yed300250
הכי מטוקבקות
    איל פלד. "סוף־סוף אהבה. אהבה אמיתית"
    7 ימים • 14.02.2018
    אהבה עולמית
    בפעם הראשונה הם נפגשו כשהיו בני 18 והתאהבו עד מעל לראש. 38 שנה אחר כך הם נפגשו שוב. היא, אלמנה מג'ורג'יה עם חמישה ילדים. הוא, כוכב טלוויזיה לשעבר משותק למחצה, שבתהליך שיקום מפרך החזיר לעצמו את היכולת לדבר, ואפילו כתב ספר, "מסע אל עולמי". עכשיו, איל פלד ואהובת נעוריו, טרי, שוב אוהבים. כמו פעם
    סמדר שיר | צילום: יובל חן

    גם בחייו הקודמים, כאיש רב־פעלים וטיולים, איל פלד לא האמין בניסים. "ככה אני", הוא אומר מבלי להתנצל, "לא מאמין". בגיל 48 וחצי, כשלקה בשבץ מוחי חמור שהותיר אותו משותק בפלג גופו הימני ושלל ממנו את היכולת לדבר ולתקשר, הוא יצא למסע המאתגר ביותר שחווה מעודו בידיעה שרק עבודה קשה תסייע לו להתקדם. לא תפילות, לא קמעות ואפילו לא ציפייה לנס.

     

    אבל עכשיו, עשר שנים אחרי שנאלץ לפתוח דף חדש בחייו, הוא מאושר. "אני מאוהב", הוא מכריז. כל הברה עדיין עולה לו במאמץ, אך עיניו יורות ברקים ירוקים. "סוף־סוף אהבה. אהבה אמיתית".

     

    כמו בסרטים?

     

    "לא!" הוא מוחה. "אהבה מ... רגע... חכי. אהבה מהחיים".

     

     

    אתה מאוהב כמו בן 18?

     

    "מאז גיל 18. אישה מופלאה. גם יפה. תראי".

     

    פלד ומרשל בני ה־ 18
    פלד ומרשל בני ה־ 18

     

    פלד (58) משעין את מקל ההליכה על השולחן ומתעקש לנוע בכוחות עצמו לעבר כוננית הספרים שבסלון ביתו בהרצליה. חשוב לו להוכיח שעל אף הכל, הוא עצמאי. בצעדים כבדים הוא חוזר לגינה עם אלבום מהודר שעל כריכתו מתנוסס הלוגו הכה מזוהה איתו, בשינוי קל: לא "מסע עולמי", אלא "מסע ישראלי". לצד הלוגו מוטבעים שני תצלומים: העליון, בשחור־לבן, צולם בשנת 1977 בירושלים. נערה ונער בני 18, קרובים ומהורהרים. השני, הצבעוני, צולם לפני כשנה כשבני ה־18 של פעם התאחדו שוב בישראל אחרי כמעט 40 שנות ניתוק וגעגועים. פלד זוקר שתי אצבעות בכף ידו השמאלית, המתפקדת, ואומר: "טרי ואני נשמות תאומות. אני וטרי או־ה־בים".

     

    מה השתנה בטרי במהלך 40 השנים האלה?

     

     

    "כלום. היא אותו הדבר. טרי יפה. יותר מפעם".

     

    אז יש סיכוי שעל סף יום הולדתך ה־60, תתחתן?

     

    "לא יודע. אולי כן".

     

    עוד אי־אפשר לדעת מה יקרה עם הקשר הזה, אבל אמו של פלד, ציונה, שחגגה לאחרונה את יום הולדתה ה־80, מתמוגגת. היא מעולם לא שמעה את הבכור בארבעת ילדיה מדבר על חתונה. "כשאיל היה בן 25 התחלתי ללחוץ עליו בקטנה", היא מגלה, "וביום הולדתו ה־30 כבר ישבתי לו על הווריד. יום אחד הוא חזר מטיול בהונג־קונג וסיפר לי שבאחד השווקים שם, פגש מגדת עתידות. מיד שאלתי, 'מה היא אמרה? יש סיכוי לחתונה?' ואיל אמר, 'אמא, שבי', והראה לי סרטון מהונג־קונג שלא שודר בתוכנית, הוא ערך אותו במיוחד בשבילי. ישבתי מול המסך וראיתי איך מגדת העתידות אומרת לאיל, 'אתה תתחתן בגיל מבוגר ותקבל שני ילדים מוכנים'. איל שאל אותי, 'ראית? אז מספיק'. מאז הפסקתי לדבר איתו על חתונה ונכדים".

     

    עם טרי גונזלס־מרשל. "זו הייתה אהבה ממבט ראשון", היא אומרת
    עם טרי גונזלס־מרשל. "זו הייתה אהבה ממבט ראשון", היא אומרת

     

     

    אחרי האירוע המוחי שבו לקה כבר לא הטרידו אותה המחשבות אם יתחתן. "היו לי משימות אחרות", היא אומרת, "להעמיד את איל על הרגליים, ללמד אותו לדבר, לקרוא ולכתוב. הכל נמחק".

     

    מילים משום מקום

     

    ציונה לעולם לא תשכח את הבוקר ההוא, 9 באפריל 2008. היא ישבה בביתה, בהרצליה, ליד הפסנתר ותירגלה את סונטת "הסערה" של בטהובן. בתנור נצלה עוף בירקות שהכינה לבנה לארוחת הצהריים. התמונה הפסטורלית נקטעה באחת כשלחדר נכנס בעלה, עוזי פלד, וסיפר על שיחת הטלפון מד"ר עופר מרין מבית החולים שערי צדק, חבר ילדות של בנם, שאמר לו: "איל מרגיש לא טוב. הביאו אותי אליי באמבולנס. מציע שתבואו לירושלים". באותו היום היא החלה לכתוב יומן.

     

    תיכננת שביום מן הימים הוא יבשיל לספר?

     

     

    "מה פתאום? ביומן תיעדתי מה קרה בכל יום ובכל שעה. בעברי הייתי חוקרת דעת קהל, הייתי המינה צמח הראשונה, והיומן היה בשבילי אמצעי לניהול התהליך. רציתי להיות בטוחה שאם איל יגיע לרופא או למטפל חדש שיציגו שאלות, אוכל לספק את כל המידע. רק בשלב הרבה יותר מתקדם, כשהחברות הטובות שלי שאלו למה אני לא כותבת ספר על השיקום, עניתי להן, 'את הספר הזה יכתוב איל'. וכך היה".

     

    על השולחן מונח הבייבי הטרי – "מסע אל עולמי" (הוצאת ידיעות ספרים). רק שמו של איל פלד מופיע עליו כמחבר.

     

    עטיפת הספר
    עטיפת הספר

     

    איך אדם שסובל מאפזיה – סוג של שיתוק בכושר המילולי ופגיעה ביכולת לדבר, לכתוב ולקרוא – כותב ספר?

     

    "או־הו!" הוא מריע. "עבודה!"

     

     

    "איל היה כל כך פגוע", אמו מבליעה אנחה. "זה לא רק שהוא לא יכול היה למצוא מילים, הוא גם לא היה יכול להבחין בין צלילים. כשמישהו אמר, 'כוחות ההצלה', הוא שמע, 'טוטות המעלה'. כשביקשו ממנו לכתוב את שמו, הוא צייר שלושה ריבועים לשם הפרטי ושלושה ריבועים לשם המשפחה. אבל שני הוריי היו מורים בדור שבו התלמידים החלשים הוזמנו בשעות אחר הצהריים לבית המורים, ושם, מתחת לעץ האזדרכת, נסגרו הפערים. אז סמכתי על הנחישות של איל, וגם קצת על שלי. קניתי מחברות ועפרונות והתחלנו ללמוד מההתחלה".

     

    "אמא שלי תותחית", פלד אומר.

     

    את לימדת אותו לומר "תותחית"?

     

    "לא. אני צריכה לתת קומפלימנט לעצמי? איל מפתיע אותנו במילים שאין לנו מושג איך הן הגיעו ללשון שלו. פעם, אאוט אוף דה בלו, הוא אמר 'אימפרוביזציה'. אני יכולה להישבע שבעשר השנים האחרונות הוא לא שמע את המילה הזו מאף אדם. אבל ככה זה, גדולי הרופאים לא מסוגלים לפענח את התהליכים שמתרחשים במוח".

     

    פלד ואני מחליפים חיוכים. לפני שנתיים, בפעם הראשונה שיצא מגבולות ישראל מאז האירוע המוחי, ליוויתי אותו במסע לטנזניה, וביום השמיני בספארי, מול שקיעה מרהיבה, הוא הצביע על ענן וקרא: "סוס טרויאני!" כולם עטו עליו בתדהמה והוא הסביר: "הכל בראש, כל מה שאני יודע, אבל זה לא יוצא מהפה".

     

    פלד בטנזניה לפני כשנתיים. המסע החזיר לו תחושות של חופש, שחרור ועצמאות – וגם את אהובתו
    פלד בטנזניה לפני כשנתיים. המסע החזיר לו תחושות של חופש, שחרור ועצמאות – וגם את אהובתו

     

    באותם ימים הוא דיבר לאט מאוד. כיום הוא מדבר הרבה יותר מהר והרבה יותר בביטחון, תוצאה של עבודה מאומצת וממושכת עם קלינאית תקשורת. לפני כארבע שנים, כשפלד כבר קרא בשטף, כתב במחברת ואפילו החל להקליד במחשב ביד שמאל על אף שלפני כן היה ימני, אמו הראתה לו את היומן שכתבה. הוא עיין בו, הניד בראשו לשלילה וטען שהוא מעדיף לכתוב ספר ילדים על שני האחיינים שלו שביום בהיר אחד מגלים דוד חדש. עם הזמן שינה את דעתו, החליט שברצונו לכתוב על השיקום שלו כדי לתת לאחרים תקווה. כ־15 אלף ישראלים לוקים מדי שנה באירועים מוחיים, ורק מחצית מהם שורדים. הגיל הממוצע של החולים הולך ויורד. "הש... ראה", הוא אומר. "אפזיה – לא סוף".

     

    אמו הסבירה לו שהיומן הכרונולוגי שכתבה הוא רק שלד, והשניים קבעו נוהל עבודה שאותו מתאר פלד בהקדמה. "אני מחליט מה לספר, איך לספר ולאיזו רמה של פירוט ייכנס הסיפור", הוא מבהיר בספר. "היא לא מתערבת. היא רק מקשיבה למשפטים הקצרים שאני מצליח לומר, מסתכלת על הבעות הפנים, משתדלת להבין את הכוונה שלי ומציעה ניסוח. אם אני לא מסכים לניסוח שלה, היא צריכה לתת ניסוח אחר, בלי ויכוחים. יש לה סבלנות, לאמא שלי, ואני מנצל את זה".

     

    איזה ניסוחים פסלת?

     

    "בלה־בלה־בלה", הוא אומר.

     

    אמו מהנהנת. "גם כשאיל היה בריא וטייל וצילם תוכניות מכל העולם, הביטוי שלו היה מדוד ותמציתי. הוא תמיד ידע להבחין בין עיקר לטפל והכניס המון אינפורמציה במשפטים קצרים. כמה חודשים אחרי האירוע הבנתי שכושר הביטוי שלו אבד, אבל הזיכרון נשאר. הוא זוכר יותר טוב מרוב בני האדם".

     

    איך הבנת את זה?

     

    "חברים שלנו, שהוא לא ראה עשרות שנים, באו לבקר אותו בבית החולים והוא לא יכול היה לנקוב בשמותיהם בגלל האפזיה, אבל כשזיהה את חברתי, שהייתה הבייביסיטר הראשונה שלו, הוא הניע את זרוע שמאל כאילו שהוא מחזיק תינוק. כשהוא הועבר לבית לוינשטיין היה לנו קטע גדול. ראיתי אוכל זרוק על הרצפה, שאלתי את איל למה הוא זרק את האוכל, והוספתי, 'אלוהים טילפן אליי'. זו הייתה בדיחה שלו ושלי. כשאיל היה בגיל הגן תפסתי אותו משליך אוכל, וכשהוא שאל מאיפה אני יודעת שזה הוא, עניתי שאלוהים טילפן אליי. לשמע המשפט הזה איל פרץ בצחוק. הוא זכר בדיחה מלפני 50 שנה".

     

    ומה הוא ביקש ממך למחוק?

     

    "את כל מה שאני קוראת לו 'קישוטים', ניסוח שגלש לעולם הרגש או לשפה תיאורית".

     

    הספר, הכולל גם את דבריהם של אנשי המקצוע שעזרו לו להשתקם, מסתיים במסע ההוא לטנזניה, שהחזיר לפלד תחושות של חופש, שחרור ועצמאות. איש לא העלה בדעתו שהליווי התקשורתי של המסע – במוסף זה ובחדשות ערוץ 2 – יחזיר אליו גם את אהובתו מגיל 18. "נס", הוא אומר. "לא אמא. טלי".

     

    בדרכים נפרדות

     

    אחותו טלי פלד, 51, בעלת סטודיו וחברה לאיפור מקצועי בירושלים, קרובה אליו במיוחד ומטפלת בעמוד הפייסבוק שלו. "אחרי המסע לטנזניה הגיעו לפייסבוק שלו יותר מ־600 הודעות מאנשים זרים שאיחלו לאיל בריאות", היא מספרת, "הודעות מאנשים שאינם חברים שלו נכנסו לתיבה של 'אחרים'. איל ביקש ממני לענות לכל אחד, אז הלכתי מהסוף להתחלה. כשסיימתי, ראיתי בתיבה עוד שתי הודעות שנכנסו הרבה קודם – אחת ארבעה חודשים לפני כן, והשנייה לפני שנה – מטרי גונזלס־מרשל. מיד זיהיתי במי מדובר. לא פתחתי את ההודעות וקראתי לאיל. הוא ביקש ממני להתנצל על כך שרק עכשיו הוא רואה את ההודעות, ומשם הם המשיכו להתכתב בכוחות עצמם".

     

    תחת הכותרת "שוב מאוהב" כתב פלד בספר בתמציתיות: "זו הייתה אהבה ראשונה של נער ונערה. הוריה של טרי, אן וטום מרשל, הגיעו מאמריקה לירושלים ושכרו בית בשכנות לביתנו. ארבעת ילדי מרשל ואנחנו, ארבעת ילדי פלד, הפכנו בתוך זמן קצר לחברים טובים. טרי ואני התאהבנו. היינו בני 18. כשטרי נאלצה לחזור לחו"ל זו הייתה מכה לשנינו. אני הייתי באותו זמן בעיצומן של בחינות הבגרות, אחר כך התגייסתי לצבא והקשר בינינו נותק".

     

    עכשיו הוא מציץ בשעון. ארבע אחר הצהריים. מה השעה בג'ורג'יה?

     

    "זה לא זמן מתאים", מעירה אמו. "טרי בעבודה. היא אחות ומדריכת הנקה בבית חולים".

     

    אחרי שני צלצולים ממלאות פניה של טרי את המסך. "אהבה ראשונה אף פעם לא שוכחים", היא אומרת באנגלית ומחייכת אליו. פלד מחזיר לה חיוך רחב ואומר בעברית: "אהבה ראשונה... לעולם".

     

    "זו הייתה אהבה ממבט ראשון", היא מספרת, "והעובדה שגרנו במרחק מטר זה מזה תרמה להידוק הקשר. לא למדנו באותה הכיתה, אני למדתי בבית הספר האמריקאי ואיל למד ב'ליד"ה' (התיכון ליד האוניברסיטה — ס"ש) אבל היינו ביחד כל יום מהצהריים".

     

    דיברתם עברית?

     

    "גם", היא מפתיעה בעברית קולחת. "אני רציתי לדבר איתו רק בעברית כדי לתרגל את השפה, אבל איל דיבר אנגלית יותר טובה מהעברית שלי והעדיף שנדבר אנגלית. באשמתו, העברית שלי ככה־ככה. כשהשליחות של אבי הסתיימה, שני הצדדים היו מרוצים מזה שהרומן ביני לבין איל נגמר".

     

    למה?

     

    "הוריו של איל לא ראו בעין יפה את הקשר שלו עם נוצרייה בדיוק כמו שהוריי לא ראו בעין יפה את הקשר שלי עם בחור שאינו נוצרי".

     

    "זה לא נכון!", אמו מתקוממת. "אנחנו משפחה חילונית וליברלית, ארבעת ילדי מרשל היו בני בית אצלנו והעובדה שטרי נוצרייה מעולם לא הפריעה לנו. אבל החלק השני של המשפט שלה נכון. הוריה רצו שהיא תתחתן עם נוצרי".

     

    פלד מתרגז. "יהודי, נוצרי, מה זה משנה?"

     

    רצית להתחתן עם טרי?

     

    פלד משרטט על השולחן שתי ספרות. "אני 18. בגרות, צבא, מה חתונה?"

     

    טרי מוסיפה ומספרת שבתום השליחות בירושלים נשלח אביה לגרמניה, ושם פגשה את בעלה. "מארק גונזלס, יליד קליפורניה, היה חייל בצבא האמריקאי שהוצב בגרמניה. כשהייתי בת 19 התחתנו".

     

    סיפרת לו על איל?

     

    "כמובן. לפני החתונה מארק ואני טסנו לישראל, התארחנו בירושלים, איל בא לבקר אותי ופגש את מארק. אני לא יכולה לדבר בשמו של איל, אבל עבורי הפגישה הזו הייתה קשה מאוד. הרגשתי שזו הפגישה האחרונה שלנו מפני שמעתה ואילך נלך בדרכים נפרדות".

     

    כשבעלה פרש מהצבא היא הלכה אחריו לקליפורניה, ואחר כך לטנסי ולג'ורג'יה. נולדו להם חמישה ילדים, שני בנים ושלוש בנות ("כיום אני סבתא לחמישה נכדים", היא מספרת), ואחרי שילדיה גדלו היא חזרה לעבוד במשרה מלאה כאחות.

     

    היו לכם חיי נישואים מאושרים?

     

    "מאוד, הבית שלנו תמיד היה מלא בילדים, חברים ושמחה, אבל בעלי ידע שלצד החיים איתו אני מנהלת מסלול חיים נוסף. מעולם לא הפסקתי להתגעגע לאיל. הרבה פעמים מארק ראה אותי בוכה וניחם אותי. הוא אמר לי, 'הכל בסדר, מותר לך לחשוב עליו'. מארק עודד אותי להאמין בגורל. בכל פעם שנקרעתי מגעגועים הזכרתי לעצמי שהגורל לא בחר את איל כבן זוגי לחיים".

     

    לפני חמש שנים נפטר גונזלס, בגיל 61. "חצי שנה קודם לכן הוא התחיל לרדת במשקל, ודחפתי אותו לעבור בדיקות, אבל מארק היה עקשן וסירב ללכת לרופא. כשהוא סוף־סוף הסכים, איבחנו לו סרטן בלבלב בדרגה 4. נתנו לו חודשיים לחיות, מקסימום שלושה, אז החלטנו למצות את הזמן שנותר לנו. חמשת ילדינו, גם אלה שכבר נישאו, חזרו הביתה, אחיו ואחותו באו אלינו מקליפורניה, בכנסייה נשאו תפילות להחלמתו. הוא נפטר ביום הנישואים ה־34 שלנו".

     

    טרי התאכזבה כשפלד לא ענה למכתב ששלחה לו, שנה אחרי שהתאלמנה. "לא חשבתי שהוא שכח אותי", היא אומרת, "אבל חשבתי שהחיים שלו מלאים. ידעתי שהוא הפך לכוכב טלוויזיה, ועד שראיתי את הסרט מטנזניה לא ידעתי על האירוע המוחי שהוא עבר. כחודשיים אחרי שהתחלנו להתכתב טסתי לישראל".

     

    איך הרגשת כשראית שאהוב נעורייך עונד לצווארו מכשיר שמזרים פולסים חשמליים לרגלו הימנית, המשותקת, כדי שיוכל להזיזה?

     

    "לא הסתכלתי על המכשירים של איל. הסתכלתי לו בעיניים".

     

    הוא השתנה?

     

    "ברור. אנשים מתבגרים ונראים אחרת, זה טבעי, זו דרך העולם. אני אוהבת אותו ורוצה שנהיה כמה שיותר ביחד".

     

    "אחרי 38 שנה, טרי ואיל יצאו מאולם מקבלי הפנים יד ביד כאילו שדבר לא השתנה", מספרת טלי פלד, שהייתה בת 11 כשהקשר בין אחיה לטרי נותק. "גם לדעתי טרי נשארה בת 18, יפהפייה, מלאת אנרגיה, חייכנית וקלילה. כשהיא חייכה לאיל ראיתי את טרי של פעם".

     

    במשך עשרה ימים הם חרשו את כבישי ישראל. שנה וחצי אחרי האירוע פלד עבר מבחן נהיגה, ולדבריו הוא נוהג כמו בעבר. "בלי ווייז ובלי ג'י־פי־אס. ולא מתבלבל". בשובה לג'ורג'יה הדפיסה טרי את תמונותיהם המשותפות באלבום "מסע ישראלי" שהעניקה לפלד בשנה שעברה, כשהוא הגיע לביתה. "חווה גדולה", מתפעל פלד. "ירוק. יפה".

     

    כל יום בסקייפ

     

    למסע של פלד אליה, הוא לא צירף את לינה, המטפלת הפיליפינית שלו, שליוותה אותו בטנזניה. "לא צריך", הוא משיב. "יש טרי. יש אהבה". אחותו טלי טסה איתו לג’ורג’יה ותיכננה להמשיך לניו־יורק, "אבל נשארתי שם מפני שזו הייתה חוויה מדהימה. טרי הכינה את הבית לקראת בואו וציידה את המקלחת, למשל, בעזרים שהוא זקוק להם. ילדיה של טרי לא קיבלו את איל כאדם זר, אלא כבן משפחה. הוריה גרים בסמוך אליה ובארוחת הערב הראשונה אביה אמר, 'ברוכים הבאים' בעברית. טיילנו, נסענו לדרום־קרוליינה להכיר את אחותה שלא הייתה איתם בשליחות בירושלים, היה נפלא. לא נדבקתי לטרי ואיל, ראיתי את הניצוצות בעיניים שלהם, אז מדי פעם זזתי לצד ואיפשרתי להם רגעים טובים לבד".

     

    איל פלד וטרי גונזלס־מרשל
    איל פלד וטרי גונזלס־מרשל

     

    איך את מסבירה את קבלת הפנים המושלמת?

     

    "טרי נאלצה לעזוב את ישראל, אבל ישראל מעולם לא עזבה אותה. היא מחוברת לתחנות רדיו וטלוויזיה ישראליות ומטגנת פלאפל. כשפיניתי את הכלים מהשולחן יחד עם בתה, מלודי, שמעתי אותה מזמזמת 'דם חם’. מלודי סיפרה שזה שיר שאמה שרה לה מאז ילדותה”.

     

    לפני חמישה חודשים טרי שוב נחתה בישראל, יחד עם בנה ג'ושוע, אחיה תום וגיסתה תמרה. מאז, בשיחות סקייפ יומיות ("לפעמים שלוש פעמים ביום", היא אומרת), בני הזוג מתכננים את הביקור הבא. "ג'ורג'יה", אומר פלד. "טרי עובדת. עסוקה. משפחה".

     

    אתה רואה את עצמך חי שם?

     

    הוא מדגים תנועות של אווירון. "פעם פה, פעם שם. טרי אישה קסומה. אני מספר על החיים שלי והיא מספרת על החיים שלה. עם טרי יש הרגשה בריאה. עכשיו רק טרי. טרי ואני".

     


    פרסום ראשון: 14.02.18 , 00:08
    yed660100