרת של אירועים, החושפים צדדים באישיותה של הדס שהיא מאוד התאמצה להסתיר.

 

ב"פלפלים צהובים" מרגלית שירטטה באמנות את דיוקן המשפחה הישראלית כפקעת של לחצים והדחקות שמאיימים להתפרץ בכל עת. ב"להעיר את הדב" היא שבה לאותם מחוזות, אולם נדמה כי בשלב כלשהו המצפן החל להכזיב: בין הפסיכולוגי למותח ובין המטאפורי לאפקטיבי, הסדרה אינה מוצאת את עצמה. ובהיעדר מיקוד, הזחילה המכוונת הופכת למעייפת ורגעים סימבוליים נתפסים כתחליף מלאכותי להתרחשויות בפועל.

 

ברור כי במצבו של המסך המקומי פוסט־ערוץ 2, תמיד עדיפה דרמה מתחכמת על פני עוד אשפה נוצצת. עם זאת, כפי שפיוטיות היא לא ערובה למצוינות, גם תוכן כבד־ראש לא בהכרח מהווה בשורה. ולעיתים זה שמעירים את הדב לא אומר שהוא לא ישמח לחזור לנמנם.

 

גמר חתימה טובה 

"שבאבניקים", הוט 3, 20:15 (מכיל ספוילרים)

 

פרק סיום העונה של "שבאבניקים" לא איכזב. כנגד ארבעה בנים דיברה הסדרה שובת הלב של אלירן מלכה, וכל אחד מהם יוצא ממנה עם משהו ולכולם ביחד יש זה את זה. למעשה, עוד לא מאוחר לארגן סיבוב הופעות של הלהקה. לפי הסצנה האחרונה, זמן פנוי הוא לא הבעיה.

 

"שבאבניקים" איננה יצירה דוקומנטרית והיא גם לא התיימרה להיות. העולם שבו התרחשה עבר הוליוודיזציה מואצת ובולטת. זה בכל זאת עבד, כי מתחת לשכבות המלאכותיות היו גיבורים ריאליסטיים וקונפליקטים אקטואליים, שעסקו בעיקר בגבריות חרדית ובשאלה מה זה אומר להיות זכר צעיר בקהילה מתבדלת במאה ה־21. פרק 8, אגב, נכנס ישר לפנתיאון בגלל האופן העדין והעמוק שבו טיפל בסוגיות הללו.

 

ולכן, כפי שנכתב כאן עם עליית הסדרה, מעניין מתי כבר תופיע התשובה הנשית. ב"שבאבניקים" הדמויות של רות (שלי בן יוסף) ובמיוחד של דבורה (מאיה ורטהיימר המצוינת) הדגימו פוטנציאל לחבורה לא פחות מרתקת משל אבינועם, גדליה ושות'. עכשיו הסיפור שלהן ושל נשים כמותן צריך להגיע למרכז הבמה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים