"כשהייתי בישראל נדהמתי כמה הנשים חזקות"
בגיל 40 אליסון פירסון כתבה את "אין לי מושג איך היא עושה את זה" על הג'ינגול הבלתי אפשרי של החיים, ועשור אחרי היא עושה זאת שוב עם "כמה קשה זה כבר יכול להיות". התשובה: קשה, אך אפשרי. ראיון אופטימי
כמה קשה זה כבר יכול להיות? בואו נראה: גיבורת הספר היא בת 49, נשואה לגבר שגילה את עצמו בעזרת מיינדפולנס ורכיבה על אופניים בטייטס צמודים, הילדים שלה גדלים בתוך אייפונים, היא חוזרת למעגל העבודה ונאלצת לשקר לגבי הגיל שלה כדי לא להיחשב לסוסה מתה, ובתוך כל זה היא עוברת את משבר גיל העמידה. גלי חום מציפים אותה ביחד עם נחשול של מחזור בסצנה שלקוחה מהסנדק, שערות צומחות על הסנטר במקום על הראש, המפרקים כואבים לה וההורמונים מתאבדים בסלטה לאחור. אם זה לא מספיק קשה, שלחו אותי מכולן לראיין את הסופרת אליסון פירסון, ותנחשו מי חוגגת החודש יומולדת 49.
זה מה שמצפה לי?
"חלק מזה, כן. את מרגישה שהגוף בוגד בך, הילדים מטריפים אותך, ההורים צריכים אותך, אבל יש גם מסר אופטימי: אנחנו חזקות, יכולות לסדר הכל".
טוב, כמעט הכל. את ההסקה שהתקלקלה לה הבוקר היא לא יכולה לסדר וכעת היא רועדת מקור בביתה בקיימברידג'. בחוץ מתחילים לנשור פתותי שלג והיא מרגישה שהאף נושר לה מהכפור. "אין טיפת מים חמים, אני קפואה", היא מחייכת ברעד. אליסון פירסון אחראית לרב המכר "אין לי מושג איך היא עושה את זה" שהפך לסרט בכיכובה של שרה ג'סיקה פרקר, והספר החדש, שרואה אור בימים אלה ולבטח יהיה להיט, כבר עומד להפוך לסדרה בידי המפיקים של סדרת המופת "שקרים קטנים גדולים". הספרים כתובים בדם ליבה ובזיעת בתי השחי הניגרת מריצה אחרי ילדים שלא בדיוק מקשיבים לה ובתקופת מנופאוזה איומה.
"המנופאוזה זו תקרית הורמונלית ענקית", פירסון נאנחת. "בגיל ההתבגרות ההורמונים מופיעים ומשגעים אותך ובגיל 50 הם נעלמים ומשגעים אותך, יש לך מצבי רוח, את חושבת שאת בדיכאון אבל את לא, את פשוט עייפה ועוברת שינויים. כשעברתי את המנופאוזה נעשיתי חששנית, נרגנת, ולמזלי גיליתי שאפשר להתגבר על הכל עם קרם אסטרוגן, כדור פרוגסטרון והזרקת טסטוסטרון לירך הפנימית. אני לוקחת הורמונים ומרגישה נהדר, החיים ממשיכים".
שפיות מינימלית
כשהייתה בת 40 פירסון כתבה על הג'ינגול הבלתי אפשרי בין בית עם ילדים קטנים, קריירה תובענית וניסיון לשמור על שפיות מינימלית. כעבור עשור היא שוב דוחפת לנו את המציאות של החיים האמיתיים, מה שנקרא אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק, כי באמת מה יותר מתוק־חמוץ מפגישה מקרית עם המאהב שלך אחרי שנים שלא התראיתם, אבל בריחה ממנו כי לא הספקת להכין את גופך לקיץ? כן, מה אתן יודעות, לגיבורה יש מאהב ואני לא רוצה לעשות ספוילר, אבל כנראה שגם הבעל לא מדווש לבד. בגיל 50 את כבר יודעת שהחיים הם לא גן של שושנים אלא דרדרים, שהבת שלך בטוחה שאת לא מבינה אותה, שהבן שלך מדבר בהברות קצרות "כה" (כן), "קה" (אוקיי), "אוכל". את יודעת שהסקס, אם קיים כזה, הוא לאו דווקא בינך לבין בעלך, ולפני פגישת מחזור את שואבת שומן שהתנחל במותניים למרות שאת עושה אלף סקווטים בשבוע. "רציתי לכתוב ספר אמיתי על החיים, ולהראות שבכל זאת נשים בגיל העמידה הן חיוניות".
לא, אל תגידי גיל העמידה. זה נורא.
"אמצע החיים, יותר טוב?"
אמילי, הבת של קייט גיבורת הספר, שולחת בלפי לחברה "טובה" שמעלה את התמונה לפייסבוק וגורמת להיסטריה. בלפי, אם תהיתן, זה סלפי של הישבן. ההיסטריה, אם תהיתן, זה כי אמילי לא קיבלה מספיק לייקים. פירסון עצמה מעדיפה את הטוויטר ("פייסבוק זה בזבוז זמן שאין לי") וכמו קייט היא מעדיפה לחשוב שהיא בת 42. גם אני, אגב. 42 זה גיל מופלא: את אחרי משבר גיל ה־40, בדיוק לפני השלב שאת מאבדת את הראייה מקרוב, והחזה שלך עדיין עומד בלי תמיכה מלאכותית.
"זה גיל טוב", מאשרת פירסון. "אבל גם בגיל 50 אנחנו נראות הרבה יותר טוב ממה שהאמהות והסבתות שלנו נראו. אנחנו דואגות לעצמנו, יש לנו קריירה וכסף להשקיע בנו. כשהילדים קטנים אין לנו זמן לכלום, עכשיו אפשר לעשות דברים למען עצמי. אני רוצה שנשים לא ירגישו לבד, שנשים יידעו שלא חייבים להרגיש עצובה או גמורה, זה לא הסוף! אני מרגישה יותר טוב עכשיו מבשנות ה־20 המוקדמות שלי, לכן היה לי חשוב לכתוב על עובדות החיים, זה עוזר לנשים לצחוק על מצבן ולהרגיש שהן חזקות ומצליחות. הספר הוא מחווה לנשים בגיל המעבר".
אפשר לשאול בת כמה את?
"בת 42 לנצח".
נשים מדהימות
אז כמה קשה זה יכול להיות? מאוד. כשאת משקרת בקשר לגיל שלך את צריכה לשקר לגבי כל כך הרבה דברים מסביב, להתאים את הגיל של הילדים שלך, לקוות שאף אחד לא גדל איתך בשכונה ולדבר בלשון לא רהוטה, שלא יתפסו אותך על חם. כשהייתי בת 42 באמת יצאתי עם גבר צעיר (מאוד) ויום אחד הוא הביט בי ברצינות ואמר: "חצי ממה שאת אומרת אני לא מבין", וזה לא שאני טולסטוי. לא בטוח שהוא ידע מי זה טולסטוי.
"אנחנו יותר חכמות", צוחקת פירסון, "יש לנו המון ניסיון חיים ופרופורציות. הגיע הזמן שנראה יותר נשים מבוגרות בטלוויזיה ובתקשורת, זה לא בסדר שרואים רק צעירים. בשנה האחרונה היו מועמדות לאוסקר עשר נשים, שמונה מהן מעל 40 ורובן מעל 50. יש נשים מדהימות כמו מריל סטריפ וניקול קידמן, שאולי תגלם את קייט בסדרה. נשים בגילנו צריכות לקבל קרדיט על מה שאנחנו עושות, כי אנחנו עושות הכל".
את יכולה בקלות לטפוח לעצמך על השכם.
"אני גאה בספר, לא יודעת לגבי הטפיחה. אני בסדר, לא רעה. לאחרונה התחלתי לעשות מסאז'ים, למרוח מייק־אפ ולסדר את השיער, אז אולי אני בדרך לחשוב ככה על עצמי, אבל כרגע אני חצי נסיכה בדרך להיות מלכה. כשהייתי בישראל נדהמתי כמה הנשים חזקות, חכמות, לבושות יפות, מאופרות, אני חושבת שאהיה ישראלית בגלגול הבא".
לפנייה לכתב/ת 
