האשמה שאחרי הבגידה

אני חיה עם אדם הלום קרב, וזה לא אותו אדם שאיתו התחתנתי. מכונס בעצמו, איבד שמחת חיים, אין חופשות, אין מין, אין זוגיות. חלום בלהות, הפכתי לאישה כבויה ללא כלום מלבד ילדי. אין לי תשומת לב, אין לי אהבה, אין לי כלום. תמיד אהבתי אותו, אך לא את התנהגותו, את חוסר העניין שלו, את הריחוק ותחושת הבדידות.

מצאתי את מפלטי בפייסבוק, חברים מפרגנים ואהבת חינם. צחקתי איתם, פתאום גיליתי שיש התעניינות בתמונות שלי, בחיוך, והדימוי העצמי שלי הרקיע שחקים. היו לי הרבה מחזרים, אחד מהם שבה את ליבי. הוא היה נשוי וידענו שזה לא מוביל לשום מקום. הרגשתי ברקיע השביעי איתו, שמשהו מרטיט את שיפולי בטני ואני נוגעת בעצמי ונסחפת ברגשותיי.

בעלי תפס אותי מתכתבת וזה היה טראומטי. היו חילופי מילים: "בוגדת בוגדת בוגדת". בתחילה שתקתי, אחר כך התעשתתי ועניתי, "איפה היית 15 שנה?" אמרתי לו שאני לא מרגישה שייכת לו. "מזלך שאני עדיין אוהבת אותך, בוא נתחיל מחדש, נישן יחד, ניהנה מן החיים". וזה מה שקרה, הובלתי אותו אל האושר ואל הסיפוק. משהו קסום קרה בינינו, חיבור מיני מרגש, התאהבנו מחדש, קיבלתי בעל מקסים והרגשתי נחשקת ונאהבת.

עדיין הוא מזכיר לי את בגידתי. כיום אני לא בפייסבוק, ולפעמים עולים בי געגועים וזיקים של זיכרונות. לא מרגישה אשמה, גיליתי את הדבר האמיתי. אבל תמיד משהו מעיב כשהוא מזכיר את בגידתי ואז יש הרגשה של אשמה ונפילה. איך אני מתמודדת עם זה?

אולי הבעיה האמיתית ביניכם לא הייתה הלם הקרב שלו, אלא שחייכם המשותפים הפכו חסרי עניין לגביו, ואת נתפסת מבחינתו כמשהו לגמרי מובן מאליו, איזה חפץ שמונח ברשותו אבל לא בדיוק מעניין אותו.

קרה לכם שניכם, ובעיקר לבעלך, נס מאוד נדיר. אם באמת סיבת התרחקותו של בעלך ממך הייתה הלם קרב, זאת תופעה שהטיפול בה קשה מאוד ולעיתים לא ניתנת לטיפול. העובדה שבעלך התאושש מבחינה רגשית, כנראה בעקבות הבגידה שלך – ככל שהסיפור שלך אמיתי ואמין – מתארת תופעה נדירה וחיובית, כיצד טראומה זוגית גררה אדם אל מחוץ לטראומה אחרת, שקשה לריפוי. מן הסתם בעלך אדם קנאי, ועוצמת הקנאה שלו בקשר שלך עם גבר אחר חילצה אותו מאדישות ממאירה. יש רק להתפלא על האופן שבו הוא ממשיך להאשים אותך ואת ממשיכה לקחת את האשמה על עצמך.

זאת תופעה לא נדירה שאנשים זקוקים לתדלוק רגשי ומיני באמצעות קנאה, שמשמעה גם חרדת נטישה. בעלך כנראה נמנה עם האנשים הללו. גילוי יחסייך (אפילו וירטואליים) עם אחר עוררו אותו מתרדמתו. בכל פעם שהוא נזכר בעבירה שלך ומאשים אותך, כדאי שתזכירי לו שבגידתך הפכה להיות הצלת יחסיכם. אל תסכימי להיכנע לתפיסה המוסרנית השמרנית, שמגדירה בגידה באופן פורמלי מבלי להתייחס לנסיבות. את הופקרת במשך שנים וההפקרה הזאת העניקה לך לגיטימציה מוסרית למצוא את סיפוקך מחוץ לזוגיות הקפואה, שהרסה את נשמתך. עצמאותך העירה אותו, לכן אל תתפלשי ברגשי אשמה, ואל תיתני לו להתפלש בקורבנותו.

ובכלל, עדיף שתהיה לו תזכורת מתמדת לכך שאינך מונחת בכיס שלו.