חמישי 13 בדצמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אופיר בגון
    7 ימים • 07.03.2018
    תנועת מלקחיים
    מצד אחד: רבנים שמעריצים את מייסד ארגון הטרור מאיר כהנא ופעילים שמארגנים את "מצעד הבהמות" ומעודדים מבצעי תג מחיר. מצד שני: עשייה במילים יפות למען "חיזוק הדמוקרטיה", "שקיפות" ו"טוהר מידות". חשיפה: כך פועלים מייסדי ויוזמי "התנועה למשילות ודמוקרטיה" כשלוחה מבצעית של ארגון הימין רב–הזרועות "קוממיות, רוח וגבורה לישראל יהודית". כולל מה שנראה כמסע נקמה בשומרי הסף, שכלל אינם יודעים על הקשר בין התנועות
    שחר גינוסר | איור: אופיר בגון

    אמיר אוחנה קרן מאושר. "רבותיי, היום אנחנו משכללים את הדמוקרטיה הישראלית על חשבון הביורוקרטיה", הוא הכריז כשהעביר בכנסת את הצעת החוק הדרמטית שלו, לאפשר לשרים לבחור לעצמם יועצים משפטיים כלבבם. החוק עבר בתמיכה רחבה, חרף התנגדות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שחשש מפתח לשחיתות. "הפעילו מכבש לחצים אדיר", תיאר אוחנה.

     

    לפני שבוע, בשיחה איתנו, סיפר אוחנה בגאווה לא מבוטלת איך נולד הרעיון. "התנועה למשילות ודמוקרטיה", שיחזר, "באה אליי לראשונה עם הצעת החוק הזו והציעה לי את הרעיון. ישבתי איתם ושמעתי את הרציונל, זה בהחלט נראה לי והגשתי אותו".

     

    בשבועות הקרובים החוק יתקדם עד שיאושר נוסח סופי, לשמחת אנשי התנועה ואוחנה. "הם מלווים אותי", אמר. מעניין אם אוחנה, יו"ר התא הגאה בליכוד היה מתפאר בשיתוף הפעולה, לו ידע קצת יותר על התנועה שבה הוא נעזר, ועל מייסדיה ויוזמיה. למשל איך במשך שנים, לעיתים במקביל, הובילו את התנועה שאירגנה את "מצעד הבהמות" הפרובוקטיבי, בתגובה לפעילות הקהילה הלהט"בית שהוא מייצג.

     

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    רוב הציבור לא שמע מעולם על "התנועה למשילות ודמוקרטיה", אבל חברי הכנסת ושרי הממשלה מכירים אותה מצוין. או לפחות חושבים שהם מכירים. מדובר בגוף שצובר בשנים האחרונות השפעה רבה ועובד עם כל המפלגות, מימין ומשמאל. ממרצ ועד הבית היהודי, כולם נעזרים בתנועה שמצהירה על רעיונות שקל להתאהב בהם – דמוקרטיה, טוהר מידות, משילות ושקיפות – שמביאים לה הישגים מרשימים. רק לאחרונה, למשל, הצליחו לגרום ל־15 שופטי בית המשפט העליון להעביר לידיהם את רישומי היומנים והפגישות שלהם.

     

    הרב דב ליאור. "מערכת השיפוט החילונית מוכרחה לקרוס"
    הרב דב ליאור. "מערכת השיפוט החילונית מוכרחה לקרוס"

     

    יכול להיות שההצלחה נובעת מאמונה עמוקה בערכים הנשגבים, אבל ישנה עוד אפשרות, נתון דיסקרטי שהמחוקקים לא מכירים: התנועה נוסדה על ידי פעילים שקשורים ישירות ל"קוממיות, רוח וגבורה לישראל יהודית". מדובר באחד הגופים הבודדים שתמך בגלוי בפעילי תג מחיר. חוץ מזה, לרב הבולט ביותר בו היו מילים טובות להגיד על הרוצח ברוך גולדשטיין. וגם שבחים חמים למייסד ארגון הטרור, הרב מאיר כהנא. כולל קריאות להמשיך היום את דרכו.

     

    מלבד עניין העמדות יש בעיה נוספת, מטרידה הרבה יותר: נראה שאנשי "קוממיות" שייסדו את התנועה למשילות משתמשים בה כזרוע לענייני חקיקה, ויש לה תפקיד מרכזי בקרב שמתנהל היום על ממלכתיות מול שחיתות. התנועה למשילות פועלת בתקיפות נגד שומרי סף בכירים, כחלק מהרעיון שהם מפיצים בכישרון רב – המאבק ב"שלטון הפקידים", כולל טענות חסרות בסיס. באורח פלא, הפעולות שנוקטת התנועה הזו תואמות בדיוק מפתיע אינטרסים אישיים של חבריהם מהתנועה השנייה – "קוממיות".

     

    מדובר בקבוצה קטנה של פעילים בארגונים שקיבלו כספי ציבור באופן מפוקפק מגוף שנחקר והתגלתה בו שחיתות חמורה. וכשמשפטנים בשירות המדינה מטפלים בשחיתות הזו, הם חוטפים לפתע מהגוף השני, שעוסק בענייני משפט וחקיקה. במילים אחרות, ההשתלחות במשפטנים בכירים, נראית גם כמו חיסול חשבונות.

     

    תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף את הקשרים ותנועות הכספים, את שמות המעורבים בשתי התנועות, ואיך בשם "משילות ודמוקרטיה" אפשר לנקוט בפעולות שמזכירות סגירת חשבונות עם שומרי הסף, שמופקדים על הממלכתיות ושמירת האינטרסים של הציבור הרחב.

     

    "מצעד הבהמות". קוממיות: "מחאה על מצעד התועבה" | צילום: חיים צח
    "מצעד הבהמות". קוממיות: "מחאה על מצעד התועבה" | צילום: חיים צח

     

    הכרזת מלחמה

     

    "התנועה למשילות ודמוקרטיה" נוסדה לפני חמש שנים, כשמזכיר "קוממיות" יהודה עמרני פירסם מודעה וחיפש עורך דין. התנועה שהקים קיבלה תרומות מארצות־הברית, שכרה משפטנים, ופועלת עם כל המפלגות. המשפטנים שנשכרו ניצבים מאז בחזית הפעילות, ונוקטים יוזמות שחלקן בהחלט ראויות. למשל הבקשה ששופטי בית המשפט העליון יחשפו לציבור את יומניהם. הפעולות מסוקרות בהרחבה, ולכאורה הכל נראה מלא כוונות טובות, בוודאי כשמדובר בהגברת השקיפות.

     

    התנועה מוגדרת כעמותה, ולפי מטרותיה הרשמיות אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר בכלל בארגון שמאל: "הגברת מודעות בקרב קהלי יעד מגוונים לחשיבותה של הדמוקרטיה, הפרדת רשויות, עקרון המשילות"; קידום "המערכת המשפטית כמגנה על זכויות הפרט" ועוד.

     

    לפני שנחזור לערכים הנשגבים הללו, בעיקר "מניעת שחיתות" ודאגה ל"שלטון החוק", כמה מילים על הערכים של הגוף האחר, שממנו הגיעו יוזמי התנועה. הרב יאיר קרטמן מבית־אל, מהמייסדים, הוא חבר הנהלת "קוממיות, רוח וגבורה לישראל יהודית", ואיתו הגיע כאמור מזכיר קוממיות, עמרני, הדמות המרכזית, שמשמש יו"ר ומנכ"ל "התנועה למשילות". בשנתיים הראשונות הוא כיהן בשני הגופים במקביל. מייסד נוסף, הרב יעקב יקיר, היה לאחרונה חלק מצוות ההיגוי באירוע השנתי שמפיקה "קוממיות". הוא וקרטמן מלמדים בישיבה אינטימית שבה 12 אברכים, ואליה מגיע מדי יום הרב הבולט בקוממיות, דב ליאור.

     

    המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר. משרד המשפטים: "סימון אישי וניסיון הכתמה"
    המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר. משרד המשפטים: "סימון אישי וניסיון הכתמה"

     

    ולאותה "קוממיות" יש מטרות אחרות לגמרי והנהגה של רבנים שהשקפתם שונה בתכלית. הבולט בהם הוא הרב ליאור מקריית־ארבע, שלאחרונה אמר ש"דמוקרטיה היא העבודה הזרה של דורנו". ייתכן שיש לו קושי לא רק עם דמוקרטיה, אלא גם עם הסעיף המוכר מעשרת הדברות, "לא תרצח", לאחר שבעבר הגדיר את הרוצח ברוך גולדשטיין כ"צדיק", ו"קדוש יותר מכל קדושי השואה". לאחרונה הוא תועד משבח בחום את הרב מאיר כהנא, שתנועתו הוכרזה כארגון טרור. ליאור הסביר שכהנא חי וקיים בזכות השפעתו הממושכת, והעובדה ש"השאיר מורשת עם ערכים, עם דרך, עם הדרכה".

     

    במקרים רבים שרים וח"כים לא מתעמקים ברקע להשקפת העולם של מי שיוזם איתם חקיקה. כמו למשל ח"כ אוחנה, יו"ר התא הגאה בליכוד. ייתכן שהיה מסתייג מהתנועה הזו אילו ידע שמי שמציע לו את החוק הדרמטי, כיהן מאז 2010 כמזכיר הגוף שבפרסומיו, מתחת לכותרת "מצעד הבהמות", תואר היחס לקהילה שהוא מייצג. "במחאה על מצעד התועבה בירושלים", פירסמה קוממיות לפני כעשור, "קיימנו את 'מצעד הבהמות', שבו השתתפו: סוסים, חמורים, עיזים".

     

    על פי התנועה למשילות, הביקורת המתוקשרת שלהם על מערכות המשפט נובעת מכוונות טובות ורצון לחזק. "אני חרד מאוד מהיום שמעמדו של בית המשפט יידרדר עוד ועוד", אמר לאחרונה היועץ המשפטי של התנועה, שמחה רוטמן. ספק אם עמיתו, הרב המייסד קרטמן חרד כמותו. אולי להפך. "אובדן האמון מייצר הזדמנות גדולה למשפט התורה", כתב לאחרונה הרב, שפעל עד סוף 2016. כמו אחרים ב"קוממיות" נראה שיש לו בעיה עם זה שישראל "קיבלה על עצמה משפט נוכרי וזר". הוא והמייסד יקיר מלמדים בישיבה תוכנית לעיצוב המדינה בהתאם לתורה, שכוללת “מפגש ועימות עם עולם הערכים והמשפט של מדינת ישראל".

     

    הצצה חשובה לרעיונות ניתן למצוא בפרסומים שערכו בעבר המייסד קרטמן וכמה מעמיתיו בעלוני "קוממיות", שהוגדרו כ"במה לבירור תורני ואידיאולוגי רחב ומעמיק". שורש הרע בעיניהם, כך נראה, נוצר כבר בהכרזת המדינה מפני שלא הוכפפה למשפט התורה. "הכאב וחילול השם זועקים עד היום", נכתב שם, או בניסוח של הרב ליאור: "כל הרשעות בעולם מוכרחה לקרוס, ומערכת השיפוט החילונית בכללה".

     

    פרקליט המדינה, שי ניצן. קוממיות: "צריך להתחשבן איתו"
    פרקליט המדינה, שי ניצן. קוממיות: "צריך להתחשבן איתו"

     

    על כן, ייתכן שהרעיונות שהתנועה מפיצה בכישרון רב, בעיקר התקפות על משפטנים שמכונים "פקידים", לא נובעים רק מ"חרדה שמעמדו של בית המשפט יתדרדר", אלא גם ממניעים אחרים. אחד הפרסומים הסביר את העניין במילים פשוטות וברורות: דרושה "אסטרטגיה ארוכת טווח, שתעמיד אלטרנטיבה ממשית לממסד החילוני על כל אגפיו".

      

    הרב כהנא. השראת רבנים | צילום: דוד רובינגר
    הרב כהנא. השראת רבנים | צילום: דוד רובינגר

    גמישות מיוחדת נמצאת דווקא בעיקרון המרכזי – עידוד ה"משילות" ומתן "כוח לנבחרי הציבור". בכובע של "קוממיות", המייסדים לא הקפידו על העיקרון הזה מול ממשלות אחרות. התנועה הובילה את הקריאות לסירוב פקודה, וכששרים ביקשו לטפל בבנייה בלתי חוקית בשטחים, "קוממיות" קראה ליישם מדיניות "תג מחיר".

     

    במאמר שממליץ במפורש על תג מחיר מול כוחות הביטחון, נכתב כבר ב־2006 ש"במאבק עיקש ונחוש על כל מאחז..." ייפגע התיאבון הממשלתי ש"בא בעקבות העובדה שהמלאכה הושלמה בזמן קצר והמגרשים (חיילי צה"ל – ש”ג), יצאו ממנה שלמים ונקיים".

     

    זילבר על הכוונת

     

     

    עם סט הערכים הזה יצאה לפני כמה שנים קבוצה קטנה של בכירים ב"קוממיות" למרכזי הערים בגוש דן, לפרויקט נרחב: "גרעיני משימה" שהתמקמו בעיקר בשכונות יוקרה חילוניות ועסקו בהפצת תורה. בדרך שאיש לא הבין, הם הצליחו לקבל כספים כאילו עסקו בפעילות חברתית. את התשלומים הזרים להם גוף נדיב במיוחד: החטיבה להתיישבות.

     

    זה היה השלב הראשון, ובתחילת 2013 התארגן במקביל מזכיר קוממיות בעמותה האחות: "התנועה למשילות ודמוקרטיה". איתו היה חבר הנהלת קוממיות, הרב קרטמן, ומהשלב הזה אנשי "קוממיות" בשתי הזרועות לא דיברו בקול רם על רעיונות מזעזעים מבחינת הציבור הרחב ‑ שתואמים את השקפות רבניהם.

     

    הגרעינים של קוממיות קיבלו מהחטיבה להתיישבות תקציבים ללא הפרעה. הכספים הוזרמו לשכונות היוקרתיות, למרות שנועדו למימון גרעינים שמטרתם "לתרום לקבוצות חלשות בחברה", דרך אגף שיקום שכונות. איך זה קרה? על פי דו”ח מבקר המדינה, יוסף שפירא, מקורבים פוליטיים נדחפו לפרויקט החברתי, העבירו כספים למי שצריך, אבל שינו כמה כללים וגזרו קופון גם לגרעינים שעסקו בתורה: דמי תיווך באדיבות החטיבה להתיישבות.

     

    מתברר שאפילו המבקר לא עמד על טיבו האמיתי של הפרויקט, שהוא הדבר הכי דומה להחזרה בתשובה. הוא למשל, לא הכיר את הקשר שלהם ליעד שהציב יו"ר "קוממיות", הרב משה כהן מבית־אל. כמה שנים קודם הוא הקים את "אגף התשובה" והסביר: "בגוש דן ישנם יהודים יקרים שעדיין לא שומרים תורה ומצוות וגם אליהם צריך להגיע".

     

    על רקע מה שהתרחש לנגד עיניהם, קשה להבין איך דווקא הם טוענים בלהט שבישראל יש בעיית משילות. הם הראשונים שנחשפו בזמנו למצב שמוכיח את ההפך: שר בממשלה עוקף את הדרג המקצועי ומזרים כספים לשכונות היוקרה ולרבנים, למרות שנועדו למטרות חברתיות. אלא אם הבעיה שמטרידה אותם איננה “משילות”, אלא העובדה שהרשויות קלטו שהחטיבה מתנהלת באופן מושחת, מפני שבתחילת 2015 כל העסק התפוצץ באופן בלתי צפוי. חוקרי להב 443 פשטו על משרדי החטיבה וחשפו את פרשת השחיתות שבה כיכבו פעילים ב"ישראל ביתנו". היום מואשמים שורה של בכירים בפלילים, ובמשרד המשפטים הבינו מיד במה מדובר. בלי להכיר את תקצוב הגרעינים היה ברור להם שבחטיבה העסק רקוב, ונדרש תיקון יסודי.

     

    כדי לטפל בשחיתות הגיש משרד המשפטים חוות דעת נוקבת. נקבע כי החטיבה דומה ל"חצר אחורית", ובלי תיקוני חקיקה הממשלה לא תוכל להזרים לה כספים. על חוות הדעת הזו חתמה עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש, שעל אף ניסיונה לא הבינה עם מי היא מסתבכת.

     

    הראשון שהציע בתגובה חוק להכשרת המצב המפוקפק הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ', שבצירוף מקרים מעניין השתייך בעבר למייסדי "קוממיות". הוא ודאי מכיר אישית את שותפיו מהימים שבהם פעל לצידם ותרם את חלקו למצעד הבהמות, מהלך שעליו התנצל עם היבחרו לכנסת.

     

    עו"ד זילבר התנגדה בתוקף לחוק שהגיש, ודעתה התקבלה. לכן היום החטיבה פועלת בשקיפות. אבל נראה שמבחינת "קוממיות" החשבון לא נסגר: בדיוק אז התחיל זרם של תלונות נגדה מצד "התנועה למשילות ודמוקרטיה", שהתעצם עד לטענות פליליות חמורות.

     

    בשלב הראשון דרש מנהל התנועה להעמיד אותה לדין משמעתי, "בהתאם לחוק שירות המדינה". הסיבה: זילבר העבירה את חוות דעתה על החטיבה לכנסת – לח"כ מרב מיכאלי – צעד לא מקובל. התלונה הגדירה את פעולתה כ"דריסה גסה של עקרון הפרדת הרשויות המקיים משטר דמוקרטי". באותו שבוע, במקרה נזפה השרה איילת שקד בזילבר רשמית.

     

    מעט אחר כך, במכתב שמשתרע על שני עמודים, מנהל התנועה התלונן על זילבר לוועדת החוקה בכנסת. גם שם, אולי מפאת חוסר מקום, הוא לא ציין ברמז את קשריו הממושכים עם אנשי "קוממיות", שנהנו מכספי החטיבה בתקופת ההפקרות.

     

    הנה כמה מהשמות שבהם מדובר: הרב אריאל דורפמן שהקים ארגון גג לעמותות מרמת אביב, קריית־אונו־סביון, צפון תל־אביב; הרב שמואל הולשטיין מבית־אל שפועל בהוד־השרון, בעמותה שקיבלה לבדה מעל חצי מיליון שקלים; שריה דמסקי שייסד ארגון גג לגרעינים בכל המדינה עם חבר נוסף מ"אגף התשובה"; ויש פעילים נוספים שנהנו מתקציבים בערים אחרות.

     

    סמוטריץ' זה אח

     

    עמותה משמעותית במיוחד בהקשר זה היא "חברותא" מתל־אביב, שחבריה נקלעו לתסבוכת כספית. את העמותה ייסד הרב קרטמן, ולצידו פועל שם הרב דורפמן עם חבר ועד נוסף, עקיבא סמוטריץ' שמו, שבעוד צירוף מקרים מדהים הוא גם אחיו של חבר הכנסת. אותו סמוטריץ' שהתאמץ להעביר את החוק להכשרת ההפקרות בכספי החטיבה.

     

    "חברותא", שבה פועלים כולם יחד, קיבלה מהחטיבה לא פחות מ־720 אלף שקל בשנתיים, אבל זה כנראה לא הספיק. ב־2015 היא דיווחה לרשם העמותות על ניסיונותיה להיחלץ מגירעון חמור, ועל נטילת הלוואות בהיקף נרחב, מה שלא הפריע לרב דורפמן ואשתו לקבל יחד שכר בגובה מאות אלפי שקלים. בנסיבות כאלה, האפשרות שהמימון יופסק בשל חקירות משטרה בעייתית במיוחד עבור אנשי "קוממיות", וגם מבחינת הרב קרטמן, מפני שהוא עצמו הלווה ל"חברותא" עשרות אלפי שקלים מחשבונו הפרטי.

     

    והנה, בצירוף מקרים, דווקא האח המסור בצלאל סמוטריץ' התערב בכנסת וניסה לעזור. משלא הצליח, בשל התנגדותה של זילבר, הגיעו החברים שעוסקים בכלל ב"משילות" וב"דמוקרטיה", והגישו נגדה סדרה של תלונות, כולל במישור הפלילי. בין היתר תלונה במשטרה שעליה חתום המנכ"ל אישית.

     

    התלונה הזו עוסקת במחדל שהתרחש בפרקליטות ב־2014, וכבר נבדק לא מעט. בקצרה: בתי המשפט דורשים שבכל תביעה המדינה "תדבר בקול אחד", מבלי לזגזג. בשל כך ביקשו שלוש פרקליטות מעובד מדינה שישנה תצהיר שהגיש בתיק די רגיש: תביעה להתקבל לעבודה במשרד הבריאות, שהגישה הפתולוגית שבעבר העידה לטובת הרוצח רומן זדורוב.

     

    חשוב להדגיש את המובן מאליו: מותר למתוח ביקורת על כל עובד ציבור, ובוודאי חיוני לעשות זאת כשמדובר בשומרי סף. אבל את הביקורת ראוי למתוח בידיים נקיות, בלי להסתיר את האפשרות שמדובר לכאורה בחיסול חשבונות.

     

    במקרה הזה מדובר במחדל שנבדק ביסודיות ואף גוף לא מייחס לאנשי הפרקליטות כוונה פלילית, מלבד "התנועה למשילות ודמוקרטיה". אחרי שהמנכ"ל פנה אישית למשטרה, התלוננה התנועה גם ללשכת עורכי הדין, שם ערכו בירור מעמיק, קיבלו הסברים טובים וסיכמו את העניין ב"פגם אתי" שלא ראוי אפילו להליך משמעתי. "התלונה נגנזת", קבעו.

     

    בתנועה למשילות לא ויתרו. למרות שזילבר לא טיפלה בעניין ישירות, הצליחו לסמן אותה כחשודה הראשונה בביצוע עבירה "בנסיבות מחמירות", ובימים אלה הם דורשים מבג"ץ להתערב ולחייב את המשטרה לפתוח את התיק הפלילי. הנימוק הרשמי נשמע מצוין: את ההליך סגר היועץ המשפטי, למרות "חשש ממשי למשוא פנים ולניגוד עניינים אישי".

     

    על התנועה אפשר ללמוד מתלונה נוספת, שבה דרשו להעמיד את זילבר לדין בנימוק אחר: הפרת התקשי"ר, כשמתחה ביקורת על הממשלה בעניין תאגיד השידור. "התקשי"ר ברור מאוד בעניין הזה", הסביר לנו עמרני, מנהל התנועה. "לעובד ציבור אסור למתוח ביקורת". מילים כדורבנות.

     

    אבל ממש אותו סעיף בתקשי"ר חל גם על רבנים שמקבלים שכר מקופת הציבור, כמו רבני קוממיות שטענו ש"הממשלה מתנכרת לזכותנו האלוקית על הארץ". את זה בתנועה לא חשבו מעולם לחקור, וגם לא את תמיכת הרבנים בספר "תורת המלך", שמסביר מתי מותר להרוג גויים חפים מפשע. עמרני לא התייחס אז למגבלות התקשי"ר, ואמר שחקירת רבנים היא "רצון לסתום פיות כפי שמתנהל במשטרים אפלים".

     

    בעניין הרגיש הזה עמדת הרבנים של מייסדי "התנועה למשילות ודמוקרטיה", שהם גם רבני מייסדי "קוממיות", הושמעה באופן חד וברור: ההכשרים להמית אפילו ילדים של גויים לפי "תורת המלך", "צריכים להיות הקוד המוסרי של צה"ל כולו". אם כן, נראה שלא מדובר רק בענייני משילות, אלא במאבק דרמטי יותר: בין ערכים ממלכתיים שישראל מקיימת עשרות שנים לבין הכשרת רעיונות שלפי החוק, עדיין, מחייבים חקירה.

     

    התלונות נגד עו"ד זילבר המשיכו לזרום בשפה משפטית מצוחצחת, מבלי לאזכר את הנזקים שהחלטותיה היו עלולות לגרום לרבני קוממיות. בשלב מסוים גם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הבחין שהעסק מוגזם, ועוזרו האישי שיגר לתנועה מכתב בניסיון לבלום את "הסימון האישי וניסיון ההכתמה" כדבריו, ואת "הנסיונות המתמידים והמקוממים לפגיעה בה". אבל הלהט נותר, והיום ממתינים בתנועה להחלטת בג"ץ בדרישה לפתוח את החקירה. אחרי הכל, אם יידחו תהיה זו הזדמנות לתקוף גם את בית המשפט.

     

    המבקר: דיני נפשות

     

    במאי האחרון הוגש דו"ח מבקר המדינה, שחשף לראשונה באופן רשמי את הפרטים על מימון הגרעינים התורניים, ואת הסירחון אי־אפשר היה להסתיר. גם בלי להכיר את "אגף התשובה" ו"קוממיות", הדו”ח היה עתיר בפרטים, כמו תיאור הרב דורפמן שהוגדר "מקורב פוליטי א'", ואיך אפילו בחטיבה להתיישבות התלוננו ש"רוב התקציב מחולק לגרעיני גוש דן".

     

    והנה, מיד לאחר מכן נכנסה לפעולה התנועה למשילות, כשהפעם שפירא על הכוונת. בשלב הראשון, "צוות המחקר" של התנועה דיווח על ירידה בכמות התלונות שהוגשו למשרדו והפיץ בתקשורת את הטענה שמדובר ב"תמרור אזהרה, מפני אובדן אמון הציבור במבקר". הדו”ח הנוקב על החברים מ"קוממיות" לא צוין, כמובן.

     

    כך משתלבת התנועה למשילות בלב השיח כמי ש"לא עוסקים בפוליטיקה", כדברי היועץ המשפטי המוכשר שלה שמחה רוטמן. כמרואיינים מבוקשים בכל ערוץ ממלכתי הם מבצעים עבודה יעילה ובגלי צה"ל, למשל, אחרי שהעלו טענות נגד שפירא, אפשר היה לשמוע פרשנים משתלחים ב"משכורות גבוהות" במשרדו, וקביעות ש"המוסד הזה (המבקר – ש"ג), משרת את הכנופיה".

     

    ביולי האחרון הגיע העימות לדרגת רתיחה. שפירא עסק בדו”ח נוסף, שקשור לפרויקט דגל אחר: מיליונים שהועברו לעמותה שיו"ר קוממיות, הרב כהן, סיפר שהוא גאה בה מאוד: "הקמנו את התנועה לשמירת אדמות הלאום, שעובדת במרץ רב בהגשת בגצ"ים על בנייה לא חוקית במגזר הערבי".

     

    העמותה ידועה בשם "רגבים", ועד הבחירות האחרונות לכנסת נוהלה על ידי בצלאל סמוטריץ', ממייסדי קוממיות. המבקר תיאר איך מועצת בנימין שאמורה לפעול בשטח שלה, הזרימה ל"רגבים" כספים כדי שתעשה פוליטיקה בנגב, בצפון ובכל רחבי המדינה. עוד תיאר כיצד המועצה ערכה מכרז לתקצוב ותפרה את הקריטריונים בדיוק לרגבים. אבל נראה שהנקודה הכי רגישה בדו”ח הייתה תזכורת לאיך באמת מגיעים כספים לפרויקט הפוליטי של קוממיות: על חשבון כלל אזרחי המדינה, שמשלמים את רוב כספי המועצה המקומית.

     

    באמצע 2017 הועברה טיוטה לכל המעורבים ובקוממיות הכירו לראשונה את הטענות, וכמובן את הדו”ח שפורסם מעט קודם על הגרעינים בשכונות היוקרה. בדיוק אז העבירו בתנועה למשילות הילוך בקמפיין של תלונות מתוקשרות, גם בנושאים מוזרים עבור תנועה שמאמינה בשקיפות. למשל: טענה ששפירא לא מתעקש שהמשטרה תחקור הדלפות. או טענה שנשמעה עמומה, שהמבקר מאבד את אמון הציבור, מפני שהוא מקיים "ביקורת שחורגת מהנוהג המקובל".

     

    דווקא הפעולה המרכזית שקטה התנועה נראתה הגיונית: באוגוסט נדרש המבקר לחשוף את יומני הפגישות של כל בכירי משרדו – המנכ"ל, היועץ המשפטי והמבקר עצמו. כשהתשובות התעכבו, עתרה התנועה לבית המשפט. אחרי הכל, עובדי ציבור לא אמורים להסתיר דבר.

     

    גם הפעם לא נתנו בתנועה אפילו רמז, שאולי יש לפעולתם עוד מניעים. העתירה הוסברה בעקרונות נשגבים של שקיפות: "שופט בבית המשפט העליון, מבקר המדינה, אין להם שום מדדים של שקיפות", התראיין המנכ"ל עמרני והבהיר: "השחיתות זורמת למקום הנמוך".

     

    כשהגיעו יומני הפגישות של בכירי המשרד, נראה היה שלאף אחד אין מה להסתיר. שפירא, ממש כמו קודמיו, פוגש חברי כנסת ושרים שאותם הוא מבקר. הכל מתועד ונראה במשכן הכנסת למרחקים, ובכל זאת בתנועה אירגנו שלב נוסף בקמפיין המתוקשר: "קיים קושי לא מבוטל", טענו, "כשהמבקר יוזם פגישות עם חברי כנסת ושרים שהם מבוקרים שלו, ומבקש לבלום חקיקה שנוגעת למעמדו".

     

    ראו זה פלא, את "החקיקה שנוגעת למעמדו" הוביל במקרה נציג "קוממיות" לשעבר בכנסת, בצלאל סמוטריץ'. בשנה האחרונה הוא מקדם חוקים אגרסיביים להגבלת המבקר, וגם בולם בקשות להתיר לו לפעול ביעילות, כדי שדו”חות לא יישארו על הנייר.

     

    המבקר ביקש מהכנסת להתיר לו לוודא שמתבצע טיפול בליקויים של דיני נפשות: ביטחון, מוכנות העורף למלחמה ועוד. אבל יש סעיף אחד, בנושא אחר, רגיש מאוד מבחינת סמטוריץ' וחבריו בשתי התנועות: ליקוי בפעולת משרד הפנים, שמככב בדו"ח על השותפים מ"רגבים".

     

    לפי הביקורת, משרד הפנים מחויב למנוע הזרמת כספים ממועצה מקומית לנושאים פוליטיים כלל ארציים, ועם זה כנראה מתקשים סמוטריץ' ושות' להשלים. אחרי ששפירא חתם על הדו”ח ויוצאי "קוממיות" נכנסו לפעולה, הוא הבין, כמו זילבר, עם מי הוא הסתבך. "חובתי הציבורית להתריע על כוונות לפגוע בכלל שומרי הסף", אמר לאחרונה בהתבטאות נואשת, כשהגיש דו”ח שנתי לכנסת. המבקר ניסה להסביר שהביקורת "מונעת אסון בפגיעה בנפש, ולעיתים מונעת פגיעה בשלטון החוק". אבל הפעולות שנראות כמו סגירת חשבונות משפיעות, והתחנונים אינם מועילים.

     

    "הרשעות תקרוס"

     

    גם פרקליט המדינה שי ניצן פעל נגד אנשי "קוממיות" ומצא את עצמו על השיפוד, כשהתנועה למשילות הגישה עתירה מתוקשרת לטרפד את מינויו. בעבר הורה ניצן לחקור רבנים ואת פרסומי "קוממיות" בחשדות להסתה גזענית. יו"ר קוממיות אמר אז ש"את החשבונות שצריך להתחשבן עם שי ניצן ושולחיו, אנחנו עושים ונמשיך לעשות". העתירה נגדו הוגשה כמובן בנושאים אחרים, בנימוקים משפטיים מפולפלים. אבל במקרה הזה המהלך לא הצליח ובית המשפט קבע שהטענות הועלו "ללא כל ביסוס".

     

    עוד מטרה אטרקטיבית היא בית המשפט העליון, בלי להזכיר רעיונות כמו "אסטרטגיה ארוכת טווח שתעמיד אלטרנטיבה לממסד החילוני על כל אגפיו". אחרי חשיפת יומני השופטים, עם הרבה דיבורים על שקיפות והסברים שהזכות לקבל מידע היא "מאבני היסוד של חברה חופשית", מתנהלת היום עתירה נוספת. הפעם מדובר בדרישה יומרנית: לחשוף את הדיונים הפנימיים על דרכי מינוי השופטים. מאמץ רב מושקע בעניין, אבל יש חוק ברור, וקל לדעת איך הכל יסתיים. אפשר להניח שגם בתנועה למשילות מודעים היטב לתקדימים.

     

    למשל, כשבית המשפט הגן על פרטיות רבנים בעתירה דומה, וקבע שהחיסיון בחוק על דיונים בנושא המינויים שלהם "מאזן בין הצורך להגן על צנעת הפרט, לאינטרס הציבור". ובעיקר שמטרת החיסיון היא "הגנה על היכולת לדון בחופשיות ובצורה משוחררת בכשירותם". אם כך הוחלט לגבי רבנים, סביר שכך יוחלט לגבי שופטים. אבל לעתירה כזו יש יתרון, גם כשההפסד ידוע מראש: היא תאפשר להזהיר מפני "אובדן אמון הציבור" בשופטים, בלי להזכיר את הזיקה לרבנים והשקפתם: "כל הרשעות בעולם מוכרחה לקרוס, ומערכת השיפוט החילונית בכללה". •

     

    "אין קשר בין התנועה לארגון אחר"

    ב"קוממיות" וב"תנועה למשילות ודמוקרטיה" מכחישים את הנטען בכתבה

     

    מ"התנועה למשילות ודמוקרטיה" נמסר בתגובה: "מדינת ישראל לא צריכה להפוך למדינת הלכה, כבר היום היא מדינת הלכה. כל חוק שנחקק בכנסת, וכל החלטת ממשלה עומדים לביקורת הלכתית על ידי קבוצת רבנים, המכנה את עצמה 'נטורי קרתא' ובעברית 'שומרי הסף', קבוצה קטנה המחילה על כלל הציבור את ערכיה. התנועה קמה כדי לשנות את המציאות הזו ולדרוש שהכרעות ערכיות ומדיניות תתקבלנה רק על ידי העם באמצעות נבחריו. אין ספק שפעולתה המקצועית והיעילה של התנועה גורמת אי־נוחות לחלק מהאנשים שהתרגלו לדרוש סטנדרטים של שקיפות, ניקיון כפיים, היעדר ניגוד עניינים והקפדה על שלטון החוק מכולם, אך לא מהם. בעקבות פעילותנו נדרשו לראשונה שופטים, קצינים בכירים במשטרה ובכירים במינהל הציבורי להגיש הצהרות הון ולחשוף לציבור את יומניהם. ועדות מינויים סודיות ולא חוקיות ברשות השופטת נחשפו. מחמיא מאוד שבחמש שנות פעילות ענפה לא הצליח כתב בעל מוטיבציה ואג׳נדה למצוא פגם כלשהו, ונאלץ להמציא קשר שלא קיים בין התנועה לארגון אחר. הטענה שלפיה שקיפות או ביקורת על גורמי אכיפת החוק ומערכת המשפט מובילה לפגיעה באמון הציבור, ראוי שלא תיטען במיוחד על ידי עיתונאי. הציבור הרחב, מימין ומשמאל, התגייס בהמוניו לקמפיינים של מימון המונים שיזמה התנועה, ובזמן שיא השתתף בתשלומים של דרישות חופש מידע ביוזמתנו. התנועה לא עסקה מעולם בסוגיות פוליטיות או דתיות, אלא אך ורק בשאלות שבליבת פעילותה, וכך נמשיך לעשות. אנו מקווים להוביל לתיקון ליקויים וחיזוק אמון הציבור ונבחריו במערכות השלטון השונות".

    "קוממיות, רוח וגבורה לישראל יהודית": "התנועה פועלת ב־12 השנים האחרונות ובכל שלב לא הייתה לה זיקה וקשר ל'תנועה למשילות ודמוקרטיה'. יהודה עמרני הועסק בעבר כשכיר וכמה שנים שאין קשר בינינו. הספקולציות על גבי ספקולציות בכתבה מגוחכות ולא ניתן להתייחס אליהן ברצינות".

    חבר הנהלת קוממיות, הרב קרטמן: "תקופה ארוכה שאין לי קשר לתנועה למשילות, שאותה עזבתי מזמן (סוף 2016 – ש"ג). צורפתי באופן טכני לרישום, ובאף שלב לא הייתי שותף לפעילות ולמדיניות". תגובת “חברותא”: “הזוג דורפמן מועסקים בלמעלה ממשרה מלאה ושכרם נמוך מהמקובל”.

    יו"ר התנועה, עמרני: "בעבר, במקביל להיותי סטודנט, הועסקתי בכמה משרות ובהן 'קוממיות'. בשום שלב לא הועסקתי במקביל בשני הארגונים ואין שום קשר ביניהם. הניסיון לקשר בין שני ארגונים שונים לחלוטין, חסר כל ערך".

     

     

     


    פרסום ראשון: 07.03.18 , 00:19