yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: תמר קרוון
    7 ימים • 06.03.2018
    שומרת על המורן
    למרות פרסי המשחק שבהם זכתה, מורן רוזנבלט לא האמינה אף פעם שהם באמת הגיעו לה ־ עד שבת הזוג שלה, השחקנית ג'וי ריגר, שיכנעה אותה ללכת לטיפול. עם סרט חדש, רומן סקסי שגונב את ההצגה ב"פאודה" ורגע לפני שהיא משתלטת על הפריים–טיים בתפקיד נוסף, רוזנבלט מספרת איך זה לגור בבית עם כוכבת ילדים וחושפת כתף בפרויקט אופנה א–סימטרי
    איתי סגל | צילומים וסטיילינג: תמר קרוון

    עד לא מזמן מורן רוזנבלט הייתה הסוד השמור של הקולנוע הישראלי. היא שיחקה בסרטים, זכתה בפרסים, אפילו הסתובבה בפסטיבלים בעולם, אבל כדי לנהל איתה מערכת יחסים הייתם צריכים לפנות שעתיים מהלו"ז, להזמין בייביסיטר, ולהרחיק לאולם הקולנוע. התפקידים הבלתי נשכחים שלה ב"חתונה מנייר" ו"תפוחים מן המדבר" ביססו את מעמדה כאחת השחקניות המעניינות בארץ, אבל עם "מעניינות", עם כל הכבוד, לא הולכים למכולת.

     

    עכשיו, לטובת בטטות הכורסה, היא עושה את המעבר המתבקש למסך הקטן. בימים אלה אפשר לראות אותה בתפקיד גונב הצגה ב"פאודה" (ימי ראשון, Yes edgeׂׂׂ), שם היא מגלמת את אחותו של יובל סגל המנהלת רומן סוער עם אחד הלוחמים, לא מזמן היא נראתה בקומדיה "שאטו עין כרם" בערוץ 10, ובקרוב היא הולכת להשתלט על הפריים־טיים עם תפקיד ראשי בעונה החדשה של סדרת המתח של קשת, "כפולים". בקרוב גם אפשר יהיה לראותה סיימה בקופרודוקציה ישראלית־אוסטרית בשם "באומשלאגר". בתיאטרון היא משחקת ב"ירמה", תפקיד שעליו זכתה ב"קיפוד הזהב", פרס תיאטרון הפרינג', ולאחרונה חזרה מפסטיבל ברלין שבו הוצג סרט ישראלי חדש בכיכובה, "פרה אדומה".

     

    ג'וי ריגר. "איזנו מאוד אחת את השנייה"
    ג'וי ריגר. "איזנו מאוד אחת את השנייה"

    היא בת 32, תל־אביבית מלידה. כשהייתה בת שש נדדה המשפחה לצפון העיר, "שזה לא ממש תל־אביב", היא מחייכת. הוריה התגרשו כשהייתה בת שלוש, ו"זאת מציאות שגדלתי לתוכה". בשלוש השנים האחרונות היא מנהלת מערכת יחסים עם השחקנית ג'וי ריגר (כוכבת סרטו האחרון של אבי נשר, "החטאים", וכוכבת הילדים הכי מפתיעה של "או בוי"). היא למדה תסריטאות, כתבה וביימה סרט קצר, ובניגוד לרוב השחקנים, לא חולמת לכבוש את העולם. "הוליווד לא מעניינת אותי. אם כבר, אני חולמת לכתוב וליצור בעצמי. אני לא אתנגד לתפקיד בחו"ל. בפנטזיה נשמע לי מדהים ללמוד צרפתית ולעבור לפריז, אבל במציאות אני יושבת מול המחשב ומנסה לכתוב תסריט".

     

    הדבר הבא הוא אני

     

     

    "שנים הייתי פותחת את העיתון וקוראת שאני 'הדבר הבא', ההבטחה של הקולנוע. מתישהו התחלתי להיפגע מזה. כאילו שכחו שכבר כתבו את זה עליי. אבל כן, בגלל שהמקצוע הזה הוא לא מדע מדויק, הרבה מהתארים והפידבקים האלה חשובים ולפעמים גם נעימים. עכשיו נפתחתי לטלוויזיה, אז אני מבינה שמשהו התחיל מהתחלה. אם אתה רוצה, אתה יכול לכתוב שאני הדבר הבא, אני כבר לא איעלב".

     

    בטיפול

     

    "התחלתי טיפול לפני שנה בפעם הראשונה בחיי. השתפרו לי החיים פי אלף. שנים הגעתי בהתרגשות לקראת תפקיד חדש, אבל גם עם הרבה פחד, אמרתי: אמא’לה, אני לא אצליח. עכשיו אני מנסה להבין שאלה פחדים ישנים שלוקחים לי הרבה מההנאה, וחבל. לא ידעתי שמותר לי להיפרד מהם". 

     

    נהגת בוס

     

     

    "אמא שלי הייתה אשת קבע, אז היה ברור שאתגייס. ובכל זאת הגעתי למיונים בבקו"ם באנטי. ייעדו אותי להיות מאבחנת פסיכוטכנית, אבל מישהו הציע לי להיות נהגת, וזה נתפס לי איכשהו, אז נכנסתי ואמרתי: אני לא מסכימה להיות שום דבר חוץ מנהגת. שובצתי להיות נהגת של שופט. היינו מדברים הרבה, חברים טובים. הוא לא היה מאוים מזה שאישה מסיעה אותו, אבל זה לא שהוא לא פחד כשנהגתי. פעם כמעט נרדמתי תוך כדי נהיגה והוא צרח עליי. בסך הכל אני נהגת די טובה. בשנים האחרונות אני בעיקר רוכבת על קטנוע. כשאני חוזרת למכונית, לוקח לי זמן להיזכר שאני לא יכולה לעלות על המדרכה עכשיו. אבל אתה יכול לקחת איתי טרמפ בלי לחשוש".

     

    כולם אמרו לי לא

     

    "אחרי הצבא ניסיתי להתקבל לכל בתי הספר למשחק: יורם לוינשטיין, ניסן נתיב, סמינר הקיבוצים. כולם דחו אותי. בדיעבד אני יודעת להגיד שלא הייתי מוכנה מספיק. הייתי מאוד חרדתית, וזה כנראה השפיע. לא נעלבתי מהדחייה, אבל זה כן זה גרם לי לאבד ביטחון. בסופו של דבר התחלתי ללמוד בבית ספר 'הדרך' של איל כהן ורותי דייכס, הכרתי את הסוכנת שלי דנה ליטוין, ודברים התחילו להסתדר. מעולם לא היה לי רצון לסגור חשבון עם מי שלא רצה אותי. אני לא אדם מתחשבן. אולי רק אם פוגעים באנשים שאני אוהבת. יותר מזה: שנים לא הבנתי את מי שכן בחר בי. אמרתי, אני לא הייתי מלהקת את עצמי. בעזרת הטיפול אני מצליחה לגרום לדברים האלה להתפוגג. לא מזמן זכיתי בפרס על תפקיד ובפעם הראשונה יכולתי להגיד: כן, מגיע לי. עבדתי קשה. אהבו את מה שעשיתי. תודה!"

     

    ללכת עד הסוף

     

    שמלה: מאיה נגרי חולצה: רנואר תיק: noritami x collecte נעליים: to go
    שמלה: מאיה נגרי חולצה: רנואר תיק: noritami x collecte נעליים: to go

     

     

    "אני לא הבן אדם הכי חופשי ומשוחרר, אבל אני מאמינה שאם אתה מספר סיפור על שני אנשים שהיה ביניהם עניין מיני, אי־אפשר לספר אותו בלי סצנות סקס. לא שזה לא מביך. בעיקרון הכל פתוח למשא ומתן. אם ישכנעו אותי שזה חזק, אני אנסה, אבל יכול להיות שאין לי אומץ. ראיתי את 'נימפומנית' של לארס פון טרייר. לא חושבת שהיה לי אומץ לעשות אותו".

     

    באור ולא בצל

     

    "אף פעם לא הסתרתי את היותי לסבית. ביימתי סרט לפסטיבל הגאה, הנחיתי טקסים, הייתי מעורבת, אבל מעולם לא דיברתי על זה בתקשורת בגדול. כשיצא 'תפוחים מן המדבר' הציעו לי להתראיין. לא תיכננתי לדבר על זה, אבל שאלו, ולא רציתי לשקר. בגדול, לא היו ייסורים גדולים. עד גיל 17 לא הכרתי לסביות. רק כשפגשתי אחת נדלקה לי הנורה. בגיל 18 הייתה לי בת זוג בפעם הראשונה. כמה חודשים אחרי סיפרתי להורים. זה לא שלא חששתי מההשלכות המקצועיות של יציאה מהארון, אבל בשלב מוקדם הבנתי שאין לי ברירה אחרת. אם לא ילהקו אותי לתפקידים של סטרייטיות, אז זה הגורל שלי. האמנתי שזה לא יקרה, ואכן זה לא היה המצב. לאחרונה קיבלתי תפקידים של לסביות, וזה מאוד נחמד".

     

    אהבה זה כל הסיפור

     

    שמלת פאייטים: נטע אפרתי
    שמלת פאייטים: נטע אפרתי

     

     

    "עד לא מזמן, כשהייתי עצובה או בדיכאון, לא היה אפשר להתקרב אליי. הייתי מרחיקה ולא משתפת. גיליתי שכשמוצאים את האדם הנכון, הרבה יותר כיף לעבור הכל ביחד. גם דיכאון. ג'וי היא זו שאמרה לי שאני חייבת להתחיל טיפול. אחרי שכעסתי ונרגעתי, החלטתי להקשיב לה. אנחנו ביחד עוד מעט שלוש שנים. היא ראתה אותי בסרט וביקשה מחברה משותפת לעשות שידוך. בהתחלה אמרתי לא, כי היא צעירה ממני בתשע שנים. אחרי עוד כמה שכנועים מצד החברה, הסכמתי להיפגש. הייתי אז בתקופה של סטוצים אז אמרתי, יאללה. היה לי ברור שלשם זה יוביל. כל הזמן אמרתי לה בהתחלה: זאת לא זוגיות. אבל היה כיף מדי מכדי להפסיק".

     

    כל הבית במה

     

    "הרבה זמן לא חשבתי ששתי שחקניות בבית אחד הוא עניין משמעותי. דווקא הטריד אותי יותר פער הגילים בינינו. עם הזמן הבנתי את הבעייתיות. אני גם כותבת עכשיו סדרה קומית ומתעסקת בזה. הקושי במקצוע הזה הוא חוסר הוודאות. אתה לא יודע מה יהיה התפקיד הבא שלך, והחורים האלה הם דבר קשה. לקח לנו הרבה זמן לקבל את זה. זה היה מבהיל, כשכל פעם מישהי בטוב ומישהי בפחד.

      

    שמלה: פקטורי 54 מעיל: פול אנד בר
    שמלה: פקטורי 54 מעיל: פול אנד בר

    "ברור שיש גם מרכיב של קנאה. כל אדם שיבוא ויספר לי על תפקיד שיהיה לטעמי, אני אקנא קצת. יש דברים שלא מיועדים לך, למרות שבא לך עליהם, אבל אם הם לא שלי - לפחות שיהיו של אנשים שאני אוהבת. כשיגיע הדבר הטוב, אני לא פוסלת שנעבוד יחד. יכול להיות שאפילו נכתוב את זה בעצמנו, ג'וי ואני".

     

    לחיות עם כוכבת ילדים

     

    "אני כל כך מאושרת לחיות איתה, לא משנה מה. היא נורא מצחיקה כשהיא עונה לילדים שמתקשרים אליה. היא משנה את הקול, כדי שלא יידעו שזו היא. היא חושבת שלא מזהים, אבל הכי ברור שזו היא. אני נכנסתי לעולם הזה והרגשתי קלולס, והיא מגיל צעיר מכירה את העולם הזה. מגיל שמונה היא בתיאטרון. היא הבינה מהר מאוד את 'המשחק'. למדתי ממנה שזה לא רק רוח ואמנות, אלא שזה משהו שאנחנו עושות בחיים. היא למדה ממני לחפור. איזנו מאוד אחת את השנייה".

     

    ילדה גדולה

     

    "כולם מתעסקים בגיל שלהם. התחלתי לאחרונה לעשות כושר אחרי שנים של הזנחה. אני מתבגרת לאט. לא רציתי להתבגר. משהו בי פחד להתברגן ולהיכנס לאיזו רוטינה של חיים משעממים. בשנה האחרונה התחילו לי מחשבות על ילדים כי כולם מסביבי נהיו הורים. בהתחלה חשבתי ממקום אוטומטי של אין זמן, אבל כשנרגעתי, התחלתי לתהות אם זה מה שאני רוצה בכלל. אולי בפעם הבאה כשניפגש, כבר תהיה לי תשובה מגובשת". •

     

    itaisegal@hotmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 06.03.18 , 22:13
    yed660100