נמאס לכם להשתעל בלי הפסקה? במרבית המקרים נובע שיעול טורדני ממחלה ויראלית חולפת האופיינית לעונות המעבר ולחורף, אבל כשהשיעול נמשך זמן רב מדי או מתלווה לתסמינים נוספים, מדובר במצב הדורש בדיקה רפואית ועלול להיות מסוכן.
מחלה ויראלית
הסיבה השכיחה ביותר לשיעול היא זו המתרחשת בעקבות זיהום ויראלי. ישנם נגיפים רבים הגורמים לשיעול, שהשכיחים בהם כוללים את הנגיף RSV הגורם בעיקר לדלקת ריאות ויראלית בפעוטות הנקראת "ברונכיוליטיס", נגיף אדנו וירוס, נגיף HMPV וגם נגיפי השפעת. מרבית התסמינים של הצטננות או של שפעת חולפים בתוך כמה ימים, אולם לעיתים השיעול "נתקע" למשך שבועות ואפילו חודשים, משום שהנגיפים גורמים לדרכי האוויר להפוך לדלקתיים ולרגישים, מה שמעורר את רפלקס השיעול. כך, גם הרבה אחרי שהנגיף נעלם, השיעול עלול להימשך זמן רב.
אם אתם או ילדכם סובלים משיעול ללא עליית חום, ללא הקאות וללא קוצר נשימה, תוכלו לנסות טיפול באינהלציות מי מלח ארבע עד שש פעמים ביממה. האינהלציות מגבירות את הלחות בקנה הנשימה ובריאות ומסייעות לריכוך הליחה ולפליטתה בשיעול. בנוסף תוכלו להסתייע בתרופות להקלת השיעול (מוקוליט, ברונכולט). בנוסף יש להקפיד על שתייה מרובה, שכן מצבי התייבשות מגבירים את התמצקות הליחה, מפחיתים את הלחות בדרכי האוויר ומחמירים את השיעול.
זיהום חיידקי
היא שכיחה פחות ממחלות ויראליות, אבל דלקת ריאות חיידקית עלולה לגרור שיעול שעשוי להימשך גם כמה חודשים לאחר שחלפה. שיעול הנגרם מחיידק מלווה בדרך כלל בחום, אך לא בנזלת (אם מדובר בדלקת ריאות חיידקית ולא ויראלית). בצילום חזה ניתן להבחין באזורים בהירים או לבנים המעידים על דלקת, אך ישנם מקרים שבהם דלקת ריאות חיידקית כלל לא תופיע בצילום.
אם יחשוד הרופא בקיומה של דלקת ריאות, תקבלו טיפול אנטיביוטי. לבני 65 ומעלה, חולי סוכרת וחולים במחלות של מערכת החיסון מומלץ לקבל חיסון המגן בפני החיידק פנאומוקוק, הגורם המרכזי לדלקת ריאות, ולקבל מדי שנה חיסון נגד שפעת.
סטרידור
זה נשמע כמו כלב ים הבוקע מחדר הילדים באמצע הלילה: סטרידור הוא היצרות של קנה הנשימה, הנקרא גם "קרופ" או "לרינגו־טרכאיטיס". האחראי לה ברוב המקרים הוא וירוס, אולם לעיתים רחוקות גם אלרגיה, חומרים זרים שנשאפו או חומצה שעלתה מהקיבה עלולים לגרום להופעת השיעול הנבחני.
סטרידור, התוקף בעיקר ילדים (אך לעיתים גם מבוגרים), נמשך כיומיים עד חמישה ימים. במרבית המקרים אפשר לטפל בסטרידור בבית אם מצבו של החולה טוב, הוא מחייך, מגיב וללא חום גבוה. הטיפול הראשוני הוא באמצעות שאיפת אוויר קר (נסיעה במכונית עם חלונות פתוחים, או נשימה קצרה תחת קור מהמקפיא או מהמזגן, הפסקה ושוב חזרה). בנוסף תוכלו לבצע אינהלציה של אדים שתפחית את הבצקת על מיתרי הקול.
אם הסטרידור מלווה בחום גבוה, בקשיי נשימה, בהפרשת ריר ובמצב כללי ירוד של הילד, סעו בדחיפות לחדר המיון. הטיפול התרופתי יכלול אינהלציה של אדרנלין, סטרואידים וחמצן. אם מצבו של הילד חמור, יש צורך באשפוז תחת השגחה מתמדת, אך ברוב המוחלט של המקרים מדובר במחלה קלה, החולפת בדרך כלל בתוך כמה שעות עם אוויר קר ואינהלציות לחות בבית.
אסתמה
על פי ההערכות, כ־300 מיליון איש ברחבי העולם לוקים באסתמה, ומספר זה צפוי לעלות ל־400 מיליון בתוך 20 שנה. על פי הערכת המרכז הלאומי הישראלי לבקרת מחלות, בארץ סובלים כ־163 אלף איש מאסתמה, מתוכם מתים מדי שנה כ־150 אנשים בשל סיבוכי המחלה.
תסמיני האסתמה המוכרים הם צפצופים, קוצר נשימה, נחיריים מורחבים, הבלטה של הצלעות ונשימה מהירה. האסתמה אינה חייבת להתבטא תמיד בסימפטומים חמורים, ועשויה לגרום לשיעול תכוף.
מדובר במחלה דלקתית של דרכי הנשימה, המופיעה כתגובה לגירויים שונים. תגובה זו מתבטאת בהיצרות חסימתית של דרכי הנשימה, בבצקת, בהפרשות ריר מרובות ובהתכווצות של החלק השרירי בדופן דרכי הנשימה. חסימות אלה גורמות להפרעה באוורור ובחמצון בדרגות חומרה שונות. את מרבית ההתקפים ניתן למנוע בטיפול פשוט ויעיל.
אבחון האסתמה נעשה בבדיקת רופא ובבדיקת תפקודי ריאות.
שעלת
החיידק בורדטלה פרטוסיס גורם למחלת השעלת, הכוללת כמה שלבים: תחילה מופיעות נזלת מרובה והפרשה בעיניים, ובהמשך מגיעים התקפי שיעול קצרים הנמשכים על פני היממה כולה, מלווים בהאדמה של הפנים ושל העיניים עד רצון להקיא. השיעול מטריד מאוד ואף גורם לתחושת צריבה בחזה ולכאבי צלעות.
שעלת מסוכנת במיוחד לתינוקות, אצלם היא עלולה לגרום להפסקות נשימה ואפילו לדלקת מוח. השיעול עלול להימשך כמה חודשים, לכן הוא קרוי "מחלת מאה הימים".
שעלת מידבקת ביותר, והסיכון להידבק מאדם משתעל הלוקה במחלה הוא גבוה. בישראל מקבלים התינוקות חיסון בגיל חודשיים, אולם נתונים של השנים האחרונות גילו שיעילותו הולכת ויורדת עם השנים, כך שהמבוגרים נותרים חשופים לחיידק. מסיבה זו המליץ באחרונה משרד הבריאות לכל הנשים בהיריון להתחסן נגד המחלה. החיסון ניתן גם לחיילים לפני גיוס, למטיילים ולמי שנחבל ומקבל חיסון אנטי־טטנוס.
לרוע המזל, אין טיפול המחסל את התסמינים. הטיפול האנטיביוטי (בתרופות ממשפחת המקרולידים כמו אזניל וקלאסיד) מונע את העברת החיידק לסביבה, אך כמעט שאינו משפיע על השיעול. הדרך הטובה ביותר להימנע היא כאמור להתחסן נגד החיידק.
נחירות ודום נשימה בשינה
נחירות ודום נשימה בשינה גורמים לא רק לעייפות במהלך היום, לבעיות ריכוז וללחץ נפשי, אלא גם ליתר לחץ דם, לאירועים מוחיים – ולעיתים גם לשיעול כרוני.
אם קיים שיעול כרוני בשילוב נחירות או עייפות, מומלץ לבקש מהרופא בדיקה במעבדת שינה.
בעיות נפשיות
רופאים רבים מאמינים שלחץ נפשי עלול לגרום לירידה בפעילות מערכת החיסון ולהאריך את משך המחלה. בנוסף, הפרעות נפשיות רבות עלולות לגרום להופעת שיעול מחזורי, שאין לו סיבה "רפואית". במקרה כזה, ולאחר ששלל רופא המשפחה סיבות אחרות, מומלץ לשקול פנייה לאבחון ראשוני אצל פסיכולוג או פסיכיאטר.
רפלוקס
על פי ההערכות, סובלים מאות אלפי אנשים בישראל – כמו מאות מיליונים ברחבי העולם – ממצב של רפלוקס שהסימפטום העיקרי שלו הוא צרבת מכיב פפטי בקיבה או בתריסריון המוכר יותר בשמו הלועזי "אולקוס". מדובר במעבר של חומצה שנמצאת באופן נורמלי בקיבה לתוך הוושט עם הופעת תסמינים הדורשים טיפול ובהם תחושת צריבה "שריפה" בקדמת בית החזה ושיעול כרוני.
הטיפול במצבים אלו כולל שינוי בהרגלי חיים – ירידה במשקל, הפסקת עישון, הגבהת מראשות המיטה בלילה והגבלת השימוש במוצרי מזון העלולים להגביר את הנטייה לרפלוקס כגון מאכלים חריפים, מאכלים עתירי שומן ומוצרים ספיציפיים כגון אלכוהול, שוקולד וקפאין.
במקרה שאובחן רפלוקס כגורם לשיעול ניתן לטפל גם באמצעות סותרי חומצה או תרופות המקטינות את הפרשת החומצה בקיבה כגון אומפרדקס.
שימוש ממושך בתרסיסי אף
טיפות ותרסיסים לאף סתום הנמכרים ללא מרשם רופא עלולים להיות מתכון לאסון, כיוון שבשימוש של מעל שלושה ימים הם גורמים להתמכרות. רירית האף הופכת גדושה עוד יותר, מה שמגביר את הצורך בשימוש תכוף בתרסיסים, והתוצאה היא כדור שלג הגורם לנזלת כרונית או לאף סתום העלולים לגרום גם לשיעול כרוני.
אם התמכרתם לתרסיס, פנו לרופא אף־אוזן־גרון כדי שיבצע גמילה הדרגתית ויחליף את התרסיס בתרופות אחרות שאינן ממכרות, או שיציע פתרון ניתוחי במקרה הצורך.
שאיפת גוף זר
רופאי ריאות יודעים לספר היטב על חפצים ששלפו מריאותיהם של אלה שסבלו משיעול ממושך ולא ידעו כלל כי בריאותיהם מתחבאים גופים זרים. כל מקרה של שיעול ממושך דורש בחינה של האפשרות כי נשאף גוף זר כלשהו, בין שמדובר בחלקיק מזון, גרגיר או עצם אחר שהשתרבב דרך קנה הנשימה אל הריאות.
לפיכך, אם לא נמצא הגורם לשיעול הממושך, יש לעיתים צורך בבדיקת ברונכוסקופיה שבה מוחדר לקנה הנשימה צינור ובקצהו מצלמת וידיאו ומלקחיים. במקרה שיאותר גוף זר, הוא יישלף באמצעות המלקחיים.
אוויר לח או יבש מדי
אוויר יבש, השכיח מאוד בחורף, עלול לגרום לגירוי של מערכת הנשימה ולשיעול. אוויר יבש עשוי להוביל לשיעול גם בקיץ, כיוון שמערכות מיזוג האוויר מייבשות בעצמן.
מנגד, גם אוויר לח מדי עלול לעודד התפשטות של אלרגנים ולהוביל לשיעול כרוני או להתקפי אסתמה. אם אתם סובלים משיעול כרוני, ודאו שרמת הלחות סביבכם היא 50%-40%, בקיץ ובחורף.
תרופות ללחץ דם
אם אתם מטופלים בתרופות נגד לחץ דם, דעו שחלקן עלולות לגרום לשיעול. מדובר בתרופות מקבוצת "מעכבי האנזים המהפך", ובקיצור ACE, שאחת מתופעות הלוואי שלהן היא שיעול. שמות התרופות האלה מסתיימים בדרך כלל ב"פריל", למשל רמיפריל, קפטופריל ואנלפריל.
אם אכן השיעול כרוני, גשו לרופא כדי לבדוק אפשרות להחליף את הטיפול או לבצע שינוי במינון, שפעמים רבות יפסיק את השיעול.
עישון
רבות נכתב על אלפי הרעלנים שבכל סיגריה, הגורמים לעשרות מחלות. כבר בשלבים הראשונים של ההתמכרות לניקוטין פוגם עשן הסיגריות בשערות העדינות המצפות את דרכי הנשימה והאחראיות על הוצאת הכיח. כתוצאה מכך נותר כיח על החלק הפנימי של קנה הנשימה – ומעורר שיעול כרוני.
רעלני הסיגריה גורמים גם לבצקת, להיצרות דרכי הנשימה ולפגיעה בנאדיות הריאה עד כדי מחלה חסימתית כרונית – COPD. עישון עלול כמובן לגרום גם לסרטן הריאות, שעשוי להתבטא בשלבים הראשונים בשיעול בכיח דמי.
אי־ספיקת לב
כ־2% מהאנשים בישראל סובלים מאי־ספיקת לב, המכונה גם "כשל לבבי". מדובר במצב מסכן חיים שבו שריר הלב אינו מתכווץ דיו כדי להזרים את הדם אל הגוף ובחזרה. הכשל הלבבי עשוי לתקוף את הצד הימני או השמאלי של הלב – או שניהם גם יחד.
מאחר שמשאבת הלב אינה פועלת כראוי, מצטברים נוזלים באזורים שונים בגוף, מה שמוביל ליצירת בצקות בריאות (כשצידו השמאלי של הלב כושל), בגפיים (כשצידו הימני של הלב כושל) או בכבד. בשל זרימת הדם המופחתת, איברים רבים אינם מקבלים די חמצן וחומרי תזונה, מה שפוגם בתפקודם.
אי־ספיקת לב עשויה להתבטא, בין היתר, בשיעול כרוני. בהאזנה לריאות ישמע הרופא בדרך כלל "בעבוע", בדומה למים רותחים. ישנם טיפולים רבים יעילים לאי־ספיקת לב, המשפרים את תפוקת הלב ומסלקים את הנוזלים שהצטברו בגוף. עם זאת, פעמים רבות המצב חמור עד כדי צורך בהשתלת לב.
מחלות כרוניות נוספות
שיעול ממושך עלול לנבוע ממגוון רחב מאוד של מחלות נדירות יותר, ובהן גידולי ריאה, שחפת, סיסטיק פיברוזיס, הרעלות, מחלות ראומטולוגיות, פרזיטים, מומים מולדים, הפרעות אנטומיות ותופעות לוואי של תרופות אחרות.
חשוב לזכור שאין סיבה להמשיך לסבול מהשיעול. אם התסמינים נמשכים מעל חודש, מומלץ לפנות לרופא המשפחה לבדיקות ראשוניות שלאחריהן תופנו להמשך בירור אצל מומחה ריאות או מומחים למחלות זיהומיות, אונקולוגיות או ראומטולוגיות.
מתי צריך לגשת לרופא או לחדר המיון?
• אלה הדגלים האדומים הדורשים לפנות ללא דיחוי לבדיקת רופא:
• שיעול וחום הנמשכים מעל שלושה ימים.
• שיעול המלווה בפליטת דם.
• תחושת קוצר נשימה מלווה בנשימה מהירה (מעל 20 נשימות בדקה במבוגרים, מעל 40 נשימות בדקה בפעוטות).
• שימוש בשרירי עזר לנשימה (בלט של הצלעות והרחבה של נחיריים).
• הכחלה סביב הפה.
• שיעול המלווה בהקאות מרובות.
• שיעול המלווה בירידה לא מוסברת במשקל או בהזעות לילה. •
ייעוץ מקצועי: פרופ' נמרוד מימון, מומחה לרפואה פנימית ולרפואת ריאות במרכז הרפואי סורוקה
הכותב הוא מומחה לרפואת ילדים והכתב הרפואי של ynet
