הראש מסתחרר מהניסיון לעקוב אחר פרשיות השחיתות השונות וגיבוריהן. פרשה רודפת פרשה. מדי יום כמעט מופיעים גיבורים חדשים, ועמודי העיתונים ואתרי החדשות מלאים בתמונות מחזור של נחקרים, שרשת סבוכה של חצים קושרת ביניהם. מנסים להסביר לאזרח המבולבל את החשדות במערכת יחסי הקח־תן, את הטענות על יחסים אסורים בין ראש הממשלה לאילי הון ועיתונות ובין מנכ"לים לבעלי תאגידים, ואת רשת קורי השוחד שנטוותה בין גנרלים לשעבר, עורכי דין ומקורבים למתווכי עסקאות נשק. זאת בעוד כולנו צופים במצעד ההולך ומתארך של המעורבים המובלים לספסלי בית המשפט ולתאי המעצר.
אולם בעוד גופים כמו הרשות לניירות ערך, המשטרה והפרקליטות עסוקים בניסיון להדביר את מוקדי השחיתות, שרת המשפטים איילת שקד וראש הממשלה עסוקים בחודשים האחרונים ביצירת הסדרים מוסדיים שיבטיחו את היחלשות שלטון החוק ואת הפיכתה של תרבות השחיתות לחלק בלתי נפרד מהתרבות השלטונית בישראל.
כך, למשל, תחת דגל "הגברת המשילות", שהפך בפי הממשלה הנוכחית לשם קוד לריסוק מנגנוני האיזונים והבלמים החיוניים למשטר דמוקרטי וצמצום זכויות אדם, מקדמת שקד הצעת חוק, שכבר עברה בקריאה ראשונה בכנסת ותשנה את דרך בחירתם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. כיום נעשה מינוי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה באמצעות ועדת מכרזים, שמתמנה על ידי נציב שירות המדינה. זהו גוף מקצועי שבראשו עומד לרוב המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. ועדת המכרזים כוללת לפחות נציג אחד של משרד המשפטים, וכן נציג ציבור. לפי ההצעה החדשה של שקד, במקום ועדת מכרזים תמונה ועדת איתור - כך שבפועל תימסר סמכות המינוי לשר, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, ולא לנציב שירות המדינה.
במקום ההרכב הנוכחי של ועדת המכרזים, שבעיקרו הוא מקצועי, יהיה הרכב ועדת האיתור פוליטי ויבטיח שהוועדה תעשה את רצונו של השר: יו”ר הוועדה יהיה מנכ"ל המשרד, איש אמונו של השר ומי שמונה על ידו. חבר נוסף הוא נציג ציבור, שהמנכ"ל ימנה, ועוד חבר יהיה איש אקדמיה שגם אותו ימנה המנכ"ל. יוצא, אפוא, שמתוך חמשת חברי הוועדה יובטח למנכ"ל, ובפועל לשר, רוב של שלושה חברים.
כפי שכתב שופט בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' יצחק זמיר, התוצאה של המהלך הזה תהיה שבמקום יועץ משפטי עצמאי ובלתי תלוי, שמסייע לשר להוציא לפועל את מדיניותו תוך הקפדה על שלטון החוק, היועץ שייבחר יהיה כנראה ממקורבי השר או ממחנהו הפוליטי - איש שיהיה חייב את מינויו לשר וישתדל לרצות את מי שמינה אותו על חשבון האינטרס הציבורי הרחב. מינוי תמורת ציות.
ראש הממשלה, העסוק בחקירותיו התכופות, מקדיש זמן לא מועט לחיסולו של שומר סף נוסף של משטר דמוקרטי תקין ושירות ציבורי מקצועי ובלתי תלוי - נציבות שירות המדינה. בהליך לקוי (שהוגשה נגדו עתירה לבג”ץ) נתניהו מתכנן למנות למשרה רמת הדרג של נציבת שירות המדינה, לראש הפירמידה של השירות הציבורי ולאחראית למינויים בשירות המדינה, את עפרה ברכה. מדובר בפקידה זוטרה יחסית במשרד הפנים, שבתה ואחותה עובדות בלשכת ראש הממשלה, והבחירה בה נעשתה בעקבות המלצה של מקורבו של נתניהו, נתן אשל, שסולק לצמיתות משירות המדינה.
את פעולותיהם של ראש הממשלה ושרת המשפטים אפשר לתאר כ"שחיתות מוסדית". זהו מונח שבו משתמש החוקר האמריקאי לורנס לסיג כדי לתאר את התופעה שבה יוצרים באופן חוקי הסדרים הפוגעים ביעילות פעולתם של מוסדות דמוקרטיים קיימים, מחלישים את יכולתם להגשים את מטרותיהם וגורמים לכרסום אמון הציבור במוסדות הללו. במילון הפוליטי המעוות הקיים כאן, השחיתות המוסדית הזו מכונה "הגברת המשילות".
