בוויליאמסבורג שבברוקלין התחילו להתיישב בסוף המאה ה־17. הראשונים היו הולנדים וצרפתים, שקנו את האזור במחיר מצחיק (משהו כמו שני גרזנים ושרשרת שעועית. לא צוחקת). האזור הכפרי הפך אט־אט לעירוני, כמו שאר העיר, וב־1852 קיבלה השכונה אישור להפוך לעיר בפני עצמה, ומהר מאוד היא התמזגה לתוך ברוקלין, שבאותם ימים הייתה גם כן עיר עצמאית.
באמצע המאה ה־19 החלו לצמוח בה מפעלים – בעיקר על גדת הנהר – רבים מהם מוכרים לנו עד היום: חברת התרופות פייזר, מהגדולות בעולם; חברת הנפט סטנדרד אויל; מפעלי סוכר; בתי דפוס ושורה של מבשלות בירה. בתחילת המאה ה־20 החלה נהירה המונית של מהגרים מאירופה – אירים, איטלקים, רוסים, פולנים; ובין 1900 ל־1920 האוכלוסייה הכפילה את עצמה. באותן שנים זו נחשבה לשכונה הצפופה בניו־יורק. בשנות ה־30 וה־40 נוספו לשכונה הרבה יהודים אירופאים שנמלטו מהנאציזם, ואז גם נוסדה הקהילה הגדולה של חסידות סאטמר בדרום השכונה. גם היום יש רחובות שלמים ששומעים בהם בעיקר יידיש. אליהם הצטרפו מהגרים מאמריקה הלטינית, בעיקר מפורטו־ריקו, שהגיעו כדי למצוא עבודה במפעלים. לאורך הזמן המפעלים נסגרו, ובהדרגה הפך האזור לשכונת עוני מוכת אלימות ופשע.
אלא שלמרות הפשיעה, אמנים וצעירים החלו לעבור לוויליאמסבורג. הסיבות מגוונות: שכר הדירה היה נמוך, הקרבה למנהטן, התחבורה הנוחה והחללים התעשייתיים הגדולים שהפכו לסטודיואים ולסדנאות אמנים. טפטוף האמנים, שהחל בשנות ה־70 וה־80, נהפך בשנות ה־90 לזרם של ממש. צעירים ומשפחות שלא יכלו להרשות לעצמם את מחירי השכירות בסוהו ובווילג' החלו להגיע לוויליאמסבורג. השכונות התעשייתיות הסמוכות לגדות הנהר הפכו לאזורי מגורים. מחסנים ישנים ומבנים תעשייתיים היסטוריים הפכו ללופטים, לחללי גלריות, למסעדות טובות, לבתי קפה אורגניים, לחנויות, לברים ולחללים קהילתיים מעוצבים. כיום זאת שכונה יקרה, מבוקשת, מיוחדת ונעימה. תענוג לשוטט בה ולהביט מסביב על קירות השכונה המכוסים בגרפיטי, אמרות שפר ומחאה. הכל מהכל בצבעים, בדוגמאות ובגדלים מרגשים.
מתחילים, כרגיל, בקפה ראשון של בוקר שימו לב שהשכונה מתעוררת יחסית מאוחר.
Toby’s Estate
אחד מאותם רגעים שבהם קצת מתִּי ועליתי לגן העדן של הקפה. גדול, לא צפוף, שקט, זמזום מטחנת הקפה ברקע, עיצוב נהדר – הרבה עץ, ספרים ואור. הקפה עשוי פולים אורגניים מיער גשם חבוי. מקום של איכות ושירות חסרי פשרות. הללויה!
125 N 6th St
A&G Merch
חנות כל כך יפה. רהיטים, אביזרי בית, אננסים ממתכת זהובה וברווזים במעילי גשם. המקום נפתח במטרה לספק עיצוב עכשווי ואיכותי לשכונה האורבנית שגדלה. הם מדברים על איכות, על אווירה צעירה ועל מקוריות, והם צודקים. ממש גלריה לעיצוב. אפשר לצאת עם ספה, עם נורות או עם פותחן בקבוקים – כולם מקוריים ואחרים. לא חייבים לקנות, אפשר גם רק לשטוף את העיניים.
111 N 6th St
העיניים מוזמנות להיעצר על הגרפיטי. בשנות ה־70 וה־80 עיריית ניו־יורק נלחמה בתופעת הגרפיטי, משום שזו הייתה חלק מתרבות הכנופיות, שסימנו בעזרתה את אזורי השליטה שלהן, ובכלל, גרפיטי נחשב לוונדליזם. רק בהמשך הפכו אנשי הגרפיטי לאמני רחוב, והעבודות הפכו לביטוי של יופי, יצירתיות, מחאה ומקוריות. כיום נחשבים ציורי הקיר לחלק מהנוף האורבני, והרשויות ובעלי העסקים מגייסים אמנים "להפריח את השממה" השכונתית.
Bakeri
מאפייה טעימה ששווה ביקור. מקום מאוד לא תעשייתי, עם שורשים אירופאיים. רגוע, שקט – לרגע אפשר לחשוב שזה בית מאפה שצמוד לאיזו טחנת רוח הולנדית. כריכי טארטין, ביסקיטס, ביצים אורגניות (כמובן) ושירת הפרות ברקע. צילמתי ורציתי לחבק את האופה. בניגוד לטובי'ז זה מקום פצפון, הכי אולד סקול שיש, עם מאפים ממכרים. אם לא לאכול, לפחות להיכנס ולהסניף.
150 Wythe Ave
http://www.bakeribrooklyn.com/
תפשילו שרוולים ותגבירו קצב. השכונה השקטה הזו היא כבר בליגה של היפים והאמיצים, המעוצבים והמתוקתקים. את אלה אי־אפשר להלין על הספה. למענם הוקמו בפאתי השכונה שני בתי מלון, על שאריות בניינים, שנהנים ממה שבעיניי הוא הנוף הכי יפה בעולם – קו האופק של מנהטן. קצת לבנים חומות, קצת דשא, קצת אוכל ושתייה והרבה דאווין של עיצוב בטוב טעם.
The William Vale
בהמשך הרחוב נמצא המלון הזה. פה זאת כבר מפלצת אחרת, מבנה מטורף וענקי. מעבר לאדריכלות העתידנית, המלון פיתח אזור ירוק מסביב עם מתחם מדשאות לא קטן, פינות חמד צבעוניות לישיבה, אוטובוס כסוף שהוסב למזנון סטייל שנות ה־50 לקפה ולנשנושים, נוף שהוא באמת אחד הטובים, וחנות דונאטס אחת שדורשת משכון כליה כדי לאכול שם שילובים מעניינים של אשכולית וג'ינג'ר, פיסטוק ולימונדה ודומיהם. הכי כיף לשבת בחוץ על המדשאה לאתנחתה קלה.
111 N 12th St
https://www.thewilliamvale.com/
The Williamsburg Hotel
מלון חדש, ממש מהניילונים, ואחד מאותם מקומות שבהם העיצוב הוא שם המשחק, כמו שניתן לראות בכל פינה, ספסל, גב מיטה וסף חלון. עוד לפני שנכנסים פנימה צריכים כמה דקות כדי להכיל את השילוב של הלבנים החומות האופייניות להיסטוריה המקומית, הגרפיטי מסביב ורחבת הכניסה במפלסים, כאילו שכחו שבניו־יורק הכל צפוף ודחוס. שמונה קומות, 150 חדרים, שילוב של פעם ועכשיו. נכנסים ישר לבר עצום ומואר בעל רצפת עץ ממוחזרת, עם שולחנות ברונזה וכריות כחולות עמוקות, כיסאות בר משנות ה־50, ספות קטיפה בצבעים עזים, מתקן בר פסיכודלי ומסעדה עם גשם של נורות מכל עבר. הכל סביב שילוב של עץ חשוף, צבעים ובטון. הנוף מסביב כולל קירות גרפיטי, אתר בנייה, מדרכות רחבות ומתחמים של בתי מלאכה. גם זה אופייני לוויליאמסבורג, על רקע מנהטן הדומיננטית מעבר לנהר. גם אם לא לנים במלון, אני ממליצה להיכנס ללובי ולמתחם המרכזי כדי להעיף מבט ולצלם כמה תמונות.
96 Wythe Ave
https://www.thewilliamsburghotel.com/
Le Labo
כשנכנסים לפרפומריה הזאת, אפשר לחשוב שאנחנו ברובע ה־16 בפריז לפני מאה שנה. ניתן לרקוח בושם אישי – לפי מצב הרוח, העדפות וזיכרונות ילדות. יש גם בשמים מוכנים עם ניחוח עירוני, מתוחכם ואדג'י; יש עדינים לימים קיציים על הנהר, ויש אישיים יותר. ממש בצמוד יש קפה להתאוששות – כולו אורגני וטבעוני – שמדבר באותו העיצוב.
120 N 6th St
https://www.lelabofragrances.com/landing.html?path=https://www.lelabofragrances.com/
Mast
בית מלאכה לשוקולד, שאין מצב שפוסחים עליו. נכנסים, מתענגים על הריח ועל הלוק, ובוחרים משלל העיצובים והטעמים. הקימו אותו שני אחים מברוקלין שחיפשו אחר המרכיבים המיוחדים ביותר. השוקולד מעולה וגם העיצוב לא פחות מפתה. יש גם סיורים והסברים בכל יום. תבדקו מראש את לוחות הזמנים.
111 N 3rd St
Puerh Brooklyn Teashop
חוויית טקס תה מיוחדת לאוהבי תה וכל דבר יפה אחר. כאן התה אינו רק משקה אלא מהווה אורח חיים ואמנות, טקסים, שלווה ויופי. וורנר מוראת’, הבעלים, ארגנטינאי במקור, חיפש מקום להציג אמנות ועיצוב של יוצרים מקומיים, ותוך כדי מסע רוחני אישי נתקל בעולם התה וגילה את החיבור שלו לאנשים. שתיית התה והטקס סביבו יוצרים חיבור לטבע ולמסורת עתיקה. המקום מקבל את כולם, נגיש ומזמין לשבת בשקט למדיטציה או כדי ליצור שיחה ותחושה של קהילה.
174 Grand St
https://www.puerhbrooklyn.com/
Samurai Mama
סושי, ובכלל אוכל יפני, בכוך שיוצר תחושה כאילו עוברים בזמן לעיר העתיקה בקיוטו. כשנכנסים יש תחושה של הימלטות מהכרך הסואן לתקרה נמוכה, לעיצוב עץ – שכמו נתלש ממסבאה יפנית – ולרעשים ולריחות מטבח כמו בבית (בהנחה שהגעתם מבית יפני בערבות שינג'וקו).
205 Grand St
Little Choc Apothecary
מסעדת קרפים, 100% טבעונית, ביתית ומפתה. הריח מושך פנימה, מתהפנטים קצת מתהליך היצירה, ממש מול הכניסה, ואז עולים למעלה ומזמינים מנות מפתיעות ומשביעות עם טעמים שמתפוצצים בפה. את המרכיבים הם לרוב מכינים ממש במקום, ואת אלה שלא – הם צורכים ממקורות ידועים שעומדים בתקן המחמיר שלהם. היצירות בהחלט מקוריות.
141 Havemeyer St
מילה אחרונה לפני שאנחנו נפרדים מהמקום הזה, הכל כך מיוחד ושונה, וחוזרים לכיוון מנהטן. וויליאמסבורג, ברוקלין, מפתיעה ומשתנה כל הזמן. קרובה, אבל רחוקה מאחותה שמעבר לנהר. תחקרו אותה, תבדקו עוד מקומות, וכמובן – על גדותיה תיהנו מהנוף של מנהטן.
"שבע שעות אחורה": מדריך חדש לאוהבי ניו-יורק
תקופות ממושכות של מגורים בניו־יורק – כשהאחרונה שבהן כללה רילוקיישן של כמה שנים – הלכו והעמיקו את הרומן של חן דודקביץ עם ניו־יורק. את האהבה לעיר הגדולה היא חלקה בתחילה בבלוג "באמא'שלי, חוויות משפחה בעיר הגדולה" ועכשיו בספר הזה.
"רציתי להראות את ניו־יורק 'שלי' לאנשים נוספים. בעיקר דברים מיוחדים, מדליקים, אחרים. מסעדות קטנות, סיורים רגליים, חנויות שלא כולם מכירים", היא כותבת. הסיורים מגוונים: חלקם מתאימים לכל המשפחה ולטיול בר/בת מצווה, אחרים תפורים ל"טיול חברות" חובבות אופנה, עיצוב וקוקטיילים. גם המלצות לטיול זוג רומנטי, וגם למטייל הבודד. ההמלצות מגוונות ויכולות להתאים גם למי שבא לחיות בעיר ורוצה היכרות מעמיקה איתה. הספר רואה אור בהוצאת לאנצ׳בוקס אשר מתמחה ביצירת ספרי בישול וסגנון חיים. את בית ההוצאה שפועל בתל־אביב מאז שנת 2009 הקים העיתונאי עופר ורדי. "שבע שעות אחורה", להשיג בחנויות ובאתר ההוצאה, 108 שקל.
הדילמה שלי
טיול לניו־יורק: לחכות ולחסוך או לקחת הלוואה ולטוס?
תום בן דוד, סגן מנהל סניף בנק הפועלים בנתניה עונה לדילמה הנפוצה. מוגש כחלק מפרויקט של “ידיעות אחרונות” ו־ynet, בשיתוף בנק הפועלים: הטיול לניו־יורק אכן יקר, והתשובה נחלקת לשני פנים: עלויות המימון וניצול המומנטום. מבחינת העלויות — זה חיסכון כספי משמעותי אם חוסכים לבד, ואולי אפילו תקבלו ריבית על הכסף (למרות שנכון להיום זה פחות רלוונטי כי הריביות אפסיות). לעומת זאת, לאופציית ההלוואה יש עלויות נלוות על סכום הקרן. יש לבחון אם זה משתלם כלכלית, וחשוב מכך - אם תוכלו לעמוד בהחזרים החודשיים לאחר הטיול.
הפן השני הוא ניצול המומנטום — בכל טיול יש חשיבות לעונה שבה נוסעים, והיא אף משפיעה על המחירים. אם החלטתם לטוס לניו־יורק כי זו "התקופה" לטוס אליה ולנצל את כל מה שהיא מציעה, אז השיקול הכלכלי פחות רלוונטי. במקרה כזה, לקיחת הלוואה עם פריסת תשלומים מותאמת מראש היא בהחלט אופציה טובה. אם מדובר על מומנטום מאוחר, למשל תכנון טיול בר־מצווה בעוד שנתיים, אז כדאי לתכנן מבעוד מועד ולחסוך את הכסף לטיול היקר, ולא ישר לרוץ לכיוון ההלוואה.
הבנק בכל מקרה נותן פתרונות לכל אחד מהמקרים: פתיחת תוכנית חיסכון חודשית למי שטס בעתיד, או הלוואה מיידית ומותאמת ללקוח שרוצה לטוס בטווח הקצר.
