"עד סוף ימיי אהיה אסירת תודה לה"

קשת הרגשות שלי כלפי אמא שלי מכילה אהבה גדולה והערכה עצומה. כל חיי ניסיתי לדמות לה ולו במעט. מאז שאני זוכרת את עצמי הערצתי אותה.

אמא שלי הייתה אמא שכולה מסירות ואהבה למשפחתה. היא בישלה, היא כיבסה, היא אפתה, היא דאגה, אבל היה לה גם רובד נוסף לאימהות. בעצם, כמה רבדים נוספים. היא הייתה דעתנית, חכמה, סקרנית, מאוד פתוחה ומאפשרת, תומכת. כשהתברר לה ברבות השנים שאני לא מתחתנת ולא מביאה ילדים לעולם, היא תמכה בי ומעולם לא העיקה עליי. היא לא תבעה ממני דברים שאני לא רוצה. נתנה לי את כל הכלים להתמודד בחיים אבל לא דרשה ממני דבר.

אמא שלי היא מודל בשבילי לאישה שבגיל 80 עוד החליטה ללמוד אנגלית. שהאנציקלופדיה בצרפתית הייתה מונחת למראשותיה כל החיים כדי לבדוק או ללמוד עוד משהו. היא הייתה מקור אור שהכל נמשכו אליו. לכל מקום שהגיעה, כולם רצו להיות בקרבתה.

עד סוף ימיי אהיה אסירת תודה לה. אני מאחלת לכולם אמא כזו ואהבה כזו, כי הקלישאה אין כמו אהבה של אמא היא קלישאה נכונה, בטח ביום האישה.

צילום : ידיעות אחרונות

היא נפטרה לפני ארבע שנים. הפרידה הייתה קשה. כשדיברנו על זה היא הבטיחה לי שלמרות הקושי אני אתגבר. יכול להיות שהיא צודקת כי אני כבר לא בוכה כל היום, אבל מצד שני אני חושבת עליה המון. רק השבוע אחר הצהריים הרגשתי שאני חייבת להתקשר אליה. בהספד לה אמרתי שמשהו ממני הלך איתה ומשהו ממנה יישאר איתי לתמיד.