המחיר של "ציור החופש"

צעד מתבקש וראוי או מהלך מוגזם? דוד ערן, שנידון ל־20 שנות מאסר בגין רצח הילי סובול, הוגדר כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (סג"ב) משום שצייר את בית־המעצר שבו הוחזק.

הרצח התרחש בתל־אביב לפני כשנתיים. ערן דקר למוות את הילי סובול (18) בחדר המדרגות של ביתה. אחותה התאומה שירי, בת זוגו של ערן, צפתה ברצח דרך עינית הדלת והזעיקה משטרה. לאחר מכן נכנס ערן לדירה, והיא הסתירה אותו. היא הורשעה בשידול לחבלה ונידונה לשש שנות מאסר. ערן הורשע ברצח אך נוכח מצבו הנפשי קיבל עונש מופחת.

פרקליטיו, עוה"ד ששי גז, עידן שני ושירן גולברי פנו לבית־המשפט המחוזי מרכז בבקשה לבטל את הסיווג שהוטל עליו. לדבריהם, לפני כמה חודשים, כאשר היה באבו־כביר, צייר ערן את בית־המעצר כפי שהוא נראה מבחוץ, ואת הדרך שעושה מכונית האסירים (הפוסטה) מבית־המשפט לאבו־כביר. לדברי פרקליטיו, הראה ערן לאחר מכן את הציור לסוהר, מיוזמתו.

לטענתם, בעקבות כך הוכרז כבעל סיכוי גבוה לבריחה (סג"ב) ומאז הוצא לטיולים בחצר בית־המעצר כשהוא כבול באזיקים בידיו וברגליו. לדבריהם, בנוסף לכך נמנעה ממנו אפשרות להשתלב בכיתת חינוך או לקבל תעסוקה. כל זאת מחשש שיברח מהכלא בגלל "ציור החופש" שצייר.

עו"ד ששי גז | צילום: דנה קופל

עורכי הדין טוענים כי גם כעת, כשהוא בכלא איילון, עדיין מוגדר ערן כסג"ב והמגבלות עליו נמשכות. בדיון בבית־המשפט הם ביקשו להסיר אותן מעליו. נציג השב"ס אישר בדיון כי הסיווג הוטל על ערן לפני כמה חודשים. לדבריו, המסר מהציור חד־משמעי, ולפיכך ההחלטה לסווגו כסג"ב הייתה נכונה. עם זאת טען שאין עליו כרגע בכלא מגבלות כלשהן כמו למשל טיול יומי באזיקים. השופטת מיכל ברנט קבעה, בהסכמת הצדדים, כי בעוד כחודשיים יבחן השב"ס את המשך הגדרתו כסג"ב, וכי בינתיים תיבחן אפשרות לשלבו בקבוצה טיפולית או בתעסוקה.