"אבא אנס? זה לא בדיוק אונס... זה היה בתוך המשפחה"

ומי הפרה במשל הזה?

"אבא שלי. הנשים חלבו וחלבו אותו כמה שיכלו, היה להן טוב. ופתאום כשאבא חלה בסוכרת והוא היה פחות חזק אז הן גמרו עליו. תקעו לו סכין בגב. הנשים האלו אשמות גם. הן לא צדיקות. הן רצו את זה. הן יכלו גם ללכת ולא לחזור. רק כשהן יצאו מהמשפחה המורחבת הזו - תקראי לזה הרמון, וילה, אני קורא לזה משפחה - פתאום הפכו להיות נגד. זה לא נתפס. אם את מדברת עליו רע, על מי בעצם את מדברת? על עצמך".

מה חלבו? הוא חלב. הן עבדו בשבילו. פירנסו אותו. ילדו לו ילדים. ועוד לא הגענו לעיקר...

"אם הן עבדו זה לא אומר שהייתה שם עבדות. את צריכה להבין שהיה אינטרס משותף: הנשים נהנו מזה שהן היו בהרמוניה - תמיד כשבאתי לבקר הן היו יחד, מבשלות, תופרות שמלות, צוחקות. הכל היה טוב. זו פשוט משפחה שהתרחבה והתעצמה. הן רצו להיות בקרבתו של אבא כי הוא אדם חכם, קבליסט, מרפא - ואני חושב שכולם רוצים להיות בקרבת אדם חכם. יש לו מה להציע".

ומה היה האינטרס של אבא?

"הוא רצה לעזור. הוא רצה הרבה ילדים. משם הכל התחיל. אבא חשב שילדים זה היעד שלו. וזה באמת היעד שלנו בחיים כי זה מה שאנחנו משאירים כאן אחרינו. אני עם אשתי כי יש לי אינטרס דרך הטבע - להביא ילדים, לאהוב, להיות בזוגיות, לא להזדקן לבד, כשאני חולה שמישהו יבדוק מה איתי - כשהייתי מאושפז למשל אז חברה שלי שילמה על האשפוזים. לדוגמה, אם אשתי עם הילדים - מי ידאג לי? החברה. הבנאדם בונה לעצמו הגנות".

וככה אתה קורא לחברות שלך? הגנה?

"כן. כשאני מגיע לבית חולים אני רוצה שתהיה לי הגנה - שמישהו יראה שמטפלים בי. אחרת אפשר לעשות בך הכל. אפשר לעשות עליי ניסויים ואני לא יכול להוכיח את זה".

כמה חברות יש לך?

"כיום יש לי את אשתי, עוד שתי חברות ועוד היד נטויה".

ואשתך מקבלת את המצב?

"היא ידעה כשהתחתנו שיש לי עוד חברות. והחברות שלי - להיות עם הבן של גואל זה משהו בשבילן. הן רוצות שנגור כולנו יחד ושנבנה את זה מחדש".

אז אתה חולם להמשיך את המפעל של אבא?

"כן, באיזשהו שלב אני אבנה את ההרמון הבא. אולי כי זה בדם שלי ואולי כדי לשקם את מה שנהרס - סוג של תשובת־נגד למה שעשו לנו. אתם פירקתם? אז אני אבנה".