קשה היה להסיר את העיניים: אחרי מצעד הגברים שהובאו השבוע לבית המשפט בזה אחר זה להארכת מעצרם בעיניים כבויות, הוכנסה לאולם המעצרים אישה נמוכה, בז'קט שחור קז'ואלי, בפנים נקיות מאיפור המוסתרות ברעמת שיער עצומה.

אצל סטלה הנדלר (56), מנכ"לית בזק, לא תתפסו דמעה, ודאי לא לעין המצלמות. ההשפלה הפומבית, העמידה אל עמוד הקלון, היא תמיד טראומה למי שעד אתמול היו שועי ארץ, שעל פיהם יישק דבר. אבל אצל מקורבים המכירים את רגישותה המופלגת של הנדלר לחשיפה מכל סוג התהפכו בני המעיים השבוע: זה הרבה יותר. היא בטח עוברת גיהינום, אמרו לנו.

צילום: עמית מגל

ברשת תמצאו אין־ספור איזכורים להנדלר, אבל לא ראיונות. סרבנית ידועה. מצד שני, היא בהחלט רגישה למה שכותבים ואומרים עליה. היא תמחל בקלות לעיתונאי שיבקר את התנהלותה, אבל תנזוף בו אם ירמוז שהיא יהירה. הראיון המשמעותי היחיד שנתנה היה ב־2006 ליעל דרומי, והתפרסם במוסף זה. הוא לא עסק בתהפוכות עולם התקשורת אלא דווקא בקשיי הקליטה שלה כעולה חדשה, שהגיעה לארץ בגיל 13. ממרחק השנים הוא נקרא היום כמו מדריך מרתק לנבכי אישיותה של מי שנחשבת אחת המנהלות המוכשרות במשק הישראלי. "אני מתמודדת עם קשיים לבד", אמרה אז, "לא צריכה סיוע של אף אחד. למדתי שאני צריכה לבנות את החיים שלי על ההישגים של עצמי ולא להסתמך על איש".

הדברים האלה נאמרו שנה לפני שדרכיה הצטלבו עם שאול אלוביץ'.

קשר מיוחד. שאול אלוביץ'

נכון להשבוע, המטאור הנשי סטה ממסלולו: הנדלר – מנכ"לית אחת החברות הגדולות והחזקות בארץ, עם שווי שוק מוערך של 14.3 מיליארד שקל ו־6,000 עובדים – חשודה בקבלת דבר במרמה, במתן שוחד ומרמה, בשיבוש הליכי משפט, בהפרת אמונים ועוד. בסיבוב הקודם של הפרשה, שחקירתו התנהלה ברשות ני"ע, היא נשלחה למעצר בית בן 9 ימים אחרי שנחשדה גם בעבירות דיווח, כולל באחריות על פרטים מטעים בדוחות בזק ב־2015־2016.

הסעיפים היבשים מסתירים התנהלות מתמשכת, מהמוזרות והמושחתות שידעה הארץ, שעיקרה עסקאות שערורייתיות שבהן חברותיו השונות של בעל השליטה בבזק שאול אלוביץ' קנו זו את זו וקנו זו מזו במחירים מופקעים ובמקביל זכו ליחס סלחני וסבלני, השווה עשרות מיליונים ואולי יותר, מהמשרד הממשלתי האחראי.

חלקה המדויק של הנדלר בפרשה עוד יתברר, אחרי ששלשום הוארך מעצרה בשישה ימים נוספים. ככל הנראה, היא חשודה שהיוותה מעין צינור קשר בין מנכ"ל משרד התקשורת פילבר לבין הבוס הוותיק שלה, האיש שלו היא חייבת את מינויה לתפקיד, היו"ר שאול אלוביץ'. פילבר, כך מתברר, העביר אליה מתיבת המייל האישית שלו טיוטות החלטה סודיות של משרדו בנושאים רגישים הנוגעים לחברה, וקיבל אותן בחזרה עם הערות ותיקונים. שמה של הנדלר נקשר גם לעניין חתימתה על חוזה ההעסקה המסתורי של בזק עם יועץ התקשורת אלי קמיר, ב־40 אלף דולר בחודש, וגם בהדלפת מידע חסוי (ויקר ערך) לאלוביץ', הנוגע לדיוני ועדות הדירקטוריון.

כל המרואיינים לכתבה ביקשו להישאר בעילום שם. מקורב להנדלר: "זה מביך. סטלה היא אדם טוב, שבנה את עצמו בידיים. זו הפתעה גדולה שהיא נפלה בדבר הזה". בכיר אחר אמר: "אני יכול לומר שראיתי אותה כבר מתפקדת במצבים קשים, ומצד שני ראיתי גם אנשים חזקים כמוה שנשברו בעבר. אין אנשים שאין להם נקודת שבירה. אני לא יודע מה הלך בינה לבין אלוביץ', אבל ברור שהייתה שם אווירה מלחיצה. יש מנהלים, שכאשר בעלי הבית מנסים ללחוץ עליהם הם עומדים בזה, ויש כאלה שלא. מבחינת האופי שלה, אני משוכנע שאם היא מעדה – היא לא מעדה בכוונה".

"נראיתי שונה, דיברתי שונה". הנדלר בצעירותה

אבל מכר נוסף, שעבד לצידה תקופה ארוכה, סלחן פחות: "מי שנמצא בסביבות האלה מסוגל להבין את הלחצים שמפעלים עליך במצב כזה, בטח במקרה שלה – היא הרי הולכת עם אלוביץ' מאז 2007. אבל עדיין היא יכלה לעמוד על שלה ולסרב לבצע פעולות בעייתיות שנדרשו ממנה".

טיולים אקזוטיים

סטלה הנדלר, פוליאק במקור, נשואה לרו"ח אייל הנדלר, מקורב לליכוד, כיום יו"ר קבוצת כנען העוסקת ביזמות נדל"ן. למרות מצבם הכלכלי, שהשתפר ללא הכר לאורך השנים – עלות שכרה של הנדלר ב־2017 הייתה כ־158 אלף שקל בחודש – בני הזוג מתגוררים שנים רבות בבית צנוע יחסית ביישוב מכבים, ומעורבים מאוד בקהילה המקומית. הנדלר פותחת את יומה מדי בוקר בשעה מוקדמת בריצה ארוכה ביישוב, ובכלל, מקפידה על פעילות ספורטיבית מסודרת. ההנדלרים גם חובבי טיולים אקזוטיים: המסעות האחרונים שלהם היו לבורמה, לדרום אמריקה ולנפאל. שני ילדיהם, בן ובת, לומדים באוניברסיטה.

הנדלר היא בת לזוג רופאים מלבוב, אוקראינה, שעלו לארץ ב־1974, והתגוררו ברחובות. כפי שהעידה בעצמה: משפחת עולים רוסית קשוחה, הישגית וסגורה. אחיה, ד"ר זאב פוליאק, הלך בעקבות ההורים, ובעבר ניהל את המחלקה הגריאטרית בבית החולים קפלן הרצפלד.

את השפה העברית רכשה לאט, לא הבינה מילה בשיעורים בבית הספר: "היה לי אפס ביטחון עצמי. נראיתי שונה, דיברתי שונה, היה לי מבטא. לא היו לי חברים בכיתה, הייתי אאוטסיידרית טוטאלית.‬‬‬ בגיל 18 אבא שלי אמר לי, מול אמא שלי ואחי, שרופאה כבר לא תצא ממני – כי לא הייתי תלמידה מצטיינת – אז שאלך לפחות לבית ספר לאחיות. באותו רגע ידעתי שזה בדיוק מה שאני לא מתכוונת לעשות".

אחרי שירות בצה"ל כטכנאית בחיל הקשר, פנתה הנדלר ללימודי כלכלה באוניברסיטה העברית, שם סיימה תואר ראשון ושני במנהל עסקים וכלכלה. בין לבין עבדה כמתרגלת. את הקריירה המקצועית החלה בבזק, בשנת 1989, ככלכלנית במחלקת הרכש. ב־1992 קודמה למנהלת תחום חברות־בת. ב־1997 עזבה את בזק והחלה לעבוד בחברת התקשורת "012 קווי זהב", אז בבעלות אליעזר פישמן, כסמנכ"לית פיתוח עסקי. פישמן התרשם מיכולותיה וב־2003 מונתה למנכ"לית.

הנדלר ב־2006: "עד היום אני לא חושבת שאני מוכשרת. למה אני 'מוכשרת'? כי בגיל 40 אליעזר פישמן נתן לי הזדמנות לנהל חברה? הרי הוא כמעט לא הכיר אותי. הוא קיבל עליי המלצות ולקח אותי. בסך הכל, הצלחה היא בהרבה מקרים תוצאה של הזדמנויות, אם כי נכון שצריך לדעת לקחת את ההזדמנויות האלו".‬‬‬‬‬

הזדמנות כזו נקרתה בדרכה שוב, קצת אחרי הראיון ההוא. ב־2007 חברה לראשונה לשאול אלוביץ', לאחר שזה רכש את "012 קווי זהב" ומיזג אותה עם "סמייל אינטרנט זהב" שבבעלותו. הקליק היה מיידי: אלוביץ' ראה בה כישרון עולה וזיהה מיד את הנחישות והנאמנות שלה. הנדלר מונתה למנכ"לית החברה הממוזגת, שהפכה ל"012 סמייל", שם כיהנה 8 שנים – נצח במושגים של עולם העסקים האכזרי.

עובדים שעבדו תחתיה ב־012 מספרים על עקשנות יוצאת דופן שנשאה פירות: רבים פיקפקו אם החברה צריכה בכלל להיכנס לתחום שירותי הטלפוניה דרך האינטרנט. הנדלר עשתה את החישובים שלה, שהעלו כי המהלך יהיה דווקא רווחי, ולא היססה לחזור ולתבוע מפקידי משרד התקשורת להתיר לה להתחרות בשירותי הטלפון של בזק והוט הגדולות. הניצחון שלה הפך את 012 לספקית הראשונה שנכנסה לקרב מול קבוצות התקשורת.

השנים ב־"012 סמייל" הידקו את הקשר המיוחד בין הנדלר לאלוביץ' (בפיה, תמיד, "שאול"). עד כדי כך, שב־2009 הוא החליט לערב אותה במו"מ המסובך והמורכב על עסקת חייו – זו שהביאה ברבות הימים למפלתו – רכישת השליטה בבזק.

מקורב מאוד להנדלר בשנים ההן מפרט את כישוריה: "היא יודעת לקחת חברה, לנתח את הפעילות שלה ואת פונקציות הייצור שלה, לבנות מחדש מוצרים בצורה מסודרת ופשוט לעשות אותה טובה יותר. היא מנהלת שיודעת לתת לאנשים תחתיה מרחב מחיה ונותנת בהם אמון. העובדה שרוב ההנהלה הנוכחית של בזק מורכבת מאנשים שהיא ירשה מאבי גבאי היא דוגמה לזה. היה לה חשוב ליצור אמון".

דווקא כשפטרונה אלוביץ' הגשים סוף־סוף, בעזרתה, את חלומו והשתלט על בזק, הנדלר החליטה במפתיע להישאר מאחור ב"012 סמייל", שעברה לשליטת פרטנר. לדבריה, מתוך נאמנות עמוקה לאנשים שטיפחה שם. אבל ב־2011 הודיעה על התפטרותה ועברה לכהן – שוב במפתיע – כיו"ר היריבה המיתולוגית של בזק, הוט, בפעם הראשונה בשכר מופלג של 14.8 מיליון שקל בשנה. ובפעם הראשונה גם חזיתית, ראש בראש, מול שאול אלוביץ'.

"נכשלה בהוט"

שנתיים בלבד עשתה הנדלר בהוט, תחת הבעלים פטריק דרהי. על תרומתה חלוקות הדעות. בכיר בחברה טוען שנכשלה בתפקיד: "זה לא בדיוק התאים לה – היא באה מ־012 וזו חברה קטנה במונחים של הוט. משום מה הקפיצו אותה לתפקיד שהיה גדול עליה. למעשה, היא פוטרה בסופו של דבר. נכון שאחר כך מונתה למנכ"לית בזק, ונכון שהוט היא חברה קטנה יותר מבזק, אבל היא הרבה יותר מורכבת. המזל של סטלה היה, שאבי גבאי, אז מנכ"ל בזק, התפטר שבוע אחרי שפוטרה, וזה גרם לכותרות לקשור בין הדברים והציל אותה תדמיתית, כאילו עזבה מרצונה".

גורמים אחרים בחברה דווקא נאמנים לגרסה הרשמית שפורסמה עם עזיבתה של הנדלר בתחילת 2013, לפיה נפרדה מהוט מיוזמתה כיוון שזו הפכה חברה פרטית, והנדלר העריכה שבמבנה החברה החדש תפקידה יהיה "פחות משמעותי".

ארבעה חודשים חלפו, עד שבמהלך שנוי במחלוקת, אלוביץ' קרא להנדלר אליו לדגל. הרבה גבות הורמו בשתי החברות על המהלך: מדובר בשתי קבוצות תקשורת מתחרות; עריקה של מי שעמד בראש הפירמידה ונחשף לכל סודותיה מהאחת לשנייה ללא תקופת צינון משמעותית, מעוררת שאלות אתיות קשות.

"ברור שאנשים אצלנו הסתכלו בעין מוזרה על המעבר הזה", אומר מנהל בכיר לשעבר בהוט, "דיברו על חציית גבולות וחוסר הגינות, מה עוד שהנדלר קיבלה מהוט מענק פרישה של 6.4 מיליון שקל".

אבל בבזק הענקית כבר חיכה לה שאול אלוביץ' בזרועות פתוחות, והיא צנחה היישר לכס המנכ"ל. בכיר לשעבר בענף: "הדבר הבולט ביותר עם כניסתה לתפקיד היה הסגירות שלה, הביישנות. היא לא הייתה מסתובבת הרבה בין העובדים, לא מסתחבקת. אפילו לכנסים של החברה בחגים היא הייתה שולחת את הסמנכ"לים שלה במקומה. זה לא פשוט כשמדובר בחברה ותיקה כמו בזק, שעובדים בה אנשים מבוגרים עשרות שנים, שרואים בה בית שני. אלה אנשים שצריכים מנהל מחבק, והיא לא כזו".

מקורבים להנדלר מתארים אישיות רגישה וקשובה לביקורת, רחוקה מהנפיחות האופיינית למנהלים בכירים. "נכון שהיא ביישנית ושזה התבטא גם באופן הניהול שלה, אבל המקצוענות שלה מחפה על זה. גם רבין היה ביישן, אז מה? יש כאלה שמחצינים את המנהיגות, ויש כאלה שמבטאים מנהיגות בצורה אחרת".

ביישנות? "ברגע שאומרים את השם שלי", אמרה הנדלר ל"ממון", "אנשים מיד יודעים שאני לא ילידת הארץ ומתחילים לחשוב: מאיפה היא באה? מה המבטא שלה? אם רוצים לדבר על קושי – זה קושי. היו פעמים בהן שקלתי לשנות את השם".

קשה שלא להתרשם כי המטען שהיא נושאת איתה מהימים ההם חוזר אצל הנדלר ולא תמיד באופן צפוי. כששמעה ברדיו על חיילת יוצאת חבר העמים לשעבר, שאמה ובן זוגה נרצחו על ידי אביה והיא נזקקת לתמיכת חברים כדי להתקיים, הפכה עולמות כדי לאתרה ולאמץ אותה כלכלית.

בגלל רתיעתה מהופעות בתקשורת, גם מול מתקפות חוזרות ונשנות על החברה, בדצמבר 2016 פתחה לה בזק חשבון בפייסבוק, מעין ערוץ מאולץ ל"קשר ישיר" עם הציבור, ובמידה רבה עם התקשורת. אי־אפשר לטעות: הטקסטים העולים שם מפעם לפעם לא נכתבו על ידה. עבור לקוחות בזק דאגה הנדלר לפתח אפשרות לשלוח פנייה ישירה באינטרנט לכל אחד מחברי ההנהלה. התלונות מגיעות ישירות לתיבות המייל שלה ושלהם, ואחת לשבוע היא מקיימת בלשכתה "פורום שירות", המתבסס על ניתוח הבעיות העולות מהן.

"חייבת להצליח"

אדם שעבד תחת הנדלר טוען שהיא מופעלת על ידי חרדות. "למרות שהיא סופר־הישגית, כל הזמן היא צריכה להוכיח את עצמה, חייבת להצליח בכל מחיר. שילוב של דמות מאוד סמכותית, עם קווים של חוסר ביטחון". תקופת כהונתה של הנדלר בבזק הייתה סוערת. משה כחלון וגלעד ארדן, שקדמו לנתניהו כשרי תקשורת, ניהלו נגדה מאבק חריף, שגלש לחילופי מהלומות מילוליות, על רקע הרפורמות באינטרנט ובטלפוניה הקווית שניסו להנהיג, כדי להרחיב את התחרות בשוק.

אלא שיישום הרפורמות היה תלוי בנכונותה של בזק, חברה פרטית, לוותר על שליטתה הבלעדית בנכסים שמניבים לה רווחי עתק: היא נדרשה, בין השאר, למכור גישה לתשתית הקווית שלה (חוטי הנחושת) לספקיות אינטרנט מתחרות, לאפשר ליריבותיה גישה דומה לשירות הטלפוני הקווי שלה, ולקינוח – גם להרשות להן להעביר את כבליהן האופטיים בתוך ה"צינורות" שלה במחילות התקשורת.

הנדלר נעמדה על רגליה האחוריות במאבק אגרסיבי, חסר פשרות, נגד המהלכים הללו. היא גייסה תירוצים טכנולוגיים, עיכובים ביורוקרטיים ומאבקים משפטיים. ההפסד היה ברור מראש, אבל הנדלר הרוויחה זמן והצליחה לעכב מאוד את המהלכים, כשלפי החישובים – כל יום שעבר הכניס לבזק מיליוני שקלים, גם בקיזוז קנסות שקיבלה. והיא הצליחה גם להוציא מדעתם את ארדן ואת מנכ"לו דאז, אבי ברגר, שאף טען כי "בזק מתנגדת לרפורמה בשוק הקווי כדי לשמור על הרווחים הגבוהים שלה. היא סוחטת את הצרכנים".

עם כניסת נתניהו לתפקיד, ארדן הוקפץ לתפקיד שר הפנים וסכר מאז את פיו. ברגר פוטר בשיחת טלפון. לבזק מצידה, ולאלוביץ' במיוחד, היה חשוב לקבל מהממשלה אישור לבטל את "ההפרדה המבנית" בינה לחברות הבנות (יס, פלאפון, בזק בינלאומי), דבר שיאפשר לה לחסוך כפילויות, לקצץ בכוח אדם, להוריד עלויות, ולספק ביחד "טריפלים" זולים. ואלוביץ' נזקק נואשות למזומנים. כך קרה, לפי החשד, שדירקטוריון בזק הסכים לשלם על יס של יורוקום־אלוביץ' כמיליארד שקל: פי שלושה מחוות הדעת שהחברה עצמה הזמינה.

זה הרקע לתיק 4000. הנדלר – הישגית, תחרותית ובלתי נלאית – ניהלה קרב מתיש, חסר פשרות, משוחה לשוחה. משוכנעת בצדקתה ומאמינה שאלוביץ' הוא בעל שליטה מצוין, הגון, שבחר לקשור את גורלו עם בזק, היא סירבה לקבל שום הפסד, ולו גם טקטי, חלקי, שרואה מראש את סוף המערכה. "יש לי חברה לנהל", היא נוהגת לומר, "ויש לה בעלי מניות, והיא צריכה להביא רווחים. למה שאוותר סתם כך על נכסים שלא מגיעים לצד שכנגד"?

טעות גדולה, אומרים מבקריה בענף התקשורת: סטלה יודעת לנתח מספרים, אך פחות מצטיינת בראייה מרחבית ובאסטרטגיה ארוכת טווח. היא לא הבינה את הנזק שגרם המאבק ברפורמות למעמדה של בזק בתקשורת ובדרג המקצועי של משרדי הממשלה. האפקט המצטבר של זה, עם מה שנראה היה עבור בזק כסיבה למסיבה – המהפך שחוללו ביבי ופילבר במשרד התקשורת – התהפך על שניהם והיה לאסונם.