הריאליטי הכי קיצוני הוא לפעמים החיים עצמם. בלי תסריטאים ומניפולציות, גם אם יש דמעות למצלמה. קחו למשל את אדל בספלוב, שפגשה לפני שבועיים את רמי בוכריס, האיש שתרמה לו מח עצם, במפגש מתוקשר. "אני בנאדם מאוד חזק. לא בוכה. לא חשבתי שאני אתחיל למרר בבכי", היא מספרת. "ואני עומדת שם וממררת, מה זה ממררת - יואו. מתפרקת. גם ככה אני רגישה לנושא של משפחה, כי לא גדלתי במשפחה טובה או מסודרת. למשפחה של מאץ', החבר שלי, אמרתי, 'קיבלתם יתומה'. אני לא צוחקת. את השם של אמא אני לא רוצה אפילו להגיד כי זה מגעיל אותי. היא נטשה אותנו ומבחינתי אין לי אמא. מאבא שלי אני לא מצפה לכלום. את אחותי מחקתי. וכאן את רואה משפחה! ישבתי עם בוכריס ארבע שעות. אגב, השתנה לו צבע השיער בזכותי! זה הזוי. היה לו צבע שיער בהיר ועכשיו השיער שלו שחור משחור".
ומה הוא אמר לך במפגש?
"הוא רק בכה. לא הצליח לדבר. יצאתי משם מפורקת. מרוסקת. לא ישנתי אחרי זה יומיים. לא יודעת למה. תביני: את רק בת 24. הגב היחיד שיש לך בעולם זה באמת בן הזוג שלך. והוא חוזר ב־12 בלילה. לא עברתי הרבה טוב בחיים שלי. לכל ילדה מגיע לחיות עם אבא ואמא וגב מאחוריה".
השבועיים האחרונים בחייה עומדים בסימן מהפך: מי שהתרגל לקבל אותה בריאליטי העברי ('המירוץ למיליון', 'איט גירלז', 'היחידה') כבת תפנוקים חיננית, מעין קים קרדשיאן ממוצא אוקראיני, רק עם הומור עצמי, ייאלץ להסתגל למיתוג שלה מחדש: מעתה אמרו אדל בספלוב, סוויטהארט ישראלית, כולל חיים מוצלחים שרשומים על שמה בטאבו. "פעם היו אומרים עליי טראש, ריאליטי, אוליגרכית, שזה נורא. היום אומרים (בציניות), 'וואו, מסתבר שהיא בנאדם'. אני עומדת בזכות עצמי, ואני גם לא נותנת לאבא שלי לשלם עליי שקל".
מה קרה עם אבא?
"לפני שנתיים־שלוש הוא סגר לי את הברז ונורא נפגעתי. זה היה עונש. הוא בנאדם נורא שתלטן. הוא הגיע עם אשתו לארץ וישבנו במסעדה ואני דחפתי את אח שלי לנסוע לרוסיה ולהיות איש עסקים ולא מלצר וכל הגועל הזה. ואז אשתו של אבא שלי אמרה משהו בסגנון, 'למה הוא צריך לבוא לפה'. הגנתי עליו. יצאתי עליהם. ואני שילמתי מחיר. איתי לא דיברו והוא טס לרוסיה. כי רבתי עם אשתו של אבא שלי. זה נורא פגע בי. אני לא אכחיש. היו קטעים שאבא שלי היה מגיע לארץ והייתי שולחת הודעה אם אני יכולה לבוא לראות אותו והוא לא היה עונה".
כמה זמן הוא לא דיבר איתך?
"שנה. רק בגלל שרבתי איתם בשולחן ויצאתי עליהם. זה האופי של הרוסים, את צריכה להכיר בשביל להבין. במשפחה שלי אין הרבה חום ואהבה חוץ מסבתא. לא נראה לי שלמישהו יש שם משהו מצד שמאל (מצביעה על החזה), אבל לימדתי אותו לקח! הוא ניסה ללמד אותי דרך הכסף. אחרי שכל חודש הוא היה מעביר לי סכום ופתאום ביי. לא מעביר. הוא חשב שזה ישבור אותי. וכן, בתקופות שלא הרווחתי מספיק כדי להחזיק את עצמי הייתי אומרת, 'טוב, יש לי את אבא', כמו כל ילדה בת 18. הוא חשב שאחרי שבועיים אני אצלצל ואבקש כסף. איפה. לא צילצלתי. שם גם הבנתי שהוא בכלל לא מכיר אותי. אתה עזבת לרוסיה כשהייתי בת חודשיים. אז אנחנו נפגשים שש־שבע פעמים בשנה מאז, אבל אתה לא מכיר אותי באמת. לא מכיר את האופי שלי".
× × ×
המשבר עם האב, מארק בספלוב, איש עסקים עשיר מאוד שחי במוסקבה, הפך את הבת לתמנון קטן ומניב ברשתות החברתיות: האינסטגרם שלה מונה 265 אלף עוקבים שמתעדכנים בכל פוסט ממומן שהיא מנפקת. בנוסף היא פרזנטורית ושופתה (לוק לייק) ומעצבת תכשיטים (מיי אנבל) ולאחרונה הוציאה קולקציית ליפסטיקים בשיתוף חברת איפור. "אני לא אוהבת לדבר על סכומים ואני לא חושבת שזה עניינו של מישהו", היא עושה פרצוף כשמנסים לדבר איתה במספרים, ומיד מנדבת מספרים. "אני לוקחת בפוסט בין 7,000 לעשרת אלפים שקל. אנשים עובדים בשביל עשר אלף שעות במלצרות. לאנשים אין פרופורציה בעולם הזה של הסלבס. 30 אלף לפוסט. 50 אלף. מה קרה?!"
וכמה פוסטים את מעלה בחודש?
"מעלה פעם, פעמיים ביום. 60 אחוז מהם מסחריים. הסטורי זה משהו אחר. אני חולה על עצמי ברמות של לתעד כל דבר שקורה לי. לא חוסכת".
הדירה שלה, באחד המגדלים הנובורישים של תל־אביב, מעוצבת באיפוק. בספלוב מרואיינת כנה מאוד. לא מתביישת לצאת פגיעה או חלשה, בגלל הסיפור המשפחתי שלה. הוריה עלו לארץ מאוקראינה ונפגשו במלון תל־אביבי. "הוא היה בל בוי, היא הייתה השף", היא אומרת בציניות. "זה היה ממש רומנטי אם הזוגיות שלהם הייתה נמשכת. במקרה שלהם זה לא עבד".
איך מבל בוי אתה נהיה נורא עשיר?
"את מאמינה לי שאני לא יודעת?"
לא כל כך.
"הוא אמר לי רק, 'הייתי עם האנשים הנכונים בזמן הנכון במקום הנכון עם הזמן הנכון".
את יודעת איזה עסקים הוא עושה? ממה הוא התעשר?
"לא. רק יודעת שיש לו חברת תעופה ברוסיה. אמת לאמיתה. לא יודעת את כל הסיפור. מגיל חודשיים שלי הוא לא פה. סבתא גידלה אותי".
בואי ננסה שוב, איך קוראים לאמא שלך?
"לא רוצה להגיד. מבחינתי אין לי אמא! המחזור הראשון זה סבתא. נסיעות לאימון בהתעמלות אמנותית זה סבתא. יש לי רק אותה בזיכרון. אני זוכרת את אמא בבית. בכיכר המדינה. הכל היה יחסית סבבה עד להתפוצצות. היה קטע נוראי, שהייתה חצאית יקרה שאשתו של אבא שלי נתנה לי במתנה ויום אחד היא נעלמה מהבית. סבתא שלי צרחה עליי כי אמא שלי אמרה לה, 'אדל נתנה את החצאית לחברות'. יום אחד אנחנו נכנסות לחנות בכיכר המדינה וקולטות מוכרת עם החצאית שלי! שאלתי מאיפה החצאית, אמרה לי, אמא שלך מכרה לי אותה".
נו.
"פה הבנתי שנגמר. כי היא פשוט האשימה אותי ומכרה את זה למישהי. זה אמא?"
ואז, כשבספלוב הייתה בת 14 אמא שלה עזבה את הבית. "היא נטשה אותנו", בספלוב מסכמת. "היא לא הייתה אמהית. לא זוכרת את הפרידה. לא את היום שהיא עזבה את הבית. זה מסוג הדברים שנורא דפקו אותי".
קשה.
"כשסיפרתי עליה פעם בכתבה, היא איימה עליי דרך אחותי שהן יתבעו אותי. את מבינה לאיזה מצב הגעתי? שאמא שלי ואחותי מאיימות עליי בהוצאת דיבה? ואני מכירה את כל חוקי המשפטים! אני לא פראיירית! עד לתקופה ההיא הייתי חברה של אחותי הגדולה מאמא. עשיתי בשבילה הכל. הייתי שרופה עליה. היום מחקתי אותה. זה מה שהיא עושה לי? כי התפרסמתי? כי צורם לה שהצלחתי?"
קנאה? זה לדעתך הסיפור?
"כן. את מבינה למה אני לא אוהבת נשים? כשחזרתי מחו"ל היא עומדת מולי בשדה התעופה ואומרת לי, קיבלתי הצעת נישואין. אמרתי לה, ממש לא מעניין אותי והלכתי. אמא שלי ואחותי זה סיפור שנגמר. לא מעניין אותי יותר. אני לא אזמין אותן לחתונה שלי. הן לא חלק מהמשפחה שלי. לא מהחיים שלי. אני לא אסלח לעולם".
לא רוצה להשלים?
"למה שארצה להשלים עם בנאדם שרצה לתבוע אותי? אני לעולם לא אנטוש את הילדים שלי. לא אשים את עצמי לפניהם. לא אאיים עליהם. אני אקום ואחיה בשביל הילדים שלי והגבר שלי. וזה תפקיד חיי לעתיד. אני כן יודעת שילדים יהיו לפני העבודה. מאוד בא לי עכשיו להיות בהיריון. הפחד היחיד שלי זה שאני אוכל את כל הבית".
היא עצמה, היא אומרת, הייתה ילדה לא קלה. "נוראית. חיה בסרט. בטוחה שכל החיים יביאו לי מה שאני רוצה. פשוט ילדה מעצבנת ובלתי נסבלת. כל הזמן מרביצה לאח שלי. צורחת. בכללי אני חושבת שעד לפני שש שנים לא היו לי ערכים בכלל. מי היה אמור לחנך אותי? רק כשעברתי לגור לבד התחלתי להבין את זה. סבתא שלי אישה טובה מדי. היא אפילו לא מסוגלת לכעוס עליי. הבנתי את החיים תוך כדי. בבית ספר שנאו אותי. לא יודעת למה. אולי כי הייתי מכוערת. והרסן שהיה לי מחובר לראש ולצוואר לא עזר. הרופא אמר לסבתא שלי לשים לי את זה רק כשאני הולכת לישון אבל סבתא שלי לא הבינה עברית. שלחה אותי ככה לבית ספר. היו צוחקים עליי".
בגיל 15 עברה לגור לבד עם אחיה כשסבתה אולגה מפקחת מהדירה הסמוכה. בגיל 17 נחתה ב'מירוץ למיליון' עם החבר שלה דאז, טום קשתי. את השנים המשותפות ההן היא לא זוכרת בחיבה. "טום בגד בי. ארבע שנים היינו יחד והוא בגד בי שבע־שמונה פעמים. אני מגלה את זה אחרי 'המירוץ למיליון'. תפסתי אותו עם מישהי. לא רוצה לדבר על הסיטואציה. אבל חטפתי טראומה. את קולטת שבוגדים בך תקופה ארוכה. לקחתי את הדברים והלכתי ולא רציתי לשמוע ממנו בחיים".
הוא היה בן זוג טוב חוץ מזה?
"לא זוכרת. אני ממש נגעלת מהמחשבה שהייתי שם. הדבר היחיד הטוב ביחסים איתו הייתה אמא שלו. בגיל 16 כבר ידעתי מה זה לבשל לגבר, הייתי מנקה אחריו. אישה קטנה שעזרה לאמא שלו לכבס, מבשלת איתה ארוחות שישי. עד היום אנחנו בקשר והיא כותבת לי, 'את האחת' לימי הולדת וחגים".
אם הבגידה של קשתי לא הספיקה, בספלוב גילתה באותה תקופה שלאחיה התאום יש בעיה גדולה יותר. "כיום אחי לא רוצה שאני אדבר על הסמים. הוא במקום אחר עכשיו והוא קצת מתבייש בעבר. אמרתי לו, מאמי, זה חלק מהחיים שלך'. כמו שאני הייתי ילדה חרא והיום אני מדהימה. הוא היה אצלי בבית והבנתי שהוא מסטול נורא. רק במרכז גמילה הרופא אמר לי, 'אח שלך עם הרבה סמים בגוף'. זה היה מבהיל. כשהוא הגיע לאברבנאל הוא הבין את חומרת העניין. כיום הוא לומד שנה שלישית ונכנס לעסקים עם אבא שלי והוא חתיך הורס ואיש עסקים ואני ממש גאה בו".
יש רק אדם אחד בעולם שמולו בספלוב מוכנה - לפחות חלקית - למחול על כבודה, וזה החבר שלה, המסעדן מאץ' מצליח עבד. "ראיתי אותו בים אחרי שנפרדתי מחבר קודם ואמרתי, בא לי עליו. אבל אי־אפשר להתנפל עליו אחרי כל השנים האלה שהיינו ידידים. אמרתי לו, בוא אליי הביתה, 'יש לי חברה לשדך לך'".
והייתה?
"בטח. כוסית־על. אמר, תשלחי תמונות. (צוחקת) ישבנו שלושתנו והתחלנו לעשות צ'ייסרים. בכל זאת הבאתי לו חברה פצצה. הצעתי לו לנסוע למסעדה של המשפחה שלו שנמצאת במלון ושניקח קינוחים אליי הביתה. מפה לשם העליתי אותו לבריכה ונישקתי אותו".
ואיפה החברה?
"בבית שלי. (מגלגלת עיניים) קינוחים. איזה קינוחים?!"
שם נפתחה סאגה שהחלה בניו־יורק ונמשכה בארץ, כשהוא עוזב את בספלוב פעם אחר פעם, עד שהיא בייתה אותו סופית.
אז איך אתם חוזרים?
"ירדתי על הברכיים והתחננתי שהוא יישאר. והוא לא רצה".
אדל! מה זה ההתבטלות הזו?
"לכל מי שאומר, 'למה את כזו סמרטוט', אם זכיתי בגבר של החיים, זה שווה את זה. היום, מאץ' נכנס לבית כמו שייח'".
שייח'?
"שייח', מאמי! נכנס ומתחיל לזרוק דברים. ואני חולת ניקיון. יש לי עוזרת וגם אחריה אני מנקה. אני מאמינה שאם הגבר שלי עובד כל כך קשה, למה שהוא לא ייכנס הביתה ואני אפנק אותו? הרי אני אקבל את אותו הדבר בחזרה. ואני באמת מרגישה המלכה שלו".
מתוחכם. ומה באמת הוא עושה בבית?
"כלום. אבל ברגע שאני רק אצייץ הוא יהיה שם".
