מבצע אמא

30 חובלים וחובלות השתתפו אתמול בטקס החגיגי והמרגש של סיום קורס חובלים מחזור 136 של חיל הים, אבל לשיא ההתרגשות היו אחראים חובל צעיר אחד מנתיבות ואמא גאה אחת.

החובל, אביתר כהן, התייתם מאביו כשהיה בן 14. בהמשך, חמישה ימים אחרי שהתגייס לצה"ל, אמו ברכה הייתה מעורבת בתאונת דרכים ונפצעה באורח אנוש. אבל למרות כל הקשיים, אביתר לא ויתר, יצא לקורס חובלים ובסופי השבוע הוא שהה בבית־החולים לצד אמו. אתמול סיים אביתר את הקורס ואמו, שנעזרת בקביים ובכיסא גלגלים, הגיעה לטקס אחרי שעברה הליך שיקום ממושך.

"התמיינתי לכל מיני מקומות, כולל טיס, אבל בסוף החלטתי ללכת לחובלים", שיחזר אתמול אביתר. "מאוד רציתי לפקד על חיילים בים ולקחת חלק במערך הלחימה המתקדם של חיל הים. חמישה ימים אחרי שהתחלתי את הטירונות התקשר אליי דוד שלי ואמר לי שאמא שלי עשתה תאונת דרכים ושאגיע לבית־החולים. חשבתי שמצבה קל, אבל כשהגעתי ראיתי אותה מחוברת למכשירים, ללא הכרה, והבנתי שהמצב קשה מאוד. אחרי זמן מה הרופא כינס אותנו ואמר לנו שנהיה מוכנים להיפרד ממנה כי לא בטוח שהיא תשרוד.

"אחי היה לוחם בכפיר והיה מועמד לקצונה", המשיך אביתר. "אחרי התאונה שוחחנו והחלטנו שנעזוב את הצבא כי צריך לפרנס את האחיות שלנו ולדאוג להן. צריך לקחת פיקוד על האירוע. אבל אז הדודים שלי התערבו ואמרו שהם ידאגו לנו. לכן החלטנו שאני אמשיך בקורס ושאחי יוותר על קורס הקצינים".

צילום: זהר שחר

אחרי ההחלטה של האחים המשיך אביתר במסלול בחיל הים. "השגרה המשיכה, בלי הנחות, וזה חישל אותי", הוא הסביר והוסיף: "התמודדתי עם כל הקושי. מצד אחד לעשות את המוטל עליי בצבא ומצד שני לדאוג שהחשבונות ישולמו, שאמא תיכנס לניתוח בזמן, שהאחיות הקטנות שלי מסתדרות. בשבתות הייתי חוזר לבית־החולים, ומשם לדודים במקום לארוחה החמה של אמא".

אחרי שלושה חודשים התעוררה אמו והחלה תהליך שיקום ממושך. "היא הייתה מאוד מאושרת שאני בקורס חובלים", סיפר אביתר, "היא לא יכלה לדבר אבל היא הייתה כותבת לי על לוח שהיא גאה בי ושאמשיך בדרכי. ראיתי את האור בעיניים שלה כשבאה לטקס. ידעתי שזה שלא ויתרתי עוזר לה להשתקם.

"היום אני גאה בעצמי שסיימתי את הקורס", סיכם אביתר. "גם בשבילי, שאגשים את עצמי בצורה הטובה ביותר, וגם בשביל אמא, שהצלחתי לשמח אותה מאוד".