הרדמה מקומית

יש מקומות שחוטפים הוריקן, יש כאלה שנפגעים מצונאמי ולתעשיית הטלוויזיה יש את נטפליקס. ההשתוללות של ענקית הסטרימינג נמשכת ופנקס הצ'קים שלה שווה לבדו כמה וכמה יערות. קודם הוא קנה את שונדה ריימס ('האנטומיה של גריי', 'סקנדל') ובאחרונה הגיע תורו של ראיין מרפי ('גלי', 'אמריקה נגד או־ג'יי סימפסון'). במקביל נשלחו זרועות אל תחום המד"ב והפנטזיה ('פחמן משודרג'), הכדורגל (הסדרה המשמימה על יובנטוס) והריאליטי ('עין קווירית').

נטפליקס מתפתחת לכדי אימפריה שהטלוויזיה לא ידעה כמותה. כבר עתה יש לה יותר מנויים בארה"ב מכל ערוצי הכבלים ביחד. שיתוף הפעולה עם יצרנים משופשפים של בידור להמונים כמו ריימס ומרפי צפוי לפרק עוד יותר את מתחרותיה. הסכומים שנשפכים על שוברי קופות גורמים לאולמות הקולנוע להיראות כמו עגלות סוסים ביום שאחרי המצאת המכונית.

מי שחושב שזה עניין פנים־אמריקאי לא מבין את גודל המהפכה. לפני חודש פורסם כי נטפליקס מחזיקה בישראל כמאה אלף לקוחות. זה קצב צמיחה מרשים וזאת רק ההתחלה. יותר ויותר אנשים מבינים שלא צריך להיות גיק כדי לתפעל את המערכת. מנגד, הם מפנימים שתאגידי הטלוויזיה המקומית מציעים להם מעט מדי תמורת הרבה יותר מדי.

אלא שנטפליקס לא מחויבת לעשות כאן כלום. היא אמנם רכשה את 'פאודה', 'צל של אמת' ו'המדרשה', אבל אלו תכנים קיימים, שלאחר הפקתם נמצאו מתאימים לאסטרטגיה האימפריאליסטית של החברה. החודש היא תצרף גם כמה תכנים של קשת כמו 'עבודה ערבית', 'רמזור', אפילו 'ארץ נהדרת'. אבל

בינתיים, עושה רושם שאין תוכניות לשים כסף מראש על תוכן ישראלי. אין פה שוק כמו בגרמניה, שקיבלה את 'דארק' המדוברת. גם הסדרות שהוזמנו מיוצרי 'פאודה', ליאור רז ואבי יששכרוף, הן במקרה הטוב שילוב זרועות ישראלי־אמריקאי.

זו התפתחות קריטית, כי היצירה הישראלית נמצאת במצב מתעתע: מצד אחד, בולמוס קריאייטיבי והישגים רבים, מ'שבאבניקים' ועד 'הרמון'. מצד שני, חוסר ודאות לגבי היכולת להתפרנס מכל זה: הטלוויזיה המסחרית מדממת בגלל פיצול ערוץ 2. HOT ו־yes מקיזות מנויים וממציאות תחליפים כי מי צריך אותן כשיש נטפליקס וגם אמזון־פריים שבצעדיה הראשונים כאן. הדרישה מסלקום ומפרטנר להשקיע ביצירה מקומית מובנת, אבל גם מגוחכת לעומת מה שיקרה לאור ההסתערות של המתים המהלכים מאמריקה. עתידות: יהיה מלא מה לראות בטלוויזיה. עד שניחנק. פשוט לא בטוח שנמצא שם יצירה ישראלית.