יועצים משפטיים לממשלה נוהגים לדמות את סביבת קבלת ההחלטות במשרדיהם לאקווריום – חלל שקט, יציב, שקוף למי שמתבונן בו. זה דימוי חביב, אך במקרה של ההחלטה הגורלית העומדת כעת לפתחו של היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, בעניין המלצת המשטרה להעמיד לדין את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, המצב הפוך לגמרי: הפרקליטים ישמעו ויחושו את הקולות הסואנים שבחוץ, אך לציבור הרחב הדיונים יהיו אטומים ואם תוכנם יודלף הוא יהיה חלקי, מסולף, מלווה אינטרסים ומסעות דיג של עורכי הדין המדליפים – ולרוב אפילו לא יוכחש.
ההערכה היא שהחלטת היועץ אם להגיש כתבי אישום בתיקי 1000 ו־2000 – ובאילו סעיפים – תיפול בסתיו הקרוב, ככל הנראה בסביבות נובמבר. בחודשים הקרובים היועץ יהיה מוקף בטבעת תמיכה הדוקה של יועציו ושל אנשי הפרקליטות, הם יישבו מאות שעות בישיבות משותפות כדי לנתח את חומרי החקירה – אך כראש התביעה הכללית, ההחלטה הסופית תהיה על כתפיו בלבד.
"ועד אז", אומר גורם משפטי בכיר, "אנו חוזים אינספור רעשי רקע פוליטיים שמטרתם להפעיל לחץ על היועמ"ש ועל כל הצוות – גם מצד אלה המקווים שיוגשו כתבי אישום וגם מצד אלו שיחתרו לסגירת התיקים. ההפגנות מול בית היועץ וניסיונות לחץ נוסח "חוק ההמלצות" ו"החוק הצרפתי", שהטרידו את ראשי מערכת אכיפת החוק והחוקרים, הם רק המתאבנים לעומת מה שאנחנו צופים לשנה הקרובה. שלא לדבר על עתירות לבג"ץ שבהן יצטרך היועץ להגן על החלטות או על הליכי ביניים בתיקים האלה.
"תמיד יש לחצים בתיקים רגישים אבל הפעם מדובר בראש ממשלה מכהן שבינתיים שלטונו יציב ולכאורה מובטח עד 2019, להבדיל מהמקרה של אולמרט, שהתפטר במהלך חקירת התיק שלו".
מנדלבליט מודע לקלחת הרותחת שצפויה ליפול עליו. "אני עובד עם אביחי 15 שנה, והוא אדם ישר כמו סרגל, עם עמוד שדרה מפלדה מזוינת", אמר לאחרונה עוזרו הבכיר של היועץ, גיל לימון. "ומי שחושב שיוכל להזיז אותו מילימטר מהדרך הישרה של הדין, החוק והמשפט – טועה".
ישיבת סטטוס קריטית
משרדו של היועמ"ש מנדלבליט, בקומה השנייה של משרד המשפטים ברחוב צלאח א־דין בירושלים, משדר ענייניות – שולחן מחשב מכוסה מסמכים וחוות דעת ופינת הסבה קטנה, שלרוב עומדת חסרת שימוש. על הקיר תלויות תמונות עם הקדשות מעברו הצבאי, מגילת העצמאות ומגילת רות. בחדר הרגיל הזה התנהלו במשך חודשים דיונים על התיקים הרגישים במדינה: תיקי חקירת ראש הממשלה נתניהו.
לצד היועמ"ש ישבו בפגישות הללו פרקליט המדינה שי ניצן, שמשרדו נמצא קומה אחת מעל משרד היועץ, ופרקליטת מיסוי וכלכלה, ליאת בן־ארי – הפרקליטה המלווה הרשמית בתיקי נתניהו. ישיבות רבות־משתתפים – שכללו את חוקרי יחא"ה הבכירים ובראשם ראש אח"ק מני יצחקי וכורש ברנור, את המשנה ליועמ"ש רז נזרי, המנוסה באינספור תיקי אישי ציבור, ועוד צוותים משפטיים, עוזרים ויועצים – התנהלו בחדר ישיבות גדול הסמוך לחדרו של היועמ"ש.
מנדלבליט, ניצן ובן־ארי ניהלו מאות שעות של התייעצויות עם החוקרים במה שמכונה "ישיבות סטטוס". הם היו שותפים להחלטות בצמתים הקריטיים ביותר: האם להתעקש לחקור את המיליונר ג'יימס פאקר, מתי לבדוק את אפיק סידור הוויזה לארנון מילצ'ן, מתי לזמן את שגריר ארה"ב לשעבר דן שפירו לעדות ועוד.
המושג "פרקליט מלווה" לבש חליפה הדוקה וצמודה מאוד בחקירות ראש הממשלה. כך, למשל, במהלך אחת מחקירות ראש הממשלה חילק מנדלבליט את הקשב שלו בין דיווח אונליין על הנעשה בחקירה לבין צפייה באחד ממשחקיה של הקבוצה שהוא אוהד שרוף שלה – ריאל מדריד.
ישיבת סטטוס אחת הזכורה במיוחד התנהלה בנובמבר לפני שנה. חוקרי המשטרה, שהתבקשו לפנות לחנויות לממכר סיגרים ושמפניות בתל־אביב כדי לקבל הערכה על היקף המתנות שקיבל נתניהו ממילצ'ן, חזרו לדווח ליועץ עם טבלת אקסל של הרכישות מול עלותן המשוערת. כשהסכום בשורה התחתונה – 700 אלף שקל – נחשף, השתררה דממה בחדר. הפרקליטים נדהמו מעוצמת ניגוד העניינים לכאורה שבו עמד נתניהו כשקיבל מתנות מחבר, שהוא גם איש עסקים בעל אינטרסים. זה היה הרגע שבו החליט היועץ לעבור מבדיקה לחקירה.
בחודש האחרון התקיימה אצל מנדלבליט ישיבה סטטוס קריטית: תוכנית החקירה הושלמה, כל הליכי גביית העדויות והראיות הסתיימו, והישיבה הוכרזה כאחרונה לקראת כתיבת ההמלצות.
לאחר שסוכם כי המלצות המשטרה יפורסמו השבוע ביום רביעי, התפתחה לפתע ביום שלישי דרמה נוספת בתיקים הדרמטיים כל כך ממילא: זימונו הדחוף של מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, לוועדת הפנים של הכנסת גרם לחשש במשטרה שהמפכ"ל יידרש לעסוק בהמלצות, ולכן הוחלט שם להקדים את פרסומן.
בפרקליטות יש לציין, לא חיבבו, בלשון המעטה, את ההתנהלות המבולגנת הזו ברגע האחרון. הדבר גרר שרשרת שיחות טלפון בהולות בין המשטרה לבין מנדלבליט, שעמד על כך שהמשטרה תודיע לפרקליטי החשודים על ממצאי החקירה כדי שלא ילמדו על כך מהתקשורת. תיק סיכומי החקירה עצמו, אגב, הגיע לידי היועמ"ש רק ביום רביעי בצהריים.
שינוי של מעלות
מנדלבליט התווה את הכיוון כבר מתחילת הדרך: מספר חודשים לאחר כניסתו לתפקיד הוא הסיט את החקירה ב־180 מעלות, כשמיפה וניפה את כל הפרשיות שנקשרו בנתניהו. "קצות החוט הללו לא הניבו דבר מלבד רכילויות", מספר גורם מקורב להתרחשויות, "והיועץ החליט שמכיוון שממילא חלה עליהן התיישנות, חבל על בזבוז האנרגיות וכי יש להתמקד רק במה שעוצמת הראיות בו יכולה אולי להוביל לחקירה ואולי בהמשך לכתב אישום".
החלטה נוספת שקיבל, בהמלצת שי ניצן, הייתה למנות את בן־ארי, מי שהייתה התובעת במשפט אולמרט, לפרקליטה מלווה בתיקי נתניהו. "היא קנתה את הערכתו של מנדלבליט כמי ש'מבינה נהדר את המשפט הפלילי', כמו שהוא אמר עליה", אומר גורם בכיר, "ועד מהרה התחוור לו שהם רואים עין בעין את נתיב החקירה".
בשנים האחרונות עברו דרך שולחנה של בן־ארי (52), נשואה פלוס שלוש, כל פרשיות השחיתות הגדולות במדינה: כמו תיקו הפלילי של ראש עיריית בת־ים לשעבר, שלומי לחיאני, שנשלח למאסר לאחר שהורשע בעבירות של הפרת אמונים; משפט הרצת מניות מנופים פיננסים, שבמסגרתו הורשעו אנשי העסקים ג'קי בן־זקן ואיתן אלדר; תיק הולילנד, תיק נוחי דנקנר ותיק גל הירש.
היא מגדירה עצמה כ"פריקית של פרטים. העבודה כל הזמן בראש שלי, גם כשאני ישנה". בראיון נדיר ל"גלובס" סיפרה כי בתביעה שניהלה נגד אנשי העסקים עודד גולד ושלמה וחניש, ושארכה עשר שנים (!) עד שהורשעו, "הכרתי בעל פה כל מסמך ומסמך מתוך 100 ה'קרגלים' (הקרטונים החומים המשמשים לאחסון מסמכים)". על פרשת דודי אפל סיפרה: "אני זוכרת את עצמי יושבת שלושה חודשים ביחב"ל, קוראת שם את חומרי החקירה, שומעת האזנות סתר בתיק, ומבינה מי נגד מי".
לדבריה, המשימה מספר אחת שלה היא המלחמה בשחיתות. "אנשים מבינים שכבר אי־אפשר לפלבל עיניים, ולהגיד 'לא ידעתי' או 'לא הבנתי'... אנחנו לא רודפים אף אחד, ולא 'מחפשים' אף אחד. אנחנו רק רוצים שבמשרות בכירות ובתפקידים משמעותיים, שיכולים להשפיע על כל אזרחי ישראל, יהיו אנשים ישרי דרך, זה הכל".
כשהחלו החוקרים לבדוק את האינטרסים של מילצ'ן, שהכרת תודתו של נתניהו הייתה יכולה לסייע כביכול, העסק הסתבך. החקירות דישדשו וגם סבלו מעיכובים קשים בחיקורי הדין בחו"ל. אלא שאז הבשילה חקירה אחרת, נפרדת לגמרי, ששינתה את התמונה: ראש הסגל לשעבר של נתניהו, ארי הרו, נחשד בשוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לפשע והלבנת הון – סומן מיד כמועמד להפוך לעד מדינה נגד הבוס שלו לשעבר.
התיק נגד איש אמונו של נתניהו היה חלומו של כל פרקליט; עמוס בראיות, עדויות, מסמכים והודאות. הרו היה במצוקה קשה – הכספים בחשבונו חולטו והוא עמד לאבד את ביתו – אבל רגע ההכרעה היה כשהוצגו בפניו תוצרי חיקורי הדין שנעשו בתיק שלו בחו"ל. כשהבין שהוא "תפור" מכל הצדדים, החליט לספר את כל הידוע לו. בהתחלה בקילוח דק ולאחר מכן בזרם בלתי פוסק.
כשנתניהו זומן בפעם הראשונה לחקירה, בינואר 2017, ההתרשמות הייתה שהוא לא יודע מהן הראיות שאספו החוקרים. אז גם נחשף לראשונה לפרשת 2000, וגם לכך שמו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס כבר נחקר במשטרה. שמונה חודשים לאחר מכן חתם הרו על הסכם עד מדינה בתיק 1000 ותיק 2000.
הטובה והתמורה
העובדה שהתיק לווה באופן צמוד על ידי שלושת בכירי התביעה הכללית אינה מקצרת את טווח זמני קבלת ההחלטות. שלוש התחנות שבהן יינתנו חוות הדעת בשאלה האם להגיש כתב אישום או לגנוז את התיק ינוהלו על פי הספר. המטרה: לחפור שוב ושוב, לחפש את נקודות התורפה בממצאים, ולבדוק האם קיים לא רק סיכוי סביר להרשעה, שנדרש בכל תיק של האזרח בוזגלו, אלא סבירות גבוהה להרשעה – כשמדובר באזרח מספר אחת.
הראשונה תהיה חוות דעתה של הפרקליטה המלווה בן־ארי וצוותה. "ליאת חיה את התיק", מסביר מקור משפטי, "אבל קיים הבדל בין ליווי, צמוד ככל שיהיה, לבין הצלילה שהיא תעשה עכשיו אל קלסרי הראיות, העדויות ואפילו האזנה חוזרת למה שכבר תומלל על ידי המשטרה. זה כמו ההבדל בין הסתכלות על דברים דרך משקפת לבין שימוש במיקרוסקופ".
כיוון שבפרקליטות מעריכים שאם יוגש כתב אישום נגד נתניהו, בן־ארי תהיה התובעת שלו, הרי שהיא תצטרך להיות משוכנעת שהיא הולכת בביטחון מרבי לבית המשפט. הפרקליטה תצטרך לפלח את הראיות, לראות אם הן מספרות סיפור קוהרנטי על פי כל המבחנים המשפטיים ופסיקות בית המשפט.
בשלב זה, כמו בשני השלבים הבאים, ייתכן כי יידרשו השלמות חקירה. הצוותים השונים עשויים לסבור כי עדות מסוימת, או ראיה מהותית, דורשים חידוד. ייתכנו גם מקרים שבהם תיבחן זווית חקירה שלא נבחנה די הצורך.
בשלב הבא יועבר התיק אל פרקליט המדינה ניצן, שרואה בחומרה רבה את התיק בשל צבר הראיות על המתנות המסתכם בסכומי כסף גדולים. הפרקליט, המשנים מומי למברגר, נורית ליטמן ודן אלדד ובכירים נוספים יעברו על המלצתה של בן־ארי, יבקשו ממנה להשיב על שאלות או להאיר פינות חלשות בתיק.
השאלה המרכזית הראשונה שישאלו הצוותים – וביתר שאת בדיונים המסכמים אצל מנדלבליט – היא האם ניתן יהיה להוכיח את עבירת השוחד. כלומר האם וכיצד השתמש נתניהו בכוחו השלטוני כדי להיטיב עם מילצ'ן, והאם ניתן להוכיח שאם הייתה כזו "טובה", היא נעשתה בתמורה למתנות הרבות והיקרות שקיבל נתניהו.
באשר לעבירת מרמה והפרת אמונים - מכיוון שנתניהו הודה שקיבל מתנות, השאלה תהיה האם עצם העובדה שהוא חברו של מילצ'ן כבר מעידה שהיה מצוי בניגוד עניינים חמור, שיש בו סטייה מן השורה, כאשר טיפל בכל בקשה שהיא של מילצ'ן. לכאורה, התשובה היא שנתניהו היה צריך להימנע מקבלת כל בקשת עזרה מצידו של מילצ'ן או להתנדב לפעול למען האינטרסים שלו, גם אם הם משתלבים עם האינטרסים של מדינת ישראל. בכל הדרגים תעמוד שאלת "היסוד הנפשי" של נתניהו: האם במעשיו הפליליים לכאורה ידע שהוא עובר עבירות.
למרות הטענות הנשמעות כי נדרשת החלטה מהירה יחסית בתיקי ראש הממשלה, וכי המצב שבה תלויה עננה של שחיתות מעל ראש המדינה אינו דמוקרטי, מסבירים במשרד המשפטים כי אסור לזרז את ההליך המשפטי של בחינת הראיות (ובדרך, יש לזכור, גם חופשת פסח, פגרת קיץ וחגי תשרי).
חשוב גם להזכיר כי בשעה שבכירי הפרקליטות ישקדו על לימוד התיקים בפרשות 1000 ו־2000, ממשיכות להתנהל חקירות של שתי פרשות נוספות שבהן מעורב נתניהו - פרשת 3000 (הצוללות) ופרשת 4000 (בזק־אלוביץ').
בשתיהן צפויה המשטרה להגיש המלצות לכתבי אישום וכפי שנראה עכשיו, נתניהו עדיין אינו מזומן לחקירה באזהרה. וישנה גם פרשת המתנות של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, הנמצאת עדיין בשלב שימוע.
מה תעשה ההגנה
שי ניצן חזר והבהיר מעל כל בימה מאז שנכנס לתפקידו כי הפרקליטות אינה "קבלנית הרשעות". גם מקורבי היועמ"ש טוענים שמעולם לא אמר שאם התיק הזה יוגש ויוביל לזיכוי הוא "יתאבד". מי שמכיר אותו יודע שאין זה סגנון התבטאותו.
מולם כבר מתחממים על הקווים אנשי נתניהו. צוות ההגנה הבכיר של ראש הממשלה, הכולל מלבד עו"ד יעקב וינרוט את עו"ד עפר חדד, קיבל חיזוק משמעותי בדמות עו"ד ז'ק חן – מקצוען מבריק, שעבד לצידו של עו"ד יהושע רזניק, כשעמד בראש צוות התביעה נגד אריה דרעי בשנות התשעים. כמי שנמנה בעבר על בכירי הפרקליטות, חן יודע בדיוק איך עובד הנרטיב של התביעה, כיצד חושבים עורכי הדין שלה, ממה הם חוששים וכיצד אפשר לתקוף אותם.
ההערכה במשרד המשפטים היא שעוד לפני החלטתו של מנדבליט ייכנסו עורכי דינו של ראש הממשלה לפעולה. כשעו"ד וינרוט ייצג את נתניהו בפרשת "בר־און-חברון" הוא נהג לפנות לפרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, בבקשות פגישה דחופות כדי "להבהיר" נושאים שונים. במקביל, הוא הופיע באמצעי התקשורת כדי להעביר לתביעה ולציבור מסרי ביניים. ככל הנראה, גם הפעם ינהג באופן דומה.
בפרשת 1000 זה כבר קרה. עו"ד וינרוט ניצל ראיון שהעניק לתוכנית "עובדה", על מנת להעביר מסר לציבור, ובעיקר לחוקרי המשטרה ולצמרת התביעה, כי להגנת נתניהו תעמוד טענת ה"הסתמכות". כלומר שהוא, כיועצו המשפטי, אישר לו לקבל מתנות. קו ההגנה הזה עומד על רגליים רעועות, משום שלפי כל חוות הדעת המשפטיות "טענת הסתמכות" של עובד ציבור אינה יכולה להתבסס על עורך דין פרטי. נתניהו היה צריך לקבל אישור וגיבוי, לפחות של היועצת המשפטית של משרדו, אם לא של היועץ המשפטי לממשלה, וגם זאת אחרי שהציג לפניהם בדיוק מהן המתנות ומה שוויין ואז ממילא ההערכה היא שהיו מייעצים לו שלא לקחתן.
ראוי לציין, שבמהלך החקירות וגם בעתיד ממשיך מנדלבליט לשבת לפחות פעם בשבוע בישיבת עבודה עם ראש הממשלה בכובעו האחר - מתן ייעוץ לממשלה. "מדובר בשני אנשים בוגרים שיודעים לעשות הפרדה", אומרים במשרד המשפטים.
התחנה האחרונה לפני בית המשפט תהיה על שולחנו של היועמ"ש, שיישא באחריות הציבורית לתיק. מנדלבליט מודע לכובד המשא שמונח על כתפיו. אם יעמיד לדין ראש ממשלה מכהן זה יוביל בהכרח לרעידת אדמה פוליטית. לכן הוא שב ומבהיר לציבור כי מה שינחה אותו הוא רק עוצמת ראיות שתוליד סיכוי סביר להרשעה. הוא לא יאמר זאת בגלוי, אבל במערכת המשפטית אומרים כי במקרה של ראש ממשלה – "סיכוי סביר" פירושו ש"מנדלבליט השתכנע משפטית ונפשית כי לתיק יש יותר מ־90 אחוז סיכוי להרשעה, ואפילו לא אחוז אחד פחות".
