היום שבו מפרסם הממונה על השכר במשרד האוצר את דו"ח השכר השנתי הוא בדרך כלל יום מרגיז במיוחד. הוא צריך להרגיז כל אזרח, אבל האמת היא שהוא מרגיז במיוחד אם אתה או את עובדים במגזר הפרטי. מדינת ישראל, כך עולה מהדו"ח, היא גן עדן לעובדי שירות המדינה, והרבה פחות מסבירת פנים למי שעובדים במגזר הפרטי, כמו כותב השורות הללו למשל, וכך יצאנו גם ידי חובת גילוי נאות.

לא אכביר במספרים, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז הנה כמה נתונים לפני המסקנות. בין 2007 ל־2016, השנה שאליה מתייחס הדו"ח, עלה השכר הריאלי של עובד בשירות המדינה ב־%22.9. זאת בשעה ששכרם הממוצע הריאלי של העובדים בכלל המשק עלה במשך אותה תקופה ב־6% בלבד. המשמעות היא, כמובן, ששכרם הריאלי של עובדי המגזר הפרטי עלה בפחות מ־6%, הרבה פחות. נכון, גם בשנת 2007 שכרם הממוצע של עובדי המדינה היה גבוה משכרם הממוצע של העובדים בכלל המשק, אבל הפער גדל באורח ניכר מאוד בעשור האחרון. כשמסתכלים על המספרים, הגידול בפער הופך לבהיר עוד יותר. כך, ב־2007 עמד השכר הממוצע בכלל המשק על 7,800 שקלים לערך, לעומת השכר הממוצע בשירות המדינה שעמד באותה שנה על 10,893 שקלים. ב־2016 השכר הממוצע בכלל המשק עמד על 9,743 שקלים, ואילו עובד ממוצע בשירות המדינה הרוויח 15,772 שקלים (מובן שיש עובדי ציבור שמרוויחים יותר וכאלה שהרבה פחות, אבל זה נושא למאמר נפרד).

למה זה מרגיז במיוחד? בעיקר בגלל שרוב השנים שבהן התרחש הזינוק בשכר עובדי שירות המדינה הן שנות שלטונו של בנימין נתניהו. ראש הממשלה הוא איש חכם מאוד, שמבין היטב בכלכלה. בראשית העשור הקודם, כשהיה שר האוצר, הוא נשא באחד מנאומיו את משל "האיש השמן והאיש הרזה". הרעיון היה פשוט: האיש הרזה הוא הסקטור הפרטי, שהוא קטר הצמיחה האמיתי של המשק, והוא סוחב על גבו את האיש השמן, הסקטור הציבורי, שחי על בסיס ההכנסות שמייצר הסקטור הפרטי. אם הסקטור הציבורי משמין יותר מהסקטור הפרטי, הסקטור הפרטי יקרוס ולא יוכל להחזיק על גבו את הסקטור הציבורי. כדי לאזן בין "האיש השמן" ל"איש הרזה" נקט שר האוצר נתניהו במדיניות כלכלית אגרסיבית, שנועדה לחזק את המגזר הפרטי על חשבון זה הציבורי. המדיניות הצליחה לפחות במידת מה, ואכן מצבה הכלכלי של ישראל השתפר.

אולם מאז נבחר נתניהו לראש ממשלה ב־2009 נראה ששכח את תורתו של נתניהו שר האוצר. הבלמים שנתניהו שר האוצר עמל על יצירתם השתחררו לגמרי בתקופת כהונתו של נתניהו ראש הממשלה. שורה של הסכמי שכר הביאו לזינוק בשכר בשירות המדינה, בעוד הסקטור הפרטי מדשדש מבחינת שכר הרחק מאחור, וכל זה, אגב, כאשר אנחנו לא לוקחים בחשבון את ההטבות הנלוות לשכר בשירות המדינה שכמעט לא קיימות במגזר הפרטי.

נתניהו ראש הממשלה מאוד אוהב לדבר על כלכלת ישראל, הוא הרבה פחות אוהב לעסוק בה, כי זה לא באמת מביא מצביעים. אולם בסופו של יום יגיע הרגע שבו לא תהיה ברירה, ושר אוצר אחר, כנראה לא יקראו לו בנימין נתניהו, יהיה חייב שוב לפעול להרזיית האיש השמן, אחרת הכלכלה הישראלית תקרוס על כולנו.