אנדרה ריו רוצה לחיות עד 140, וגם זה אחרי מו"מ ארוך. "אני בקשר הדוק עם מדענים שעובדים על תרופות מאריכות חיים ואהיה הראשון שיקבל את התרופה, או מה שהם לא יפתחו", הוא מספר. "אני סקרן לדעת מה קורה בהמשך הדרך. אני לא מבין אנשים שהולכים להתפלל בכנסייה ומבקשים להגיע לגן עדן בחיים הבאים - תחיו טוב ותבנו את גן העדן שלכם עכשיו", הוא נוזף ודופק על שולחן עץ מפואר באחד מ־27 חדרי הארמון שבו הוא מתגורר בפאתי העיר ההולנדית, מאסטריכט.
"אנחנו באזור קבלת הפנים", מבארת אחת העוזרות שלו ומצביעה קדימה ואחורה, כמו דיילת שמסבירה על נתיבי מילוט בטיסה. הארמון נבנה בשנת 1452, “אבל היו בו חלקים מתפוררים שהייתי חייב לשפץ", אומר ריו ומכווץ את מצחו, כאילו מנסה להיזכר כמה עותקי די־וי־די נאלץ למכור כדי לממן את השיפוץ. על אחד הקירות הוא חתם את שמו, “כדי לציין את הרכישה המוצלחת". על קיר אחר מופיעים שני ציורי ענק, שלו ושל אשתו מרג'ורי.
ריו הוא אחד המוזיקאים המצליחים בעולם. בשלושים שנות הקריירה שלו - ככנר, כמנצח וכמופע של איש אחד עם המון נגנים מאחוריו – הוא הקליט 67 אלבומים שנמכרו בעשרות מיליוני עותקים והוציא 75 די־וי־די. התזמורת שלו, שנקראת על שם יוהאן שטראוס, מונה 110 נגנים והיא התזמורת הפרטית הגדולה בעולם. הוא מופיע מדי שנה בפני 600 אלף איש. המספרים מזכירים שמות כמו ביונסה וליידי גאגא, גם אם הוא מוכר בעיקר בין חובבי הז'אנר. "הופענו בתוכנית טלוויזיה בבריטניה וליידי גאגא הסתכלה עליי מאחורי הקלעים במבט מוזר ושאלה את אחד מאנשיה מי אני", הוא מספר.
הוא נחשב למי שהביא את המוזיקה הקלאסית להמונים, אבל ההופעות שלו הן יותר פרפורמנס פופי תיאטרלי מקונצרט מאופק. הוא מנצח עם הפנים לקהל, בליווי תזמורת גדולה שכוללת גם רקדניות בלונדיניות ותפאורה יקרה. העיבודים שלו גרמו לשמרנים של העולם הקלאסי להאשים את ריו בחילול הקודש והוא, בתגובה, הכניס לקונצרטים שלו גם שירי פופ בעיבוד סימפוני. אין בהופעות שלו תוכנייה והקהל לא בהכרח יודע מה הוא הולך לשמוע. "התוכנייה היא הלב שלי", הוא מנפנף בקלישאה. “אנשים חולים מגיעים להופעות שלי ומבריאים. רופאים כותבים לי מכתבים ושואלים, 'איך עשית את זה?'”
קצת מוזר שאתה מנצח עם הפנים לקהל.
“אני רוצה לראות את הקהל נהנה מולי, להביט בעיניו. אמא שלי אמרה לי פעם, 'אל תסתכל לאנשים בעיניים, זה לא יפה'. אני מסתכל באנשים כדי לגעת בהם. אני אדם לא רגיל. כשאתה מנגן בקונצרט של תזמורת סימפונית שנתמכת בתקציבים ציבוריים, אתה לא חופשי להחליט מה לנגן או לא. לי יש תזמורת פרטית, אז אני יכול לנגן מה שאני רוצה. אני לא מנגן תו אחרי תו, כמו בתזמורת רגילה".
ולכן רבים מסרבים לראות בזה מוזיקה קלאסית.
"מי קבע את הקריטריון? אני מופיע ומנגן את 'הללויה' של הנדל או יצירות של פוצ'יני כפי שפוצ'יני התכוון. אני מנגן גם שירים לא קלאסיים ומערבב את הכל. כשאתה הולך לקונצרט קלאסי, יש חלקים צפויים ואז הקהל מוחא כפיים שלוש פעמים והולך הביתה. הקונצרטים שלי לא כאלה. אנשים אומרים שאני עושה בידור".
מה מוצרט היה אומר אם היה שומע את העיבודים שלך ליצירות שלו, עם התפאורה והטררם?
“הוא היה אוהב את מה שאני עושה כי אני מנגן מהלב וגם הוא ניגן מהלב".
× × ×
הוא החל לנגן בכינור במצוות אביו אנדריס, המנצח של התזמורת הסימפונית של מאסטריכט, כבר בגיל חמש והראה סימנים מוקדמים של כישרון טבעי. הוא למד והצטיין בקונסרבטוריון המלכותי הסופר־נחשב בליאז'. באולמות הקונצרטים כיחכחו בציפייה לכישרון הגדול. אבל הוא חתך. "לא אהבתי את העולם של אבא שלי, זה היה עולם נוקשה, עם חוקים שאי־אפשר להזיז. ניגנתי בתזמורת קלאסית אבל חלמתי על בנות ועל יצירות שהן לא נוקשות. הייתי אומלל, וכל יום שחלף גרם לי לרצות לעזוב את העולם הזה מאחור. הוריי התעקשו שאלך בדרך שלהם אבל סירבתי ולא הבטתי לאחור".
את אשתו מרג'ורי הכיר כשהיה בן 11 והיא הייתה חברה של אחותו. "היא הייתה בת 13 ועם השנים התחלנו לצאת. שכבנו לפני שהתחתנו, עניין שנחשב נורא בימים ההם. יום אחד הטלתי על הוריי פצצה אטומית והודעתי להם שאני עובר לגור עם מרג'ורי. היא עבדה כמורה ואמרה לי, 'אני אפרנס אותנו, לך תגשים את החלום שלך'".
בשנת 87' הוא הקים את תזמורת יוהאן שטראוס וחברת הפקה עצמאית. עם התזמורת החל להופיע במדינות אירופה בעיבודים מודרניים לוואלס. הטיימינג היה מעולה: חומת ברלין נפלה במהרה, ברית־המועצות התמוטטה, גם חוקים רבים שקשורים למוזיקה ולסדר העולמי הישן והשבע פינו את מקומם. ריו הצליח ללכוד פלח קהל גדול, שקצת התפדח מכך שהוא נרדם בקונצטרים קלאסיים ורצה טוויסט עכשווי. מוצרט פוגש את טייק דאת.
השמועה התפשטה. התזמורת גדלה לממדים מפלצתיים. ריו החל לערוך קונצטרים גדולים ומושקעים עם תפאורות ענקיות, 150 נגנים, זמרות ליווי חנוטות בתלבושות של נסיכות מאגדות דיסני, אלפי בלונים, פרחים וקונפטי. וינה פינת וגאס. צוות מיוחד בונה כל תפאורה ופריט לבוש בהפקות שלו ארבע פעמים, כדי למנוע עיכובים של פירוק והרכבה. הוא בנה אולפן הקלטות פרטי בבית והכניס את אשתו וילדיו מארק ופייר לעסק המשפחתי. הוא השכיל לנצח על הכל בלי עזרה של מפיקים ואמרגנים. לבד - הוא וכינור הסטרדיוואריוס העתיק שלו. ההופעות המלודרמטיות והמתקתקות שלו פרצו אל מחוץ לאולמות הקונצרטים והגיעו לאצטדיוני ענק. וריו, בניגוד למוזיקאים אחרים, לא התבייש לנפנף בהצלחה.
"יום אחד טיילתי עם אשתי בעיר וראיתי את הארמון שאנחנו נמצאים בו. אמרתי לה שאני רוצה לקנות אותו והיא אמרה לי 'תצטרך להופיע הרבה כדי לממן את הארמון'. אז הופעתי, הרווחתי כסף וקניתי אותו. אבל הוא לא גדול כמו ארמון בקינגהאם. שם יש מאות חדרי שינה. לא הייתי רוצה לגור בבקינגהאם, הוא לא מרגיש כמו בית".
ואני גם לא בטוח ששם יש בית פרפרים כמו אצלך.
"תמיד רציתי בית פרפרים, מקום שאוכל לשבת בו בשקט שעות – אז בניתי. אנשים אחרים קונים פרארי, אני אוהב בית פרפרים".
עם הפרפרים הגיעו גם הדבורים וההצלחה הראתה לו גם את העוקץ. את תואר מלך הוואלס המיר התואר מלך השמאלץ. מבקרים חבטו בו, האשימו אותו במסחור המוזיקה הקלאסית. "אני לא שייך וגם לא רוצה להשתייך לעולם של המוזיקה הקלאסית", הוא אומר בזעף. “אני משתייך לעולם המוזיקה, נקודה. סנוביזם וקנאה הם שני אלמנטים חזקים בעולם הקלאסי, שלא קיימים בעולם שלי. אני מכיר הרבה מנצחים ונגנים קלאסיים שאמרו שהם לא אוהבים את המוזיקה שאני עושה, אבל אף פעם לא עימתתי אותם עם דבריהם כי הם אמרו זאת רק לעיתונאים ולא לי".
מכנים אותך מלך השמאלץ. לא מחמיא.
“קוראים לי גם מלך הוואלס - וזה מחמיא. עיתונאים משווים אותי למלך השמאלץ וזו בעיה שלהם. אני לא לוקח ללב את הדברים השליליים שאומרים עליי. פעם מבקר מוזיקה כתב ביקורת על הופעה שלי בלי להיות בה ורתחתי מכעס. אבל אני לא אהרוג יצירה קלאסית בשם המוזיקה".
אבל אתה משנה יצירות לא מעט.
"קיצרתי את היצירה 'בולרו' של מוריס ראוול מ־17 דקות לשש דקות. אבל שלחתי את העיבוד למשפחה של ראוול והם אהבו את זה. הצלחתי לשמור על אופי היצירה בלי להרוג אותה".
× × ×
בשלב מסוים ההצלחה כמעט הרגה אותו. כלכלית. לפני עשור, כשהעולם היה מונח על המיתר שלו, ריו התרסק. "הופעתי עם התזמורת והזמרות מול ארמון שנברון בוינה. הכל השתלב מושלם. אמרתי לבן שלי, 'תכין העתק של הארמון וניסע איתו להופעות בעולם'. הבנייה עלתה לי הון תועפות. התחלנו להסתובב בעולם אבל ההופעות לא כיסו את ההוצאות המטורפות והגעתי לסף פשיטת רגל. כבר חשבתי שאני הולך לאבד את הארמון. יום אחד באו לכאן הבנקאים והביטו מסביב במבט של 'מה אנחנו יכולים לגנוב ממנו כדי להחזיר את ההלוואה'. הבנק רצה לקחת הכל - את הארמון, הזכויות, העתיד. התחלתי לחפש כסף, זכויות יוצרים, כל דבר שיכול להניב משהו. התקשרתי לפרומוטר הגרמני שלי ואמרתי לו שאני צריך כסף, אז הוא נתן לי שלושה מיליון יורו. התקשרתי לחברת התקליטים והזכרתי להם שהם הוציאו לאור די־וי־די של הופעות בלי לשלם לי, אז הם שיחררו עוד שלושה מיליון יורו. תוך חמש דקות גייסתי שישה מיליון יורו. הבנקאי הראשי הבין שאני יכול להחזיר את הכסף ואמר, 'בואו ניתן לו לנגן, זו הדרך היחידה שנקבל את כל הכסף'. והוא צדק. למדתי את הלקח, החזרתי את הכסף".
אנחת הרווחה שלו מקיפה את החצר הפנימית הגדולה ומגיעה עד האמפיתיאטרון הקטן לצד הארמון, שמשקיף על הנוף העירוני ממול. "כאן הקלטנו את הדי־וי־די Home for Christmas", מספרת אחת העוזרות שלו. “אנדרה חוגג את חג המולד בבית, לא משנה כמה כסף מציעים לו להופיע במקומות אחרים. אז לפני כמה שנים החלטנו להקליט קונצרט חגיגי לחג המולד ומה היה יותר טבעי מאשר להקליט אותו כאן, בחצר הארמון, כלומר הבית".
במפגש עם ריו, 68, מתגלה אדם נחמד, באופן עסקי. כריזמה של שמפו נגד קשקשים עם עיניים שובבות שנדלקות בכל פעם שהוא מרשים את בן שיחו. ריו מתעקש שהכל אותנטי, או כפי שהוא מכנה זאת "מהלב". הוא לא מהסס לספר שהוא גם בוכה הרבה. לא בהופעות, אמנם, אבל בכל פעם שהוא צופה בסרט 'צלילי המוזיקה', למשל. הירח נדלק בשעת ערב מוקדמת של חורף. זה אותו ירח שהמיליארדר האקסצנטרי ריצ'רד ברנסון הודיע כי יבנה עליו בית מלון והזמין את ריו להיות האמן הראשון שמופיע בו. "אבל כדאי שימהר, כי אני בן 68, מתכנן לחיות עד גיל 140 וטרם ראיתי אפילו לבנה אחת על הירח. במקום לתכנן, שיתחיל לבצע", הוא אומר ברצינות תהומית.
גם בישראל, שבה יופיע בקרוב לראשונה (3,4,5,7 באפריל בהיכל מנורה מבטחים), הוא היסטריה. הכרטיסים לארבע ההופעות שלו אזלו וההופעה החמישית בדרך. "הרבה ישראלים באו להופעות שלי בחו"ל אז החלטתי להגיע אליכם כדי לתת לכם טעימה", הוא אומר. הקריאות לחרם מאזורי רוג'ר ווטרס לא מעניינות אותו. גם לא מקומות קדושים. "אני לא אוהב להיות תייר. אני רואה את העיר באוטובוס מהמלון לאולם ההופעות ומעדיף לראות פנים של אנשים בהופעות שלי על פני בניינים גבוהים", הוא פוסק.
איזו מוזיקה אתה אוהב לשמוע בשעות הפנאי?
“אני לא מאזין למוזיקה, בכלל. אני שומע מספיק מוזיקה בהופעות שלי. אני יושב בגינה או בבית הפרפרים במשך שעות ומאזין לשקט, אני חושב על העולם וכמה הייתי רוצה לחיות לנצח. שקט הוא מבחינתי המוזיקה היפה ביותר".
אז אולי עדיף להאזין לשקט במקום לקונצרט שלך?
“כן, זה רעיון לא רע".
