מושיק המורט

מושיק טקו בטוח ומשוכנע שלפני 31 שנה הוא הגיח לאוויר העולם עם חוט ביד. "מה זאת אומרת איזה חוט?" הוא מופתע, "חוט של מריטת שיער. אמא שלי עבדה בבית כקוסמטיקאית, להשלמת הכנסה, ומגיל אפס הסתכלתי איך היא עובדת. בהתחלה היא רק נתנה לי לנקות את השערות שנשארו על הרגליים של הלקוחות, אחר כך היא הרשתה לי לגעת בשפם וככה, לאט־לאט, התקדמתי כלפי מעלה. בתיכון כבר סידרתי את הגבות של חברותיי לכיתה. עיצוב גבות זו אהבה. זה כמו שיש אנשים שמתים להתעסק עם שחורים".

איזה שחורים?

"נו, באמת. יש אנשים שרואים מישהו עם שחור קטנטן על הלחי או האף וישר מתנפלים עליו ב'בוא, אני אוציא לך אותו'. ככה זה אצלי בתחום הגבות. אני מכור לתנועת המריטה. כיוון שלא הייתי הנער הכי מקובל בכיתה, בהגדרה עדינה, חיכיתי לצלצול של ההפסקה, הסתערתי על הגבות של הבנות וקיבלתי מחמאות מפה ועד להודעה חדשה".

יערה בנבנישתי | צילום: טל שחר

"הילד עם החוט ביד"

דקה לפני שטקו מגשים את חלום חיים ופותח בקול תרועה את האקדמיה לעיצוב ושיקום גבות הראשונה בארץ הקודש, הוא מארח אותי בסטודיו הזמני שלו השוכן בדירתו הפרטית, שבה גרים גם שני כלבים זעירים וחתולה. את הדלת פותחת יערה בנבנישתי, דוגמנית ושחקנית, שהתייצבה אצל טקו ביום ראשון – היום החופשי שלו – בדרכה לים המלח, לצילומי הקטלוג של מיכל נגרין. עד שפגשה את טקו, לפני חמש שנים, היא לא הרשתה לאיש להתקרב אליה עם חוט או פינצטה מפני שהלוק הטבעי הוא כרטיס הביקור שלה.

"מעולם לא הזמנתי אף אחת לבוא אליי", הוא מספר בנוכחותה, "אבל בפעם הראשונה שראיתי את יערה אזרתי אומץ ואמרתי, 'את חייבת לעשות אצלי גבות'. היא בחורה הורסת, יש לה את הנמשים הכי יפים בעולם ויש לה גבות עם הטקסטורה הכי עשירה שראיתי בחיי".

חן אמסלם | צילום: יאיר שגיא

"ברור שסירבתי להזמנה של מושיק", מחייכת בנבנישתי, "אבל הוא נשבע לי שהוא לא מתכונן לשנות את מראה הגבות, רק לדייק אותן. בהתחלה הייתי קפואה אצלו, אבל היום אני מגיעה אליו לפני כל צילום של קלוז־אפ. הוא גם דייק לי את הגבות לפני שהצטלמתי בפריז ללוריאל שיער. רוב הזמן אני בלוס־אנג'לס, שלא חסרים בה מעצבי גבות, אבל אני מעדיפה לחזור ארצה ולבוא למושיק. אין עליו בעולם".

"לא דיקקתי את הגבות הבשרניות שהן הקלף החזק שלה", מסביר המאסטר, "ועכשיו אני מסמס הוראות אחרונות למאפר שיעבוד עליה בשטח. אני מציע לו לטשטש קצת את הסילואט בין הגבה הימנית לשמאלית, רק טיפה מפני שיש משהו קסום באי־סימטריה קלה".

זה מה שתלמד באקדמיה שלך?

"כמובן, למרות שאני לא למדתי בצורה מסודרת. אצלי זה בדם. כבר בגיל שלוש שיחקתי בברביות, הדבקתי להן ריסים וסידרתי להן את השיער. גדלתי ברמת־גן וכולם הכירו אותי בתור 'הילד עם החוט ביד'. אמא שלי, אורה, לימדה אותי את כל מה שהיא ידעה, כולל חריצות והתמדה, ואבא שלי, שלמה, היה עצמאי, הייתה לו חברה לבנייה ושיפוצים. המצב הכלכלי שלנו היה כמו נדנדה. בתקופות מסוימות נסענו פעם בחודש למלון מפנק באילת, ובתקופות אחרות אמא נאלצה לעבוד בניקיון בגלל שלא הייתה פרנסה. לפני 15 שנה אבא לקה באירוע מוחי וזה מה שעצר לי את החיים".

באיזה מובן?

"היה לי קשה מאוד בצבא. המצב בבית פשוט לא איפשר לי לשמור על שיגרה. אחרי שנה שוחררתי, יצאתי לעולם, וכששאלו אותי מה התוכניות שלי עניתי שאני רוצה לעשות כסף. שאפתי לעצמאות כלכלית, לארנק משלי. עבדתי במסעדה, וכשהוריי התגרשו עברתי לגור אצל סבתא סבאח (בוקר, בערבית) והתחלתי לעבוד בחברת ביטוח. בשעות הערב יצאתי עם המזוודה הקבועה שלי, שמכילה חוט־פינצטה־מספריים, ונסעתי לבתים של לקוחות כדי לעשות להם גבות ושעווה".

שירי מימון | צילום: דודי חסון

להם?

"ברור. חוג הלקוחות שלי מונה לא מעט גברים, גם מפורסמים, אבל הגברים מעדיפים שלא לחשוף את זהותם".

אחרי שנתיים בעסקי הביטוח הוא ישב לשיחת נפש עם בן דודו, גיא טקו, מאפר ומעצב שיער. "סיפרתי לו שאני מרוויח יפה, אבל נורא מתוסכל", הוא נזכר. "זו הייתה הפעם הראשונה שהוצאתי מהפה שלי את המשפט: 'אני לא ממצה את עצמי, אני לא מאושר'. גיא שאל מה אני הכי אוהב לעשות והתביישתי לגלות לו שאני מכור לעיצוב גבות. אנחנו משפחה עיראקית, כל אחד הוא אכבר גבר, זו לא פדיחה? בסוף נשברתי, שיתפתי את גיא באהבה שלי ולהפתעתי הוא התלהב ואמר, 'ברגע זה אני פותח לך דף פייסבוק בתור מושיק טקו, מעצב ומשקם גבות'. זו הייתה ההתחלה. גיא ואני ישבנו לילות שלמים על עמודי פייסבוק, חיפשתי בחורות שנראות עם גבות זוועה ושלחתי להן הזמנה. אחרי שבוע הודעתי לסבתא סבאח שהתפטרתי מהעבודה בביטוח והיא בכתה נורא. היא חששה שמדובר בגחמה או בייצר של הרס עצמי שגורמים לי לאבד משכורת קבועה".

סנדי בר | צילום: דנה קופל

קורס לשיקום גבות

אחרי שני שיעורים אצל המאפר גיורא שביט והשתלמות באפילציה, טקו שכר חדר במספרה. והשאר היסטוריה. היום הוא כבר מעצב הגבות של מיטב הסלבריטאיות בארץ שהולכות אחריו באש ובפינצטה.

"בעיקרון, אני מעדיף לעשות גבות יום ואפילו יומיים לפני הצילומים, כדי שנקבוביות העור יספיקו להירגע והאזור לא יהיה אדמומי, אבל יש מקרים יוצאים מן הכלל", הוא מודה. "למשל, את הגבות של שירי מימון עשיתי על הסט של 'אקס פקטור' בגלל שהיא עסוקה נורא, אמא לשניים, ולא היה לה זמן לקפוץ לכאן". בברודווי, מן הסתם, היא כבר תצטרך להסתדר בלעדיו.

"מושיק הוא לא רק מעצב גבות, אלא אמן. הגבות שלי טבעיות והוא דייק וחיזק אותן. בהתחלה פחדתי שמישהו ייגע לי בגבות. כיום אני מתמסרת לו בהנאה", אומרת סנדי בר. וחן אמסלם־זגורי מוסיפה: "הכרתי את מושיק בגיל 20, כשהגעתי לתל־אביב, ומאז אנחנו סיפור אהבה. הגבות הן הדבר הכי בולט בפנים והוא מפסל אותן. אני לא מוכנה להצטלם כשהוא לא על הסט ואני גם לוקחת אותו לפרמיירות כדי שייתן לי טאץ'. מעבר לכל זה הוא אדם נדיר, נשמה טובה".

רוסלנה רודינה | צילום: רפי דלויה

גם רוסלנה רודינה היא מהמכורות: "לפני שטסתי ל'הישרדות' החלטתי לטפל בפעם הראשונה בגבות שלי. מושיק היה בחו"ל והלכתי למישהו אחר שעשה לי גבות נוראיות. כשמושיק חזר ארצה הוא רצה לירות בי. באתי אליו לשיקום והוא עבד עליי הרבה עד שהחזיר את הגבות שלי למצב של שערה־שערה. רק לו יש ידיים כאלה. פעם התפתיתי לנקות בעצמי את הרווח שבין הגבות, כיום גם בשביל ניקוי אני באה אליו. התור ארוך, אבל כשקובעים לי צילומים מהיום למחר הוא מוכן לקבל אותי באמצע הלילה. לכל אחת הוא נותן את הנשמה".

האקדמיה שלו תיפתח בתחילת מארס, במתחם הבורסה ברמת־גן. "מדובר בקורס עיצוב ושיקום גבות, שלושה ימי לימודים, ואני אהיה המורה היחיד". ידידתו הטובה, הזמרת מנור שבת, תנהל את האקדמיה במקביל להופעות שלה עם אביה, שלומי שבת.

גם בגבות יש טרנדים?

"כמובן. בשנים האחרונות נשים אהבו גבות פראיות ומוברשות וכיום הן מעדיפות גבות מחוטבות ופחות כבדות, ולכן אני מבקש מהלקוחה שתסמוך עליי. מה שיפה למישהי שהצטלמה בשער לא בהכרח יתאים גם לה".

מי מעצב את הגבות שלך?

"אני, כמובן. לא במיטת הטיפולים, אלא בישיבה מול המראה".