תעופי על עצמך

כרמית מסילתי־קפלן, 46, שחקנית: 

"מה שאני הכי אוהבת בעצמי זה את הפרודוקטיביות! אני יעילה בצורה יוצאת דופן ומעוררת השראה, בעשייה וגם במחשבה, כל דבר אצלי מנוצל עד תום, שום דבר לא ייזרק עד שהפקתי את התועלת המקסימלית שלו ולא מדובר רק בחומר...

"המוח שלי כל הזמן מחשב מסלול מחדש לפי סיטואציות ומצבים, זה לא מונע ממני להיות ספונטנית ולעשות כמעט בכל רגע רק את מה שמדויק לי (במסגרת האפשרויות כמובן), וכשאתה מדויק עם עצמך העולם בא לקראתך. מפה לשם תיעלתי את הפרודוקטיביות והתחלתי לעזור לאנשים לעשות סדר במטבח שלהם, סדר אמיתי, אימון אישי במטבח".

אוסי גלבוע, 43, יועצת ומרצה בתחום השיווק הדיגיטלי: 

"אני הכי אוהבת בעצמי את זה שאין בי פחד. אני יזמית, עצמאית כמעט מאז השחרור מהצבא, עובדת במה שאני נהנית ממנו, כל כמה זמן כשאני מרגישה תחושת מיצוי אני עושה שיפט למשהו קצת אחר שמדליק אותי ועושה לי פרפרים ונדודי שינה. מפחיד אותי רק השיעמום, האפור, המדכא. אף פעם לא סבלתי משביזות יום א', פשוט כי אין לי את זה. אני לא נותנת לזה להגיע לשם. אני מלווה עצמאים ועצמאיות, נתקלת כל הזמן בפחד ובמחסומים שהם מציבים לעצמם ומודעת לכמה טוב שאין לי את זה".

אוסי גלבוע | צילום: אורן שלו

לין נשיב, 26, סטודנטית:

"אני אוהבת בעצמי את הרגישות לצד העוצמה ואת היצירתיות שבזכותה אני מגדירה עצמי כסופרת".

לין נשיב | צילום: מהאלבום הפרטי

לי טורסטון עדני, 57, מנכ"לית שירון, הקמה ופיתוח עסקים וייעוץ שיווקי: 

"אני אוהבת בעצמי את היכולת להגשים את החלומות שלי, לא נותנת לעצמי לפספס שום חלום. אני לא נותנת לאחרים להוריד אותי. אני מאמינה שאין חלום שאי־אפשר להגשים, הכל תלוי ברצון שיש ובהבנה שמה שלא יקרה ולא ייעשה לא יהיה, ואז נחיה עם הפספוס. הדרייב להגשמת חלומות הגיע אליי ממקום של אובדן אהוב ליבי במלחמה, כשהייתי בת 22, מאותו רגע נשבעתי כי אני לא נותנת לעצמי לפספס שום חלום שלי".

לי טורסטון עדני | צילום: מיכל רותם

גליה קידרוני, 54, מאמנת אישית, מורה לטרילותרפיה: 

"אני הכי אוהבת בעצמי את החיוך עם גומות החן, שתמיד משמח אנשים ומזכיר לי להישאר אופטימית, גם כשקשה. מזכיר לי כי בתוך האמא והסבתא הבאה בימים שוכנת הילדה הנצחית, השטותניקית והאופטימית, שהכי אוהבת להתגלגל מצחוק, זו שהילדים הפרטיים שלי אוהבים לחקות ולצחוק עליי ואיתי".

גליה קידרוני | צילום: מהאלבום הפרטי

אירוס חיון, 49, צלמת והרבליסטית: 

"אני אוהבת בי את הדרמה קווין. לגור על קצה של הר מול נוף עם היסטוריה של 60 מיליון שנה עם שן כריש נעוצה בסלע זו חתיכת דרמה. לחיות על השבר הסורי־אפריקאי שזז כל פעם קצת, זו דרמה. רוגע זה פאסה".

איריס חיון | צילום: יוסי נחמיאס

שושנה רינגל, 92: 

"אני אוהבת את הזיכרון שלי. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפגשתי את מי שהיה בעלי ושותפי לחיים, אני זוכרת את הולדת בתנו הראשונה ובננו השני. אני זוכרת את חברתי הטובה ביותר, ששרדה איתי ביחד את זוועות השואה וזכינו יחד לעלות לישראל ולהקים משפחה. הזיכרון הוא, כמובן, לא מה שהיה פעם. אבל הוא נשאר. בעלי, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים, חי בליבי מדי יום. חברתי, שנפטרה לפני שבע שנים, עדיין הולכת איתי לכל מקום. הזיכרונות שלהם מלווים אותי לאן שרק אלך, ואני מאושרת שזכיתי לצבור זיכרונות עם משפחתי, שהלכה והתרחבה עם הזמן".

שושנה רינגל | צילום: מהאלבום הפרטי

איריס ברנע, 66, מנחת ביודנסה: 

"אני הכי אוהבת בעצמי שעדיין בגילי אני מתלהבת ומתרגשת מהחיים כמו נערת תיכון בדייט הראשון שלה. אני מתלהבת מהביודנסה שמאמנת אותי לעוף על החיים, על עצמי ועל האחרים. אני אוהבת את היכולת שלי להמציא את עצמי כל יום מחדש ולהשפיע מההתלהבות הזאת על עוד ועוד אנשים שרוקדים איתי את החיים ונעשים שמחים וצעירים משבוע לשבוע בשיעורי הביודנסה שאני מנחה".

איריס ברנע | צילום: מהאלבום הפרטי

הילה שוסטר, 38, בנקאית: 

"את היכולת לפרגן לכל בן אנוש. בעולם של היום, שכולם תחרותיים ומנסים להתקדם האחד על חשבון השני, אני עומדת מהצד ויודעת להגיד מילה טובה, להאדיר, למקסם, לשים את האדם השני במרכז. אם יש צורך להגיד משהו טוב, אני הראשונה שתקום ותעשה זאת. הפרגון ממלא אותי ונותן לי תחושה של חיוניות. אני מאמינה שאם כל אחד היה יודע להגיד מילה טובה או שתיים, ולא מחפש רק מה 'לא בסדר', היינו יכולים לחיות בהרמוניה, והעולם היה מקום טוב יותר לחיות בו".

הילה שוסטר | צילום: מהאלבום הפרטי

אור בירון, 32, מוזיקאית, שחקנית ובעלת סוכנות to_b_or לתוכן ושיווק במדיה חברתית: 

"הדבר שאני הכי אוהבת בעצמי הוא התשוקה שלי. החיים שלנו כה אינטנסיביים, עד שקשה שלא להיכנע לשגרה ולפעול על טייס אוטומטי אפילו בתחומים החשובים ביותר. זו התשוקה שבוערת בי שמצילה אותי כל פעם מחדש: הפרט המושקע בעבודה שנותן מגע של קסם, הרגש שנשפך ממני כשאני יוצרת, הבגד המוגזם שאני יוצאת איתו מהבית, התבלין המיוחד שהופך הכל ליותר טעים ובעיקר - הלהט שאני מקדישה לקרובות ולקרובים אליי, בטוב וברע. בשתי מילים, איגי פופ קרא לזה 'התשוקה לחיים'. וצדק".

אור בירון | צילום: יוסי גמזו לטובה

חגית פאר, 46, יושבת ראש נעמ"ת מרחב נגב: 

"מאז שזוכרת את עצמי אני תמיד חולמת ומגשימה. לא תמיד זה מצליח אך הרבה פעמים רק צריך לבקש, להגיד, להכריז. מקסימום יגידו לי כן!"

חגית פאר | צילום: סטודיו ביוטיקה

אורלי ירדן, 58, אמנית בתחום הציור והכתיבה: 

"אני אוהבת בעצמי את הפריחה המאוחרת שלי. אני מביטה לאחור ורואה את תהליך הצמיחה וההתפתחות שבחרתי לעשות בעשור האחרון: גילוי היכולות והחוזקות וביסוס המקום שלי בעולם בדרך יצירתית ומודעות".

אורלי ירדן | צילום: פזית עוז

איריס שדה, 51, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות: 

"אני הכי אוהבת בעצמי את היכולת להיוולד מקצועית בכל פעם מחדש באינטנסיביות ובעוצמה: מורה, דוברת, מנהלת, מנחת קבוצות ויועצת ארגונית. ובו בזמן, אפילו אחרי גיל 50,  תמיד להישאר המדריכה מהצופים. שחברי הקבוצה יבואו אחריה למדבר, לים או ליער ויחזרו שונים, אחרים ועם יותר משמעות".

איריס שדה | צילום: מהאלבום הפרטי

ענת אילון, 48, עובדת בנק: 

"הדבר שאני הכי אוהבת בעצמי זה את היכולת להגשים חלומות, להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי החדש, ולהזכיר לעצמי ש... מה אני 'לא' אני כבר יודעת. אני מעדיפה להתעסק עם מה אני 'כן'.

"מעל 27 שנים עם טרשת נפוצה, עובדת במשרה מלאה, מייסדת ומנהלת חברה לתועלת הציבור, MS ישראל - מערך תמיכה ארצי לטרשת נפוצה, ורוקדת".

ענת אילון | צילום: שלי יפה אבידור

נלי תורג'מן, 37, עו"ד המתמחה במקרקעין, יועצת משכנתאות, מנטורית: 

"הדבר שאני הכי אוהבת בי זה את הרב־תחומיות שלי. כמעט כל דבר בעולם מעניין אותי, וזו גם הסיבה שאני עוסקת בשלושה תחומים במקביל.

"מהסביבה אני תמיד שומעת משפטים כמו: 'לא נחה לרגע', 'מפתיעה כל פעם מחדש', וזה נכון. לא אוהבת לנוח (חוץ משבת, זו המנוחה האמיתית), אוהבת עשייה ועוד עשייה, וכשעוסקים במה שבאמת אוהבים זה בכלל לא מרגיש כעבודה".

נלי תורג'מן | צילום: סם יצחקוב

נעם עמיאל, 25: 

"אני אוהבת את העובדה שאני חזקה מספיק להתמודד עם דברים לבד, בלי להסתמך על אחרים. אני חכמה יותר היום בגלל שעשיתי טעויות בעבר. מכל מכשול בחיים אני לומדת איך להיות טובה יותר".

נעם עמיאל | צילום: מהאלבום הפרטי