מה ששלה, שלה

הכל מתחיל ונגמר בחינוך. ככל שהשנים עוברות אני מרגישה על בשרי כמה אמא ואבא ז"ל לימדו אותי הכל כדי לשרוד. אמא שלי הייתה אמא למופת. אין ולא תהיה עוד אמא כמוה בכל העולם כולו. ממנה למדתי שלא משנה איפה אחיה, הערכים שהיא השרישה בי והכוח שהיא נתנה לי מלווים אותי שעה־שעה. למשל, להיות תמיד נדיבה ואמיצה. ואני מעבירה את זה לילדים שלי. לפעמים בעלי אומר לי שאת כל החסך הכלכלי שהיה לי בילדות אני משלימה דרך הילדים. אז אני עונה שאמא נתנה לנו הרבה כוח וכשהייתה שולחת אותנו לבית־הספר הייתה אומרת לנו: "לא לפחד מאף אחד. ולמי שצריך, תיתני". בשבעה שלה הגיעו ילדים שאני לא מכירה והתברר שנתנה להם כסף מדי שבוע. זו הייתה סוזי.

יש חברי אמת. בעבר חשבתי שאין לי חברים. בשנתיים האחרונות הבנתי שיש לי חברים טובים, שהם כמו אחים שלי. העזרה שלהם היא יומיומית. כשבעלי בחו"ל, והוא המון בחו"ל, אני לא מתבאסת בערב שבת בקידוש, כי אני תמיד מוזמנת לחברים. בעיר הגדולה אין לי משפחה, אבל החברים שיש לי הם כמו משפחה. דרכם למדתי גם שלפעמים אפשר לשחרר מעט את הסודות שבלב ולספר להם מה עובר עליי באמת, בלי מצלמות ובלי אינסטגרם.

תתחתנו צעירים. לפעמים אני מרגישה בת 16, אבל אני לא. רציתי חיי רווקות ולא טרחתי לחשוב מה יהיה אם. היום אני מצטערת שלא הפכתי אמא צעירה יותר. הייתי צריכה להתחתן בגיל 22 ולהיות אמא לעשרה ילדים.

ילדים זה שמחה. תביאו ילדים, והרבה, כי זה אושר עילאי. מה עשיתי לפני שהילדים שלי נולדו? מתברר שכלום. הילדים שינו את חיי ואני מרגישה כמה אני חיה בשבילם ומנסה לשחרר חיבוק דוב למען עוף גוזל. ילדים זה האוויר שלי, החמצן שלי, אני מקווה שהם ידאגו לי בזקנתי כמו שדאגתי להם בצעירותי. יום אחד אמילי התקשרה אליי ואמרה שהיא לא מוכנה להיכנס לשירותים עד שאני לא אבוא ואנקה את האסלה. מהלחץ נסעתי כמו מטורפת, חניתי על השער של בית־הספר עם אקונומיקה ונוזל שירותים, ניקיתי את האסלה, שטפתי את הרצפה וחיכיתי עד שהיא תסיים לעשות פיפי. טלפון מהגן או מבית־הספר עלול להביא אותי להתקף לב. אז יש לנו סיסמה שהם צריכים לומר קודם כל: "היי אופירה, הכל בסדר".

לא לעולם חוסן. צריך לשמור על פרופורציות בחיים, כי אימפריות קורסות ורק הטובים שורדים. נכון שעם האוכל בא התיאבון אבל צריך לדעת לשים "עצור", כי מי ששוכח שוקע. אני אף פעם לא שוכחת מאיפה באתי, אני רואה מסביבי אנשים ששכחו וטבעו, וחבל.

מי שמאמין לא מפחד. אומרים עליי שאני אישה חזקה? למדתי שאין חזקה, יש רוצה ועושה. עם כל מה שאני עברתי בדרך לקריירה שלי, אחרות היו מרימות ידיים. זה לא שאני לא מתרסקת לפעמים במיטה, אני פשוט קמה חזקה יותר ומאמינה שהשמיים הם הגבול. כל ערב בתשע וחצי אני מתעלפת וקמה למחרת ברבע לחמש. זו יקיצה טבעית. אני רוצה לתקתק הכל לילדים. רק להלביש את אמילי זה טקס של 45 דקות. גילי קם ב־7:30, מתקלח עד 7:45 ושואל: "הכל מוכן?". הוא אבא נהדר.

מתחתנים? סדרו הכל מראש. זה שיעור חשוב לחיים לכל זוג שמתחתן ולא משנה מה הונו. תדאגו להסכם ממון ולחלוקת רכוש כחוק. זה חשוב, זה נכון וזה מה שנקרא "לשמור לירה לבנה ליום שחור". כל זוג שני גרוש, יש מריבות ענק ולכלוכים, אז למה לא לעשות מראש הסכם ממון? כמעט כל מי שאני מכירה התגרש, וכל מי שהתגרש התלכלך. ועל הדרך, תעשו גם צוואה. חובה.

אל תפחדו מרשתות חברתיות. עד שהתחברתי למודרניזציה ולרשתות החברתיות, כמעט הלכתי לאיבוד. היום אני מחזיקה ערכת מדיה אישית בתיק שלי ואני מרשה לעצמי לספר על המשפחה שלי ועל רגעים בחיי, בלי שום פילטר. אני חושבת שכלי כמו האינסטגרם למשל נתן לאנשים מסביב לראות פן נוסף באופי שלי. הם גילו שאני קודם כל אמא ורק אז אופירה אסייג. עד אז חשבו שאני קשוחה ובלי רגשות.

החיים והמוות ביד הלשון. מכה עוברת, אבל מילה נשארת. צריך לשקול מילים ולהבין שיש אנשים שלוקחים את המילים איתם הביתה. אנחנו בתוכנית מבקרים המון אנשים, ולמדתי עם השנים שיש הרבה שנעלבים ושצריך לברור היטב כל מילה.

משהו פרטי. תשמרו סוד כמוס בלב. משהו שילווה אתכם עד היום האחרון שלכם. לי יש אחד כזה והוא ימות איתי.