"היה לי קשה לשיר, לדבר, לאכול, העפעף נפל למטה. לא ידעתי אם אצא מזה"

אחרי שהתנצל על הצחנה, אבי ביטר, האיש שהיה הסמל של מוזיקת "הדיכאון" כפי שכונתה בלעג בשנות ה־90 מציע לנו לאכול ולשתות. הגיוני. "אני מוציא מפה אחלה דברים", הוא מצביע על המטבח. הבעלים גר בחו"ל בזמן שביטר מנהל את המועדון, שיכול לארח 40 איש בימי חמישי ושבת. "הקהל אצלי מתחיל להגיע ב־11, והשיא הוא באחת. זה הקהל כאן".

שבע שנים עברו מאז הסרט הקודם של ביטר. ורק בשנה האחרונה הוא חזר להופיע אחרי הפסקה ארוכה. הסיבה להיעלמות החריגה הזו של יוצר שהוציא לפחות עשרה סרטים, מי יודע כמה אלבומים, כמה תוכניות טלוויזיה ('חי בסרט' ו'שופך את הלב') ושירים כחול על שפת הים, היא לא מחסום יצירתי. ב־2014 כיהן אבי ביטר כפרזנטור של מסעדת הקבבים 'קבביטר'. הלוגו של דמותו קיבלה את באי המקום, אבל אז התגלע סכסוך עם הבעלים וביטר נזרק מהמקום שנשא את שמו. באותה תקופה החל הדיבור של ביטר להתעוות ועינו החלה לנטות מטה, כאילו רוצה לנזול ממקומה. הוא דחה את הטיפול במשך זמן מה, עד שלא הצליח לדבר.