צביעות, התחסדות וכנראה גם קורטוב גזענות חברו להם יחד השבוע, וסיכלו את בחירתו של חאלד כבוב לבית המשפט העליון. כבוב, ששפט בשורה ארוכה של משפטים מתוקשרים כמו זה של האנס המורשע ארז אפרתי ומשפט הרצת המניות של נוחי דנקנר, נחשב לאחד השופטים המחוזיים הטובים במערכת. גם ילדיו המשפטנים עובדים במשרדי עורכי הדין המצליחים בתל־אביב. הוא אמור היה להתמנות בקלות לעליון - בזכות.

אלא שמאז פרישתו הצורמת של כבוב השבוע מהמרוץ, שלושת מרכיבי הוועדה לבחירת שופטים - הפוליטיקאים, השופטים ולשכת עורכי הדין - מטילים את האחריות לאי־בחירתו זה על זה. מי שיזם את הבחירה בכבוב לרשימת המועמדים לעליון, כבר לפני שנה, היה יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה. אלא שבמהלך בחירת ארבעת השופטים אשתקד, ולקראת פרישתו של "השופט הערבי התורן", סלים ג'ובראן, העדיפה הנשיאה דאז מרים נאור לקדם את ג'ורג' קרא. איש לא אמר זאת בקול בדיונים, אך גורם המקורב לוועדה אמר כי, "היה ברור לכל שאין אפשרות לבחור שני שופטים ערבים, למרות כישוריהם". אמירה זו מעלה מחשבות עגומות: האם ישראל נוהגת כיום בשיטת "נומרוס קלאוזוס", כמו מדינות שבהן הוקצו לפני מאה שנה ליהודים מספר מקומות מוגבל באוניברסיטאות? אגב, אם לוקחים בחשבון שהערבים מהווים 20 אחוז מסך אזרחי ישראל, וישנם 15 שופטים בעליון, עדיין מדובר בתת־ייצוג מחפיר.

גם בסבב הנוכחי ביקש נוה להילחם על כבוב, דבר שהוביל לטענות בוועדה שלפיהן הוא רוצה רק לבצר את תמיכת קולות הערבים בלשכה. נוה הגיב בזעם ואומר כעת כי, "הלשכה מעניקה לעורכי הדין הערבים תחושת שייכות כיאה לחמישית מאוכלוסיית המדינה. השופט כבוב נחשב מצטיין בעיני כולם, אבל רק הלשכה נלחמה פעמיים על מקומו הראוי. שאר מרכיבי הוועדה - נדם קולם והתאייד".

פסקי הדין של העליון מלאים, ובצדק, בפסיקות על הצורך לשלב את ערביי ישראל בכל תחומי החיים. אבל כשזה מגיע לתכלס, במינויים לעליון, המציאות עגומה. הנשיאה אסתר חיות, ושני השופטים חברי הוועדה הנוספים גומרים את ההלל על כבוב, אך לא התעקשו עליו. את השרה שקד, שמרבה לדבר גם היא על שילוב ערביי ישראל, עניין רק מועמדה פרופ' אלכס שטיין. לטענתה, לו שופטי העליון היו מציעים במסגרת המכסה שלהם את כבוב, היא הייתה זורמת עימם. ואילו הפוליטיקאים בוועדה - ח"כ נורית קורן מהליכוד ורוברט אילטוב מישראל ביתנו - לא היו מרימים יד לטובת יצירת תקדים של שני שופטים ערבים בעליון.

לאחר שספר את הידיים, שלח כבוב מכתב לוועדה שבו הודיע שהוא מושך את מועמדותו. ניסוחיו מעידים על מזג נוח, אך הם מקפלים בתוכם עלבון. "לא הייתי מבקש להסיר את מועמדותי, אלמלא הפנמתי שחלק מחברי הוועדה, כפי הנראה, אינם בשלים, לפחות בשלב זה, למינוי שופט ערבי נוסף בבית המשפט העליון".

מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה: "מועמדותו של השופט כבוב זכתה וזוכה לתמיכת שופטי בית המשפט העליון מתוך הערכה רבה ליכולותיו ולכישוריו כשופט. בסבב המינויים הקודם ובמסגרת המגעים שהתקיימו בין חברי הוועדה, הביעו השופטים עמדה כי הם מוכנים למנות הן את השופט קרא והן את השופט כבוב. גם לקראת הוועדה הקרובה תמכו השופטים בשופט כבוב כאחד המועמדים מטעמם ואף ניסו להפציר בו שלא להסיר את מועמדותו, אך למרבה הצער הוא בחר לעשות כן משיקוליו".