גירלז. פאוור
בשנת 2018 אנחנו עדיין צריכות להיראות ולהתנהג "כמו גבר" כדי להצליח? 3 נשים חזקות ומובילות: חלי ממן, צופית גרנט ופנינה רוזנבלום, נענו לאתגר ונפרדו לרגעים ספורים מהנשיות לטובת מראה גברי מחוספס. איך הן הרגישו? מה הן הבינו פתאום על עצמן? המסקנה לא הפתיעה: הפערים המגדריים עדיין כאן, אבל למסלול ההצלחה פנים רבות, נשיות וגבריות
חלי ממן: "לדבר שפות שונות"
"כולם אומרים שאני 'גבר בלי אבר'. כן, אני יודעת שאומרים 'איבר', אבל ככה אומרים כולם". מכריזה חלי ממן (45, בעלת רשת קבוצות הרזיה ושינוי הרגלי אכילה, נשואה, אם לארבע בנות).
למה דבק בך התואר הזה?
"לא יודעת, תשאלי אותם. אולי זה בגלל שאני לא עוצרת. כשיש לי אתגר מול העיניים אני מסתערת".
וזה טוב לעסקים?
"ברור, אבל זה לא קשור למגדר, אלא לאופי ולדרך שבה את תופסת את החיים".
בתחילת דרכך המקצועית הרגשת שלא מתייחסים אלייך מספיק ברצינות בגלל היותך אישה?
"להפך. בהתחלה, כשעוד גרנו בעכו, נקלענו לתקופה קשה מבחינה כלכלית. בעלי קבלן שיפוצים ובניין, והוא חיכה לעסקה גדולה שלא יצאה לפועל, בעיה של עצמאים. ברגע שנודע לי על כך צילצלתי למנהלת הבנק, הצגתי בפניה את הנתונים והיא אישרה לנו חריגה. אני לא אשכח לה את זה לעולם. לימים, כשיצא לנו להיפגש, שאלתי אותה למה היא עשתה את הצעד הזה, ומנהלת הבנק אמרה, 'בגלל שסמכתי עלייך, את התנהגת כמו אישה'. לדבריה, גבר היה מחכה עד שמישהו מהבנק היה מצלצל אליו ומעדכן אותו בגודל המינוס, אבל אני, כאישה, ראיתי קדימה והקדמתי תרופה למכה".
גם בעינייך זו התנהגות נשית?
"כמובן. אישה, ובמיוחד אמא, תמיד מסתכלת קדימה. הדאגה זה משהו שמלווה אותה כל הזמן. השאלה היא לאן האישה מנתבת את הדאגה שלה. אם היא גדלה עם ביטחון עצמי, וכתוצאה מכך היא מאמינה ביכולות שלה, הדאגה תהפוך למשהו חיובי. בזכותה היא תקפיד גם על הפרטים הכי קטנים".
מה קורה כשאת מעבירה הרצאה לקבוצה מעורבת של נשים וגברים?
"אין אצלי דבר כזה, הקבוצות נפרדות מפני שלדבר אל נשים או גברים אלה שתי שפות שונות. רוב הנשים מחליטות לשנות את הרגלי התזונה שלהן בגלל דחפים רגשיים, ואילו אצל הגברים זו בדרך כלל החלטה הגיונית כמו הרצון לשמור על הבריאות. כשהם מגיעים אליי הם אומרים, 'תחסכי ממני את הבולשיט, דברי איתי תכלס, תגידי לי מה אני חייב לעשות' אז אני זורמת איתם. אבל בהרצאה השלישית אני מתחילה להגניב המלצות מעולם הרגש, בקטנה".
למה?
"כדי לחזק אותם. החלטה הגיונית ומושכלת לא מספיקה כדי לחולל מהפך".
צופית גרנט: "אילו הייתי גבר הייתי מרוויחה פי חמישה"
"איזו שאלה? ברור שכן", אומרת בנחרצות צופית גרנט (53, שחקנית ומגישת טלוויזיה, גרושה, בזוגיות, אם לשניים). "גם הייתי מרוויחה הרבה יותר על מה שאני עושה, ואני אומרת את זה בתור אחת שמתוגמלת יפה מאוד. אילו הייתי גבר הייתי מגיעה הרבה יותר מהר למקומי הנוכחי ואין לי ספק שהייתי מרוויחה פי חמישה".
עד כדי כך?
"לגמרי. גם בימינו זה לא קל להיות אישה. הדומיננטיות הגברית משגשגת, הגברים הם אלה שמקבלים את ההחלטות וזה מה שגורם לכך שהעולם שלנו נראה כמו שהוא נראה. הניהול הגברי הוא אלים ואגרסיבי ויש בו רק שני צבעים, שחור או לבן".
איך את היית מנהלת את העולם?
"באנושיות, ברכות ובחמלה. תכונות נשיות פר אקסלנס. אני לא מאמינה בשדות קרב, בטריטוריות, בכוחניות ובשליטה. אין לי שום כוונות לנהל את העולם, אבל אילו זה היה תפקידי לא הייתי מנהלת אותו כאישה שמסגלת לעצמה תכונות גבריות, אלא בדיוק להפך. כדי שהמציאות העולמית תשתנה יש צורך בכמות אדירה של נשים שיציפו את החברה ויראו לכולם שיש דרך אחרת".
לדוגמה?
"הקלות הבלתי נסבלת שבה גבר לוחץ על ההדק. המהירות שבה הוא מרים את הקול. הגברים כבר הוכיחו שהדרך שלהם לא מסוגלת להתמודד עם כל הבעיות".
גבר היה יכול להוביל את "אבודים"?
"אני מניחה שכן, אבל לא כמוני. אני בטוחה שהוא היה עושה את זה בדרך שונה לחלוטין. אי־אפשר לגעת בסיפורים הכי קשים ובמקומות הכי כואבים אם אין לך יכולת הכלה כמעט אינסופית".
היו מצבים בחייך שבהם הצטערת שאת לא גבר?
"לא", היא נחרצת. בהרהור שני היא מתרככת ומודה שהרהורים כאלה הופיעו אצלה מאז חגגה את יום הולדתה ה־50. "לגברים אין ביציות עם תאריך תפוגה. גם גבר בן 80 יכול לעשות ילדים".
פנינה רוזנבלום: "מעדיפה להצליח כאישה, ובמיוחד כאישה יפה"
"מה ייצא לי מזה שאסתיר את הנשיות שלי?" תוהה פנינה רוזנבלום (63, בעלת חברה למוצרי קוסמטיקה ומזון, נשואה בשנית ואם לשניים). היא מגיעה לצילומים עם איפור מוקפד (בתכשירים שלה, כמובן) ורוטנת כשהמאפרת מבקשת ממנה למחות את השפתון. בסוף הן מתפשרות על טשטוש קל. בסעיף העיניים, לעומת זאת, היא רושמת ניצחון. האייליינר נשאר.
אולי לוק גברי יעזור לך בעסקים?
"שטויות. אני לא מוכרת טרקטורים, אלא יופי ואסטטיקה. קהל היעד העיקרי שלי הוא נשים, למרות שיש לי גם כמה מוצרים גבריים, וההופעה החיצונית היא כרטיס הביקור העסקי שלי. אין לי מושג איך הייתי מתלבשת אילו מכרתי צמיגים. בתחום שלי, הנשיות היא יתרון בולט. כשאני נכנסת לחדר כולם מסתכלים. וברגע שאני מתחילה לדבר כולם מקשיבים. מרוב שמקשיבים, לפעמים שוכחים איך שאני נראית".
אילו היית מדברת כמו גבר היו מקשיבים לך יותר?
"הסטיגמות שמגדירות את המינים נולדו מדפוסי התנהגות עתיקים שכבר עברו מהעולם. בימינו, לא כל אישה משרבבת את השפתיים או רוכנת לעבר השולחן כדי לחשוף את הדקולטה שלה. ולא כל גבר שמדבר בקול רם וסמכותי נשמע משכנע, הרבה פעמים הוא נשמע מתנשא ומרושע. פעם אמרו שהבגד עושה את האדם. כיום כבר ברור שההצלחה תלויה באישיות, באופי, בחריצות ובהתמדה. גם היופי כבר לא פותח את כל הדלתות באופן אוטומטי, כמו בעבר. סוד ההצלחה שלי הוא ביכולת להתאים את עצמי למקום ולאווירה. אני יודעת להיות גם רכה וגם קשוחה, תלוי למי ותלוי מה נושא השיחה".
כשאומרים לך שאת מנהלת משא ומתן כמו גבר, זו מחמאה?
"לא. אני מעדיפה להצליח כאישה, ובמיוחד כאישה יפה".
smadarshirs@gmail.com
דרך העדשה
"אני פוגשת אותן בסטודיו שלי. נשים חזקות, מצליחות, מנהלות חברות גדולות, שפועלות בסביבה גברית מובהקת. למשל, ק', אותה פגשתי לאחרונה, באמצע שנות הארבעים, חריפה, מבריקה, מצחיקה, שסיפרה לי שבישיבת הדירקטוריון האחרונה היא הייתה אישה יחידה בין 20 גברים. חשבתי עליה. מה זה אומר, לקבל החלטות, לתת ביטוי לקול הנשי, בתוך סביבה גברית? האם היא מצליחה להישאר אותנטית? לדבוק באופן שבו היא חושבת? או שכדי להתקדם, אפילו כדי לשרוד, היא חייבת לאמץ הומור, סגנון, קול גברי? ואיך היא מתלבשת לישיבות הללו - האם בנעלי עקב וחליפה הדוקה, שהן כמובן הגרסה הנשית לחליפה הגברית – ייצוג שחוק וקלישאתי למעמד האישה – או שהיא יכולה לאפשר לעצמה משהו משוחרר יותר? כמחווה לנשים הפועלות בסביבה שבה יש רוב גברי, משתתפות הפרויקט, כולן נשים מצליחניות ובולטות בזכות עצמן, אופרו, סורקו, הולבשו וצולמו בהשראת תמונות של גברים גנדרניים מתחילת המאה ה־20".
שני נחמיאס, צלמת
נשים מצליחות בעולם גברי
פרופ' דפנה הקר
למה להלביש נשים מצליחות בלבוש גברי, ועוד לכבוד יום האישה? מצד אחד, הבחירה הזו מעוררת אי־נחת מכיוון שהיא שוב מסמנת את ה"גברי" כסטנדרט, ואת הנשים, גם אם הן נחשבות כאלו שהצליחו בעסקים ובתקשורת, בעמדת חקיינות לא־טבעית. מצד שני, יש בהעמדה הזו, שמטשטשת בין ה"גברי" ל"נשי" משום קריאת תיגר, אולי התחלה של סימון של עולם עתידי שבו נוכל לבחור מבין מנעד מופעים והתנהגויות ללא קשר לשאלה אם נולדנו זכר או נקבה.
ובינתיים, אנחנו עדיין חיות וחיים בעולם שבו רוב ההון מרוכז בידיים של גברים (נשים מרוויחות 68% ממה שמרוויחים גברים); נשים לא מיוצגות באופן שווה בכנסת, בממשלה, ברשויות מקומיות, באקדמיה, ובעמדות ניהול במגזרים הציבורי והפרטי. נשים
שרוצות להצליח צריכות להתמודד גם עם חלוקה לא הוגנת של המטלות המשפחתיות – ברוב המכריע של המשפחות בישראל נשים, גם אלו שיש להן עבודה תובענית בשכר, משקיעות כעשר שעות יותר בכל שבוע, בהשוואה לבן הזוג שלהן, בעבודות שקשורות במשק הבית ובגידול הילדים. מחקר חדש של ד"ר עמית קפלן וחוקרות נוספות ממרכז שוות שבמכון ון ליר מראה כי כאשר מצרפים את שעות העבודה בשכר עם שעות עבודות הבית מגלים שאמהות עובדות 76.3 שעות בשבוע לעומת 64.2 שעות שעובדים האבות – פלא שאמהות מרגישות עומס מטורף ומחסור בזמן פנוי ושיותר ויותר נשים שוקלות לוותר על אימהות כדי להצליח בשוק התעסוקה? יום האישה צריך להיות הזדמנות עבור כולנו לדמיין עולם שבו נוכל לעצב את הביוגרפיות האישיות, המשפחתיות, הקהילתיות והפוליטיות שלנו ללא קשר לסוג איברי המין שיש לנו ובלי הלחצים הנוראיים להתאים לדפוסים קשיחים ודיכוטומיים של נשיות ושל גבריות. בעולם כזה לא נזדקק ליום האישה, אלא נחגוג את יום השחרור מכבלי הפטריארכיה וממשטר
החליפות.
הכותבת היא חוקרת בכירה בפקולטה למשפטים והתוכנית ללימודי נשים ומגדר, אוניבריסטת תל-אביב