טנק האמר

כשהכוכב ההוליוודי ארמי האמר קיבל הצעה להופיע בסרט "קרא לי בשמך", ולגלם דוקטורנט אמריקאי המתפרץ לחיי משפחה איטלקית וגורם לכולם להתאהב בו, כולל בנם המתבגר של המארחים — הוא לא התחבט אפילו לרגע.

"לא היססתי לגלם הומו", התוודה האמר בן ה־31 כשנפגשנו בפסטיבל ברלין. "אני שחקן, והשאלה היא איפה אתה משרטט את הגבול. האם אני מוכן לשחק רוצח סדרתי, אבל אני לא אשחק הומו? זה כמובן מגוחך. זו מהות המשחק, לא להיות אתה אלא להיאבד בתוך משהו אחר. ואיזו הזדמנות טובה יותר יש מלהיות מישהו שכל כך שונה ממני כמו הדמות שאני מגלם ב'קרא לי בשמך'?"

לאורך הסרט האמר משוטט בלי חולצה חלק ניכר מהזמן, כשהוא חמוש במכנסיים קצרצרים וצמודים במיוחד (וגם תליון מגן דוד על הצוואר). "כשמעצב התלבושות הביא לי לראשונה את השורטס, אמרתי לו: זה ממש כמו ללכת בעירום", צוחק האמר. "בהתחלה זה הלחיץ אותי, גם בגלל שלא יוצא לי להתפשט בסרטים, אבל אחר כך הבנתי שזה הגיוני — מדובר בקיץ לוהט, אז מתבקש שאוריד את הבגדים. גם לא עשיתי עניין מסצנות הסקס והתייחסתי אליהן כאילו הן רגילות. בכל מקרה, עשיית הסרט הזה הייתה חוויה חושנית ויפהפייה".

"קרא לי בשמך", שמוצג אצלנו עכשיו, מועמד לארבעה פרסי אוסקר, כולל הסרט המצטיין. ובעוד שטימותי שאלמה, המגלם את מאהבו בסרט, מועמד לאוסקר, האמר נפקד באופן תמוה מרשימת המועמדויות. אבל גם הקיפוח המקומם הזה לא ייקח מהאמר את שנת הפריצה הגדולה שלו. אחרי עשר שנים בהן הוא מפגין נוכחות בהוליווד ועובד עם במאים בסדר הגודל של דיוויד פינצ'ר ("הרשת החברתית" בו גילם תאומים), קלינט איסטווד ("ג'יי אדגר") וטום פורד ("יצורים ליליים"), וגם התמודד עם כישלונות מהדהדים (למשל, "שם קוד מ.ל.א.ך" ו"הפרש הבודד"), נדמה שעכשיו האמר סוף־סוף זוכה למצוא את מקומו. "למדתי משחקנים ותיקים איתם עבדתי שאתה יכול להתבגר ולהחכים בתעשייה בכל מובן מבלי להפוך לעצלן יותר. האמת, המטרה הסופית שלי היא לביים בעצמי", מגלה האמר. "אשמח להיות אחראי לתוכן משלי. כל שנדרש ממני הוא להתגבר על המכשול של תחושת ה'אני לא מוכן'".

האמר (משמאל) ב"קרא לי בשמך" | צילום: יחסי ציבור

ובינתיים, עד שזה יקרה, בשנה הקרובה נראה את האמר לא מעט. אחד הסרטים שעשה לאחרונה, "הדיוקן האחרון", הגיע כעת ל־VOD של HOT ו־YES. מדובר בסרט שביים השחקן סטנלי טוצ'י ומשחזר את הידידות שנרקמה בין הצייר והפסל השווייצרי המהולל אלברטו ג'קומטי (אותו מגלם ג'פרי ראש) לבין ג'יימס לורד (בגילומו של האמר), כותב ביוגרפיות אמריקאי, בראשית שנות ה־60. ג'קומטי ביקש מלורד לדגמן עבורו בסטודיו שלו בפריז. "אם הייתי באמת צריך לשבת בכיסא כמו ג׳יימס, ולדגמן מול אמן, אני חושב שהייתי משתגע", מספר האמר. "הייתי אומר: 'יודע מה? תשמור לך את הדיוקן, אני מתפטר'. אבל בזמן עשיית הסרט זה אף פעם לא הפך למשעמם או מפרך. זה תמיד היה כייפי. מה גם שהבמאי, סטנלי טוצ'י, הוא שף מצוין ומוכשר שהוציא שני ספרי בישול, ובילינו בלאכול ובלדבר על בישול. סטנלי גם הזמין אותנו פעם אחת לארוחת ערב, אותה הוא התקין בעצמו, ובה הוא הגיש טלה אחרי צלייה ארוכה בתנור. בקיצור, עשיית הסרט הזה הייתה תענוג קולינרי".

לפני חודש פורסמה על האמר באתר "באזפיד" כתבת פרופיל לא מחמיאה, שהציגה אותו כבן עשירים (הוא נין של טייקון נפט יהודי) לבן, מפונק ופריבילגי. הכתבה כל כך עיצבנה את האמר, עד שבעקבות הדיון שנוצר בגללה הוא פרש בכעס מהטוויטר. הטענות שהועלו בכתבה, לפיהן הוא זכה להזדמנויות בהוליווד בגלל מעמדו, מקוממות אותו מאוד.

"אני אוהב לשחק ואוהב לעבוד קשה", הוא מתעקש. "בגיל 12 ראיתי את 'שכחו אותי בבית' והתאהבתי בקולנוע. אני לא נמצא בתעשייה בגלל שאני אוהב להיות באור הזרקורים. אני כמובן נמצא באור הזרקורים, אבל כשאני חוזר הביתה אני מכין ארוחת בוקר למשפחה, מחליף חיתולים לבן שלי, לוקח את הבת לגינה, ואז התהילה פחות משפיעה על חיי היומיום שלי. אשתי הייתה מחטיפה לי כאפה אם הייתי מתנהג כאילו אני איזה כוכב־על".