רק בשנת האבל השנייה החלה להתאושש. יצאה עם ילדתה הקטנה לגינה, ליוותה אותה אל המשפחתון. עדנאן, אחיו הצעיר של בעלה המת היה שם בשביל שתיהן. "הוא היה מגיע מהכפר שלו כדי לעזור לי", אומרת רינאל בביישנות. "שיחק עם לרין, העסיק אותה, לקח אותה לטיולים, והילדה אהבה אותו. לפעמים התבלבלה וקראה לו אבא".
ההורים של רינאל ראו ושמחו. "הם חיכו שמשהו יקרה, כי דאגו לי. כל הזמן שאלו, איך תתחתני עכשיו כשאת אלמנה עם ילדה, איך תתחילי מחדש עם משפחה אחרת? וכשהבינו שיש לעדנאן קשר טוב עם הילדה אמרו לי, אין מישהו אחר שמתאים לך יותר מהכיוון הזה".
חודשים של גישושים נבוכים עברו על האלמנה ועל גיסה עד שהקשר הבשיל לכדי שיחה על עתיד משותף. "ההורים כבר כמעט סיכמו בלעדינו", היא מחייכת היום. "רק אני ועדנאן דחינו את המועד. התביישנו וגם היה לנו קשה. זידאן היה פצע פתוח גם אצלי, גם אצלו. בכל פעם שהנושא עלה, אמרנו, נדחה את השיחה לעוד חודש, לעוד שבועיים. בסוף עדנאן נסע לחו"ל ולרין נורא התגעגעה אליו. כשהוא חזר, כבר הייתי מוכנה".
בפברואר 2017 התארסו. באוגוסט התחתנו. "לבשתי שמלה לבנה ונכנסתי בפעם השנייה לבית של חמי וחמותי", היא אומרת בדמעות. "היה לי קשה. מאוד. אמא של זידאן ועדנאן חיבקה אותי ובכתה. היא אמרה לי, בעזרת השם עדנאן ימשיך איתך בכל הרגעים שזידאן לא הספיק. אבא שלו בכה ולא דיבר".
הראיון המלא – ביום שישי בגיליון הכפול והחגיגי של "7 ימים"
