שרת המשפטים איילת שקד מכונה הן בקרב חוגי הימין והן במערכת המשפטית "הבולדוזר".
נחישותה והשכנוע העצמי שלה בצדקת דרכה מביאים אותה להגשמת רוב מאווייה. אתמול היא השלימה שלב נוסף בדרכה האידיאולוגית. בחירתו של פרופ' אלכס שטיין, שאותו היא תופסת כשמרן משפטי, שמתווספת לבחירת ארבעה שופטים נוספים לבית־המשפט העליון לפני שנה בדיוק.
מולה, או במקרה זה לצידה, ניצבה במבחן מנהיגות ראשון נשיאת בית־המשפט העליון אסתר חיות. היא עמדה על כך שמועמד העליון, השופט עופר גרוסקופף המוגדר כעילוי, ייבחר. בדרך איבדה חיות את שר האוצר משה כחלון, חבר הוועדה, שהצביע במחאה נגד שני השופטים הנבחרים. כחלון תמך בשופט שאול שוחט וקיים קרב מאסף נגד שופטי העליון. שר האוצר, שמתמיד להטיל וטו בכל פעם שצצה יוזמה הזויה נגד בית־המשפט העליון, לא ישכח במהרה את שאירע.
מעתה, שליש מהרכב שופטי בית־המשפט העליון נבחר במהלך כהונת שקד. את רובם המכריע ניתן להגדיר כשמרנים. כלומר — כאלה שלא ייטו להתערב יתר על המידה בהחלטות הממשל בסוגיות כמו דת ומדינה, ביטחון וחקיקת הכנסת.
שקד שמה לה למטרה להטות את נושאת המטוסים של העליון, הנושאת על ירכתיה את המותג "אהרן ברק", שם גנרי לאקטיביזם שיפוטי, ליברלי מדי, אפילו כזה המעדיף לשיטתה, ערכים אוניברסליים על פני הדגשת הציונות. השופטים שנבחרו בסבבים האחרונים אמורים לתת לה שכם במשימה הזאת.
בעולם שלפני שקד וקואליציית הימין שלה היו שופטי העליון מסכלים את מועמדותו של פרופ' אלכס שטיין, ולאו דווקא מכיוון שהוא לא חי בארץ, אלא מכיוון שאינו שופט בעל ניסיון מלכתחילה. אבל בעידן ממשלת הימין, הקוראת יום וליל לנתץ את עצמאות בית־המשפט העליון, נפגעה המערכת החיסונית שלו.
קשה לעקוב אחר יוזמות החקיקה הבוקעות השכם והערב מהכנסת ומבקשות לאיין את יוקרתו, סמכותו ומעמדו של בית־המשפט העליון. בהיעדר אופוזיציה אפקטיבית, מסוכלות יוזמות אלה רק בזכות שר האוצר כחלון ואפילו בזכות שקד. אבל הסיוע הזה מגיע עם תג מחיר בדמות הכנסת עוד ועוד שופטים, בכל הערכאות, שהם בעלי זיקה מובהקת לימין. לכן, אחרי הפגנת שרירים מינורית שלא צלחה, נאלצו שופטי העליון לבלוע את בחירתו של פרופ' שטיין, שמרן מובהק, כך לפחות על פי הצהרתו לשרה.
וכך, לו היו הבחירות נערכות היום, יכלה לשקד להציג לבוחריה את המהפך.
