בחודשיים הראשונים של 2018 נמסרו בישראל 65 אלף מכוניות חדשות, ירידה של 7% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, מחצית משיעור הירידה בינואר. 23 אלף מהן, כ־40%, היו ג'יפונים, קרוסאוברים ושאר הכינויים לקטגוריה האופנתית המכונה בלעז SUV. קבלת פנים נוחה ליונדאי קונה (KONA) החדש, שמצליח מייד להתבלט בקטגוריה התחרותית והלוהטת הזאת בזכות שילוב בין מנוע חזק יחסית (1,600 סמ"ק טורבו־בנזין, 177 כ"ס), הנעה כפולה ומחיר בסיסי משפחתי למדי, 134 אלף שקל. ג'יפון עממי לנהג? עד היום היה לנו רק אחד כזה, מאזדה CX3, שמחירו הבסיסי זהה. סוף־סוף אפשר לערוך לו מבחן השוואתי מול יריב באותו הראש.
עיצוב: CX3 נראה מעודן וקלאסי לעומת הקוֹנָה האופנתי במודגש, שכל הקווים שלו זועקים "אני ג'יפ!". גם בתא הנוסעים נמשכים ההבדלים העיצוביים. המאזדה מחקה, די בהצלחה, את תאי הנוסעים של אאודי, עם המסך הצף מעל לדשבורד וידית השליטה בהפעלת מערכות הרכב בקונסולה שמימין לנהג, המזכירה עכבר, בהשראת ב־מ־וו. רכב המבחן, ברמת האבזור "פיור ווייט", כלל גם שני צבעים ומושבי עור. האווירה ביונדאי קודרת יותר, אפורה, אם כי הפלסטיקים איכותיים יותר.
תא נוסעים: המאזדה ארוך ב־12 ס"מ, אבל מבזבז מרחק יקר על מכסה המנוע הארוך, כך שבסיס הגלגלים שלו (2.57 מ') קצר ב־3 ס"מ משל היונדאי, והוא גם צר יותר ב־3 ס"מ. מדובר בג'יפונים קטנים, דרגה אחת בגודל מתחת לקיה ספורטאז' וליונדאי טוסון, אך מביניהם היונדאי קצת פחות צפוף, בעיקר מאחור, במרווח הברכיים וברוחב המושב. גם נפח תא המטען שלו, 361 ליטר, גדול משמעותית משל המאזדה, עם 240 ליטר בלבד, כמו של מכונית מיני.
אבזור: שניהם נדיבים למדי כבר בבסיס, עם מסכי 7 אינץ', מערכות מולטימדיה, בלוטות', חישוקי סגסוגת (16 אינץ' במאזדה, 17 אינץ' ביונדאי). בגרסאות המאובזרות שנבחנו מוסיף המאזדה תצוגה עילית לנהג וריפודי עור נדירים מאוד ברמות המחיר האלה, ואילו היונדאי משדרג במשטח טעינה לסלולרי, פנסי ערפל וגג בצבע שונה, ושניהם עולים לחישוקי 18 אינץ' ומוסיפים כניסה ללא מפתח.
בטיחות: לשניהם 6 כריות אוויר ובלימת חירום אוטונומית עד 80 קמ"ש. ליונדאי יש גם תיקון סטייה מנתיב אקטיבי וזיהוי רכב בשטח מת, יכולת שיש למאזדה רק ברמת האבזור היקרה ביותר. לשניהם אין בקרת שיוט אדפטיבית.
ביצועים: 177 כ"ס מול 156 כ"ס, גיר רובוטי כפול מצמדים מול אוטומטי קלאסי, הנעה כפולה מול הנעה קדמית. ועל הכביש? המאזדה רחוק מלהיות רכב איטי, אבל היונדאי מביס אותו בכל תאוצה, עם כושר עקיפה מצוין, גיר זריז וביצועים מצוינים. למאזדה גיר יותר נעים, בעיקר בפקקים ובנסיעה איטית בשטח, והיונדאי משלם את המחיר בתחנת הדלק, עם 9 ק"מ לליטר בממוצע המבחן המאומץ לעומת 10.5 ק"מ לליטר במאזדה.
התנהגות כביש: מאזדה מרשים עם היגוי עדיף במקצת ושלדה מהנה מאוד. אבל היונדאי משתמש בכביש בהנעה הכפולה כדי להבטיח יכולת נהיגה מהירה יותר בעיקולים, והאחיזה שלו טובה יותר.
שטח: אלה לא ממש "ג'יפים", עם מרווח גחון של 15.5 ס"מ במאזדה ו־17.5 ס"מ ביונדאי, אבל הם צלחו בזהירות ובשלום שבילים באזור ירושלים. היונדאי יגיע רחוק יותר בבוץ ובשביל משובש הודות להנעה הכפולה, אבל לא ממש מאיים על סובארו XV, למשל. בנהיגה אגרסיבית יותר בשטח עלולה לצוץ בעיית התחממות של מצמדי הגיר, כפי שאירע בשילוב הגיר־מנוע הזה בקיה ספורטאז'.
השורה התחתונה: יכול להיות שהעיצוב שלו יתיישן מהר יותר, ובטוח שיהיה יקר יותר לחיות איתו עם צריכת דלק כזו, אבל יונדאי קונה מציע ערך מוסף לעומת שאר הג'יפונים, פחות אנין אבל מהיר ומהנה יותר מהמאזדה. לבתים שבהם התווכחו עד היום האם לרכוש רכב אופנתי וקצת מוגבה או מכונית ספורטיבית, יש סוף־סוף רכב עממי שעונה על הדרישות. הוא נופל בשימושיות מלהיטי המכירות של הקטגוריה, אבל מציע ביצועים ואופי ייחודיים, ולכן הוא מנצח בהשוואה.
השתתף במבחן: דרור ברלי
