למען טובת המדינה, מנדלבליט חייב להחליט מיד. אי־אפשר למשוך את זה חודשים ארוכים וגם אין שום סיבה אמיתית. תהיה התוצאה אשר תהיה, ואני סומך על יושרתו של היועמ"ש — היא חייבת להגיע מיד.
המלצות המשטרה חמורות מאוד. נקודה. אין חמור יותר. כך כלפי ראש הממשלה, המו"ל של "ידיעות אחרונות" וארנון מילצ'ן. נכון שאין להן משמעות משפטית שמחייבת פיטורים, אבל יש להן משמעות ציבורית אדירה.
לראשונה הדברים כתובים שחור על גבי לבן. בהשאלה מהמשפט שנתניהו חזר עליו שוב ושוב "אין כלום ולא יהיה כלום", יש הרבה יותר מכלום ואני לא הייתי סומך על כך שלא יהיה כלום.
כל ישראלי צריך להתמודד עם הראיות, לא עם ההמלצות. עם מה שהיה ולא עם הפרשנויות. התפקיד של מנדלבליט הוא להציל את החברה הישראלית מעצמה. תומכי נתניהו — לא בהכרח ימין — עומדים להתנהג כמו מאמינים בכת שמנהיגם נפגע. מנגד יהיו פה הפגנות ותחושת חוסר אמון רחבה.
מעטים הם נטולי צביעות במערכת הפוליטית. אפשר לדמיין מה היו אומרים היום ארדן, סער, כץ ובראשם נתניהו לוּ היו המלצות דומות על ראש ממשלה אחר. בעצם לא צריך לדמיין — הארכיון זוכר את ההתבטאויות והקריאות לפיטורים של אולמרט.
הארכיון גם זוכר את ההגנה שקיבל אולמרט משמאל, כולל מכותבים בכירים בעיתונות שדורשים עכשיו את נבצרותו של נתניהו. הצביעות חוצה דורות ומחנות.
התגובות אמש נעו על ציר ארוך שמלמד על הבאות. מהתייחסויות מדודות, כולל זו של ראש הממשלה עצמו, ועד התייחסויות נוסח אמסלם כמאפיה ויריב לוין כאנרכיסט שדיבר על הפיכה, כאילו אין מדינה. ודווקא משם צריך להסיק על הסכנה בהמשך, על החשש ממלחמת גוג ומגוג פוליטית וחברתית בדרך למשפט. דוברים בשכר או מטעם נתניהו מול מתנגדים, ובאמצע — הציבור.
מדינת ישראל חשובה יותר מכל אדם, כולל ראש ממשלה. לכן האחריות היא של מנדלבליט. הוא זה שניהל את התיק, נציגיו היו מעורבים בו, הוא אישר כל חקירה ותשאול. הוא ידע כל פסיק ומילה. לכן הוא צריך לגמור את זה מהר, ושוב אדגיש — תהיה התוצאה אשר תהיה.
זה אירוע דרמטי, ולא משנה כמה ינסו לגמד אותו, חברי הקואליציה שעליהם הוכרז נוהל חניבעל יימצאו בקרוב. אולי יפתחו את הפה לאכול וייצא משהו. מכאן אין דרך חזרה חוץ מהתרת הספקות, כדברי חז"ל, וזה על כתפי הפרקליטות ומנדלבליט.
