"גל גדות היא הוונדר־וומן שלי"

"הגוף נועד לחטאים, המוח נועד לעסקים" — זו, בתמצית, אלכסה צ'אנג. דוגמנית־על שנמצאת על השפיץ על נעלי העקב של עולם האופנה כבר למעלה מעשור, תוך שהיא מהלכת בבטחה ולא מועדת. יש לה פה גדול ומשוחרר כל רסן, אמביציה גדולה יותר מהאגו של ויקטוריה בקהאם, תיק עבודות גדול יותר מכל תיק מעצבים, ובמילון לפשיניסטה המתחילה, ליד המונח "איט גירל", מתנוססת התמונה שלה. לא מדובר בעוד מליצה — צ'אנג היא הדוגמנית הראשונה בבריטניה שלשמה הוצמד המונח "איט גירל", נערה רותחת ונכונה עם סגנון אופנתי ייחודי. כל הבנים רוצים להיות איתה, כל הבנות רוצות להיות כמוה.

מי שלפני עשור התנחלה בפנטזיות של נשים וגברים בעולם, עם מראה מובחן ויוצא דופן, עדיין מתנגדת לצווים שמחלקים במסדר הפוליטיקלי קורקט של עולם האופנה. “מאז ומעולם חשבתי שעדיף לפרסם במגזינים תמונות שלא עברו ריטוש ולפעמים יוצא שאני לא מזהה את עצמי בתמונות, אחרי שעברו ריטוש אכזרי. אבל צריך לזכור שאופנה היא פנטזיה ועוסקת בחלומות ובהגשמה הוויזואלית שלהם. אף אחד לא בא ואומר שהפקת אופנה היא המציאות בהתגלמותה ושאם דוגמנית רוכבת על אריה בתמונה אז היא גם רוכבת עליו ביומיום. אנחנו חיים בעידן מאוד רגיש והפכנו להיות קנאים לנושאים הללו. אני רוצה שעולם האופנה יהיה בעל יכולת לחלום, לעוף מהמציאות ולספק משהו קסום. יותר מדי ריאליזם יהפוך את העסק לעצוב מדי".

והמציאות היא גם ככה לא משהו.

"ובכן, יש לנו כוכב ריאליטי בתפקיד נשיא ארה"ב. זה יותר מדי מציאות עבורי".

בנובמבר האחרון הצטרפה צ'אנג לקמפיין MeToo וסיפרה כי בצעירותה ניסו צלמי אופנה לפתות אותה לשכב איתם — אך היא סירבה בתוקף. בראיון ל"ווג" היא סיפרה על צלם אופנה שהזמין אותה להצטלם בסטודיו שלו אבל ניסה לגרור אותה לחדר השינה שלו. היא ברחה משם. “אני שמחה שהקמפיין, שהחל בעולם הקולנוע, מתפשט גם לעולם האופנה", היא אומרת עכשיו. "ואתה יודע מי תורמת לקמפיין הזה? גל גדות, שלכם. היא הכריזה ממש לא מזמן שלא תשחק בסרט ההמשך לוונדר־וומן אם המטרידים המיניים יהיו מעורבים בהפקתו. היא קיק־אס. אתה מבין? היא הוונדר־וומן שלי. בכלל, אני שמחה שהקמפיין גרם גם לגברים לדבר. פתאום דוגמנים־בנים גם מספרים שנפלו קורבן לניצול מיני, למרות שבאופן מסורתי נשים הן הקורבנות העיקריות של התופעה הזו. הגישה של עולם האופנה הייתה 'הו, כן, נגעת במישהי, אבל הרבה כסף מעורב בקמפיין, אז בואו נשתיק את זה'. אנשים בעולם האופנה ידעו על ניצול מיני במשך שנים אבל שתקו, כי כסף משחית וכולם עסוקים ברווחים. אם את דוגמנית מתחילה, את יכולה ללכת לאיבוד בתוך דינמיקה של יחסי כוחות לא שוויוניים. ופתאום את שואלת את עצמך אם גם את עשית משהו רע, שזה כמובן נונסנס. אני בת מזל, כי הגעתי ממשפחה מאוד תומכת והקשר הטוב שיש לי עם אמא שלי איפשר לי לדבר איתה על הכל בפתיחות ולהרגיש מוגנת".

עשיתי המון טעויות בדרך

היא בת 34 וכבר אוחזת בתארים דוגמנית, מגישת טלוויזיה, עיתונאית, מעצבת אופנה ומוזה. לא רע עבור מי שנולדה בעיר קטנה בהמפשייר (קחו שמאלה בלונדון – ואתם שם), בת לאב ממוצא סיני ואם אנגלייה. היא סיפרה בעבר שהתקבלה ללימודי אנגלית בקינגס קולג', אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר בלונדון, אבל קריירת הדוגמנות שלה המריאה מהר מדי — והיא השאירה את הספרים מאחור. בגיל 16 היא נלכדה בעיניו של סוכן דוגמניות בפסטיבל מוזיקה והחלה לדגמן. המראה שלה בלט בשונותו: מצד אחד, היא אוחזת בלוק כל־בריטי מהפנט, אבל תווי פניה נושאים מאפיינים אסיאתיים ברורים, באופן שהופך את צ'אנג בעלת מראה קלאסי וקז'ואלי באותה מידה. בהפסקת הפרסומות אפשר היה לראות אותה מקמפיינת לטמפקס, פנטה, סוני ואורבן־אאוטפיטרס. אחרי הפרסומות היא קפצה גם לפריים־טיים והחלה להגיש בטלוויזיה הבריטית בתוכניות אופנה וריאליטי. לפני עשר שנים היא לקחה הפסקה מדוגמנות כי ביקשה לפתח קריירה כעיתונאית, אבל המותגים הגדולים קראו לה לחזור והציעו לה קמפיינים עתירי ממון ופרסום. כך, היא הפכה לפנים של "ניו לוק", “לקוסט" ו־"DKNY". בהתאמה, צ'אנג החלה לבלות במועדונים הכי רלוונטיים של לונדון. שנה אחר שנה נבחרה לרשימת בעלות הסטייל המובחן ביותר, ופניה עיטרו את שערי "ווג", “הרפרס בזאר" ו"אל". חברת "מלברי" החליטה לקרוא לאחד מתיקי היד שלה "אלכסה", במהלך שסימן את ערכה הידועני והסטייליסטי של צ'אנג. ב־2010 היא קיבלה את פרס הסטייל הבריטי מהמועצה הבריטית לאופנה, על היותה שגרירת אופנה מצטיינת של בריטניה ברחבי העולם. באותה תקופה היא גם עברה להתגורר בניו־יורק והתניעה את הקריירה שלה בארה"ב. בעבר הייתה בת זוגם של צלם האופנה דיוויד טיטלוו ושל אלכס טרנר, סולן להקת "ארקטיק מאנקיז".

ברקע היו דיווחים על הפרעות אכילה ועל רזון מחריד, שצ'אנג הדפה. “הציבור צריך לשפוט נשים על האינטלקט שלהן ולא רק על בסיס המראה החיצוני או המשקל שלהן", אמרה ל"ווג". בראיון איתה, שמתקיים בפריז, היא לובשת שמלת פסים שחורה, עם כתפיות ושרוולים תפוחים, המכסים גוף רזה.

הרזון אולי מעורר סימן שאלה, אבל היומרות והאינטלקט די ברורים. לפני שנה וחצי החליטה צ'אנג להשיק לייבל אופנה הנושא את שמה. הקולקציות זכו לשבחים. בניגוד לדוגמניות ולידועניות שעושות מהלך דומה, צ'אנג לא טוענת שהיא המציאה את החוט והמחט. “או מיי גאד, אם היית יודע כמה טעויות עשיתי בדרך וכמה דברים למדתי מאז! אני המנהלת הקריאטיבית של החברה, אז זה לא תפקידי לגזור צורות גיאומטריות או לתפור. אבל אני עובדת עם מעצבים טובים, שיודעים את מלאכתם. ההתחלה הייתה עבורי תהליך למידה ארוך, ולא אחת גם כואב. יש לי נטייה בחיים לא לשים לב למה שהיה קודם לכן, אבל עולם האופנה פועל אחרת - במעגליות. אז באתי ואמרתי 'בואו נעשה כך וכך' והיו צריכים להסביר לי שהמגזינים מכוונים לסגנון אחר ואני צריכה להציג בפני עורכי המגזינים את הקולקציה החדשה שלושה חודשים לפני העונה, אז אני לא יכולה לשבור את הכללים ולבוא עם מה שבא לי. למדתי לכבד את המערכת ולעבוד בתוכה – ולהקשיב למבוגרים האחראים בחברה שלי".

יש משהו שלא תלבשי?

“אסור להגיד לעולם לא. פעם שנאתי את האייטיז בכל ליבי ועכשיו אני אוהבת את התקופה והסגנון, כך שהכל יכול להשתנות. אופנה היא מעגלית והכל חוזר. טרנדים מתרחשים בגלל שרעיונות קולקטיביים לוכדים עיניים של אנשים רבים והרעיונות הללו שונים ממה שלובשים כרגע. את יכולה לאמץ בחום משהו שהגעיל אותך רק לפני שנה. אני בספק אם נשים בשנות העשרים של המאה הקודמת חשבו שבשנות החמישים סגנון האופנה שלהן יחזור לעניינים. אני, אגב, לא זורקת אף פריט".

עניין שוודאי מצריך המון ארונות אחסון.

“כשהייתי נערה, שאלתי את אמי אם נשארו לה פריטים קוליים מהסיקסטיז והיא אמרה שהיא זרקה הכל. מאותו יום התחלתי לחשוב על הבת הדמיונית שלי, וכל פעם שאני שוקלת לזרוק פריט לבוש אני חושבת עליה – ומחליטה לשמור עליו עבורה".

כובשת. צ'אנג

יום שיער רע? תחזרי הביתה

הבת העתידית של צ'אנג לא תצטרך להתבונן באלבומי התמונות כדי לראות איך אמא נראתה פעם. היא יכולה להביט בקמפיינים. עתה מגויסת צ'אנג לקמפיין בינלאומי מפואר וענק נוסף, לליין צבעי השיער "לוריאל פרופשיונל". הליין נועד להעניק למעצבי השיער את הכלים החדשניים והטובים ביותר לאבחון השיער ולעיצובו, והוא כולל צבעי שיער, מוצרים לטיפוח השיער ולעיצוב שלו. הבחירה של לוריאל בצ'אנג היא לא פחות ממקורית, לאור העובדה שצ'אנג אוחזת בסגנון שיער די דומה לאורך של הקריירה – שיער גלי באורך הכתפיים, בדרך כלל בגוון חום־אגוז או כהה. “כל החיים, אפילו כילדה, היה לי אותו סגנון שיער", היא מודה. “לא הייתה אסטרטגיה מאחורי הסגנון ולא הייתה נקודה שאמרתי 'אני חייבת לשמר את השיער'. אני מתעוררת בבוקר ולא מרגישה שאני זקוקה לתספורת. לפעמים אני רואה ברחוב מישהי עם שיער ורוד או בלונדינית עם שורשים שחורים ואני חושבת שיהיה קול אם גם השיער שלי ייראה כך, אבל בסופו של דבר אני מרגישה הכי נוח עם השיער הרגיל שלי. למראה החיצוני שלי יש השפעה ישירה על התחושה הפנימית. אני לא ארגיש נוח עם עצמי אם לא איראה טבעית".

יום שיער רע: תילחמי בו או תשלימי איתו?

“אם יש לך יום שיער רע, תחזרי הביתה ותחפפי את השיער".