הברירה הטבעית

"האורחים שיגיעו לארוחה החגיגית לקראת הפסח השנה הם מיקי חיימוביץ', אורנה בנאי, אסף אמדורסקי ואורי שביט", בישרה לי העורכת. "נבחרת נאה ללא ספק", אני אומר לה. "הם טבעונים. כולם", הוסיפה מהר, מצפה בחשש קל לתגובתי.

מימין: אמדורסקי ובנאי נזכרים בחליפה הוורודה מגמר "הכוכב הבא"

ואכן, למרות שבמשפחתי המורחבת ישנם גם צמחונים וגם טבעונים ‑ כך שאני כבר רגיל לבשל גם להם, מדי שבוע ‑ אני מודה שברגע הראשון נרשמה אצלי אכזבה קלה. אנחנו השפים, רוצים להפגין את מיטב יכולותינו וכישרוננו בארוחות מהסוג הזה ו"המיטב" הזה כולל בדרך כלל גם בשר ודגים, שלא לומר ביצים, גבינות ושאר מוצרי חלב. אלא שמהר מאוד, נעלמה האכזבונת ואת מקומה מיהרה לתפוס האמביציה להכין ארוחה טבעונית נהדרת ומופלאה שהם לא ישכחו במהרה.

תהליך דומה עבר על השף הצעיר והמוכשר מוטי טיטמן שמבשל אוכל מודרני ומדויק במסעדת "מלגו ומלבר" הנהדרת, שגייסתי מבעוד מועד להכין איתי את הארוחה לאירוע. למרות גילו הצעיר, 34, יש לו ניסיון רב במקצוע, הוא עבד במסעדות גורמה בברלין ובשטרסבורג וכסו־שף ב"רפאל". אמנם גם לו כבר היו רעיונות ותוכניות למנות מפוארות שהוא נאלץ לזנוח ‑ אבל הוא מיהר להסתער במלוא כוחו על המשימה החדשה: ארוחה חגיגית ומפוארת לחלוטין שהיא גם טבעונית למהדרין.

מבחר יפהפה של עלים, רעננים ופריכים וצנוניות דקות, עם תפוזי דם מיובשים, ברוטב ויניגרט הדרים

סלט ירוק עם תפוזי דם. אהרוני כן חסה

ראשונה מגיעה אשת הטלוויזיה מיקי חיימוביץ'. היא נראית מצוין, יפה באופן טבעי ולא מתאמץ, עם חיוך משגע ועיניים טובות. לפני כמה שנים, כשנשאה בעוז את דגל "ימי שני ללא בשר", נפגשנו לשיחה שבסופה היא שיכנעה גם אותי להצטרף למיזם. וכל זה בנועם, חף לגמרי מהתוקפנות שמאפיינת לא פעם את הז'אנר. "אני לא מבקשת ממך להפסיק לאכול בשר", אמרה אז, "רק פעם בשבוע, ביום שני, ובאופן קבוע. לך זה באמת לא ישנה ‑ אבל לעולם דווקא כן. גם שינוי קטן הוא שינוי".

אביהן, אסף, דק גזרה ובעל תנועות חתוליות ‑ הוא גבר חסר גיל. הוא גם תמיד לבוש יפה, ויש עליו סטייל למכביר. כשופט טלוויזיוני בעצמי, אני מעריך מאוד את מה שהוא עושה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" ‑ שם הוא מפגין ענייניות ומקצוענות, וחף ממניפולציות רגשיות מכל סוג. וזה שהוא יודע להודות בטעויות, בשידור, רק מוסיף לו נקודות בעיניי.

על השחקנית והמצחיקנית אורנה בנאי אני פשוט מת. מאוהב בה מבלי להכיר אותה ואין גבול לשמחתי כשאני שומע שהיא אחת מהאורחות בארוחה. כשאני אומר לה שלדעתי היא ממש נהדרת ב"גב האומה", היא מודה בהתרגשות: "באמת??? איזה יופי. אתה לא מתאר לך כמה אני לחוצה שם וחסרת ביטחון".

אורי שביט, בעלת הרעמה הג'ינג'ית המפוארת והחיוך הענקי, מכונה "הכוהנת של האוכל הטבעוני בישראל". היא בכלל התכוונה להיות זמרת ומוזיקאית, אבל נסחפה לגמרי לעולם הטבעונות: היא מעבירה סדנאות בישול טבעוניות, יש לה בלוג מצליח שנקרא "טבעוניות נהנות יותר" ובימים אלה יצא ספר בישול יפהפה שלה, "המטבח הטבעוני שלי" (ראו מסגרת), שמאגד אוסף מרשים של מתכונים טבעוניים. היא גם ממייסדות מסעדת הפופ־אפ "מיס קפלן" הטבעונית, שכל הנוכחים מכירים היטב. כשהיא שמעה שבנותיו של אסף מגיעות היא הביאה גם את בנה. כולם מכירים זה את זה על הרקע המשותף לכולם, טבעונות ואהבת בעלי חיים.

"מה יש ברוטב הנהדר הזה?" מתעניין אסף כשמגיע הסלט לשולחן, ומוטי מפרט את מרכיביו שכוללים גם דבש. "דבש?" פוערת אורי עיניים. "טבעונים לא אוכלים דבש!" "המחמירים לא אוכלים דבש", מקלילה מיקי את האווירה. "אהה, אמרו לי שיגיעו רק טבעונים, לא המחמירים", יוצא מזה מוטי בהומור.

אפרופו מחמירים, אסף נחשב לשופט הקשוח ב"הכוכב הבא", מה שכבר סיבך אותו לא אחת עם השופטים האחרים. "טוב, אני מסתבכת סדרתית", אומרת אורנה. "רק רואים אותי - אני כבר מסתבכת".

אורנה הידועה בפה הגדול שלה, מדברת בעיקר על הראיון הנוקב שנתנה במהלך מבצע צוק איתן שבעקבותיו חטפה מכל כיוון, כולל ביטול הקמפיין שהובילה, "אבל מאז היו לי עוד כמה אמירות", היא מודה. "זוהר (יעקבסון) הסוכנת שלי, מתחננת אליי כל הזמן: אורנה, התחילו להיכנס קצת הצעות עבודה חדשות, בחייך, בואי, תשבי קצת בשקט, קמפיין כבר ממילא לא יהיה לך בגלגול הזה".

"אבל אפילו אני קיבלתי קמפיין לבנק", אומר אסף. "כן, בתפקיד האנטיפת", אומרת אורנה.

"את רואה? רק תתמידי ובסוף גם את תקבלי אחד", הוא מרגיע.

מנת ביניים

גיוזת הזהב

גיוזה צרובה ופריכה, מלאה להתפקע בתערובת של באק צ'וי ופטריות שיטאקה עם תבשיל של ירקות ירוקים מוקפצים קלות בשמן זית

גיוזות מיטגנות. כל כיסון ‑ כוסון

אורי ומיקי, שלא מפסיקות להצטלם ולצלם לאינסטגרם כל הארוחה, משל היו בנות טיפש עשרה, מזדרזות להנציח את הגיוזה הצרובה ממספר זוויות. "צילום לאינסטגרם הפך כבר לחלק מתהליך העיכול", צוחק עליהן אסף.

הוא מבין רציני באוכל, מסתבר. "דור שלישי לבשלנים", הוא גאה לציין. סבו היה אופה ("ראש ועד האופים במאפיית אנג'ל"), אביו, בני אמדורסקי, היה בשלן, שהייתה לו אפילו מסעדה ביפו בשם "החצר". אני עוד הספקתי לאכול בה כמה פעמים ואני מגלה לנוכחים שארז קומרובסקי הצעיר שימש בה כטבח.

אסף, שמתענג על היין האדום של "יקב אסף", ממשיך את המסורת. גם בנותיו מעידות שהוא מבשל מצוין. "הוא מכין לנו המון ירקות", הן אומרות. ולא, הן דווקא לא טבעוניות. מה שאומר, וזה מאוד מוצא חן בעיניי, שאסף לא כופה עליהן את עמדותיו.

הוא עזב את הבית בגיל 16 וחצי והתחיל לעבוד כטבח ב"מוסד" של המתופף זהר לוי. "היה שם טבח ערבי מצוין בשם יאסר שממנו למדתי לבשל". אחר כך המשיך למטבחים של ה"גלולה" ו"מדבר". גם אורנה זוכרת היטב את הברים האלה, שהיו מוסדות תל־אביביים ידועים. "כשהגעתי לתל־אביב לפני הרבה שנים, ללמוד משחק אצל ניסן נתיב, עבדתי כעוזרת בית כדי להתפרנס ובלילות הייתי יושבת ב'מדבר' וב”גלולה”, היא נזכרת.

גם מיקי מבשלת ומתמחה ב"עוגת תפוחים שכל מי שאוכל אותה לא מאמין שהיא טבעונית. בולונז מעולה משבבי סויה ביין אדום וקוסקוס עם ירקות".

המונח "טבעוני" קצת מעצבן את אסף. "אנחנו בעצם הצמחונים האמיתיים כי אנחנו אוכלים רק מן הצומח, ולא אלה שאוכלים גם ביצים ומוצרי חלב, אבל נקראים שלא בצדק 'צמחונים'", הוא מנמק.

כולם מדברים בשבחי ההרגשה הפיזית הנהדרת עקב הטבעונות. כל האלרגיות של מיקי נעלמו, ועור הפנים של כולם, אני חייב להודות, נראה נהדר.

shai neiburg

זה גם השלב שבו אורנה מודה ומתוודה שבעצם, היא לא ממש טבעונית, אלא צמחונית "בלבד". "אז התגנבת לפה במרמה", אני אומר בתדהמה מעושה והיא ממהרת להסביר שהיא לגמרי בדרך לשם. "זה תהליך", היא מסבירה.

"אז מתי ולמה הפסקת לאכול בשר?" היא שואלת את אסף.

"קודם כל כי זה היה באופנה", הוא צוחק. "כן, כמו החליפה הוורודה שלבשת בגמר 'הכוכב הבא לאירוויזיון'", סונטת בו אורנה. "וכי זה היה הדבר הנכון לעשות", הוא ממשיך. "כן, אבל מה היה התהליך? איך חזרת בתשובה, איך יצאת מהארון או שמא יש לומר מהמזווה?" היא מקשה.

אסף מספר שפעם, אחרי הופעה באילת, ישב במסעדה, לאכול סטייק אנגוס, ששמע קודם רבות על איכויותיו הנפלאות. "ופתאום זה לא היה טעים לי", הוא אומר. "אז הפסקתי לאכול והזמנתי סלט במקום..." "לא יכול להיות", קוטעת אותו אורנה בחוסר אמון.

"ואיך זה שבנותיך לא טבעוניות?" אני שואל. "זה כי אני לא כופה את דעתי עליהן. קצת מרצה להן מדי פעם בשבחי הטבעונות", הוא מודה בחיוך, "אבל זהו".

"אז אולי תרצה גם לי קצת", מבקשת אורנה. "אני לא מצליחה לעבור לשלב הבא עדיין".

"את מתייחסת לזה כאל משימה גדולה מדי", אומר לה אסף. עזבי. לכי על זה בפשטות, לאט־לאט, צעד־צעד. בלי דרמות גדולות".

מנת ביניים (2)

קטניות או לא להיות

תבשיל קטן של המון קטניות ודגנים, לצד חצי ארטישוק שבושל בשמן זית, אספרגוס עבה ופריך, וכתם נאה של קרם דלעת בניחוח מרווה

דגנים וירוקים. קסמי הכוסמת

כשהמנה מגיעה לשולחן, אורנה מזדעקת פתאום. "יש פה כוסמת!" היא מאבחנת והבעה משונה מתפשטת על פניה. "כן", מאשר מוטי. "עד פה", היא אומרת. "טבעונות, צמחונות, בכוסמת אני לא נוגעת", היא מצהירה ומסיטה את הארטישוק, האספרגוס וקרם הדלעת, שלא יתחככו חלילה בכוסמת.

כולם, חוץ מאסף, אוהבים מאוד סדרות. מיקי, אורנה ואורי מתות על "ריי דונובן". מיקי מספרת שממש התרגשה כשלייב שרייבר כוכב הסדרה ביקר לאחרונה בארץ. "כולם צחקו עליי", היא אומרת, "אבל אני הרוסה עליו".

לאסף אין בכלל טלוויזיה בבית. "אז אתן לא רואות טלוויזיה?" אני שואל את בנותיו. "רק אצל אמא", הן אומרות.

"ואתה לא רואה את 'הכוכב הבא'?" אני מקשה.

"ראיתי כמה פרקים במחשב", הוא אומר.

"איך היה לך ב'כוכב הבא'"? מתעניינת אורנה.

"זו העבודה הצדדית המושלמת ביותר שהייתה לי אי פעם", הוא אומר. "היה לי מאוד־מאוד מעניין".

מימין: שביט וחיימוביץ' מעלות לאינסטוש

אני מנצל את ההזדמנות כדי להתנפל עליו בשאלות על נטע ברזילי, הזוכה של התחרות, שגם אני, כמו כל עם ישראל התאהבתי בה ומתעניין בסיכוייה לזכות באירוויזיון. "זה מאוד תלוי בשיר. היא המלצר באירוויזיון והיא מלצר מצוין. עכשיו נקווה שהמנה שהטבח יכין לה ‑ תהיה טובה. בכל מקרה היא אמנית אמיתית ומוכשרת בטירוף".

כולם סביב השולחן תמימי דעים איתי בכל הנוגע לנטע. "היא אישיות יוצאת דופן, היא מאאאוד חכמה ואינטליגנטית. היא גם לא נכנסת לסחרחורת המטורפת שהמעמד מזמן, היא מבינה בדיוק את הסיטואציה שבה היא נמצאת והיא עוד תגיע רחוק, זה ברור", מסכים אסף.

"היא מזכירה קצת את מארינה מקסימיליאן", אומרת אורי. אסף לא מסכים. "היא ומארינה דומות רק בזה שהן שונות. שם נגמר המשותף".

מנה עיקרית

באנו לממולאים

קישואים ובצלים ממולאים באורז בסמטי, משמשים יבשים קצוצים, צימוקים, פיסטוקים והמוווון עשבי תיבול, מבושלים ארוכות במיץ רימונים סחוט

אמדורסקי שופט לחומרה את הקישוא הממולא

"עוד אוכל?!" מתפלצת מיקי כשאנחנו מגישים את המנה העיקרית. "זהו", אני מרגיע. "נותר רק עוד קינוח ודי".

המנה, עתירת הכוסברה אהובתי, מעלה לשולחן את הדיון סביב הכוסברה ‑ שלמרבה המזל כולם בשולחן אוהבים מאוד. "בן זוגי", אומרת אורי בהבעת פליאה, "מעדיף פטרוזיליה. זה בטח כי הוא עיראקי. הם לא אוהבים כוסברה".

כל הארבעה ידועים גם כבעלי אג'נדות ודעות שאותן הם לא מהססים לבטא, לא עניין של מה בכך כשמדובר בסלבס. כשעולה למשל נושא גירוש העובדים הזרים, כולם, כצפוי, מביעים עמדה נחרצת נגד. מיקי מספרת שב"המערכת", תוכנית התחקירים שהיא מובילה, צילמו סרט בשם "ליפול מגן עדן" על ילדים אפריקאים שנולדו בארץ ונאלצו לעבור לגור באפריקה, שאותה הם כלל לא מכירים ועל קורותיהם שם. סרט קורע לב. הטוקבקים, היא מספרת, היו ברובם איומים ומלאי קללות ונאצות.

אסף מנסה לרכך את התמונה ומספר שלא פעם דיבר ישירות עם אנשים שהגיבו ברשתות החברתיות תגובות קשות ואלימות והופתע לטובה. "אתה מדבר איתם, לאט־לאט מתקלפת קליפה ועוד קליפה ובחלק גדול מהמקרים מתברר בכלל שהם לא כאלה נחרצים, ויש אולי דעות ועמדות שונות, שזה לגיטימי לגמרי".

"נכון" מאשרת אורנה. "בדיאלוג פנים אל פנים עם האנשים האלה השיחה היא לגמרי אחרת מאשר דרך המקלדת. פתאום אתה מגלה שהמכנה המשותף ביניכם הוא הרבה יותר גדול".

מיקי מתוודה שבעקבות יוזמת "ימי שני ללא בשר" היא חטפה חזק, מהטבעונים. "למה?" שואלת אורנה, "כי לא היית מספיק נטורי קרתא?" "טוב, אלה 'לה פמיליה' של הטבעונים", מסנגר אסף, "לא כולם כאלה".

לאסף ואורי יש, מתברר, מופע משותף ומצליח שהם מעלים במסגרת זאפה. הוא שר והיא מבשלת ארוחה צמחונית. גם המופע של שירי החלונות הגבוהים שאסף מעלה עם שלומי שבן ויעל קראוס זוכה להצלחה גדולה ואני מספר לו בצער שניסינו להזמין כרטיסים, רק שאלה אזלו מיד. בני אמדורסקי, מתברר, היה המפיק של התקליט היחיד שההרכב הוציא.

קינוח

מתוק וירוק

אגסים מבושלים בסאקה, עם ג'ינג'ר, וניל וקליפות הדרים מזוגגות, ברוטב תפוזי דם עז טעמים ותבלינים

shai neiburg

"הקינוח הוא בלי מוצרי חלב, בלי ביצים", אני מצהיר. "ובלי גלוטן", מוסיף מוטי בציניות קלה. "ובלי קינוח", משלימה אורנה בחיוך.

אני מתקומם קלות כשאורי מסבירה כמה מיותרת החמאה בחיינו (מהסיבות הידועות של צער בעלי חיים, כמובן), כי שום דבר לא ישווה לפרוסת לחם מרוחה בקצת חמאה, מבחינתי. עם זאת, אני מודה שכשאני מסתכל היום על הספר "מבשלים בשר" שכתבתי לפני כ־30 שנה עם שאול אברון המנוח ‑ אני נדהם מכמויות החמאה שבהן השתמשתי. זה נכון שמאז כמויות החמאה והבשר שאני צורך הצטמצמו משמעותית ‑ אבל לא משום אג'נדה, אלא סתם כי למדתי עם הזמן לאכול מאוזן ובריא. "מה שמטריד אותך ב'ספר הבשר', הוא כמות החמאה שם???" מזדעקת גם מיקי.

"לגמרי אפשר בלי חמאה", מסכם אסף. "בלוטות הטעם הם דבר דינמי שמשתנה יחד עם הרגלי אכילה שאנשים מאמצים".

למחרת בבוקר, קמתי עם חשק עז לקפה עם קרואסון עתיר חמאה.

המתכונים:

גיוזה עם באק צ'וי

החומרים הדרושים: 

לבצק:

2 כוסות קמח מנופה

1/2 כפית מלח

כ־1/2 כוס מים רותחים

אופן ההכנה: 

שמים את הקמח והמלח בקערה. מוסיפים לאט ובהדרגה את המים תוך ערבוב בכף. מערבבים, לשים לאט, אם צריך מוסיפים מעט מים, עד שמתקבל כדור בצק חלק לגמרי. מכסים בניילון וממתינים כשעה.

מרדדים את הבצק לעלה דק מאוד וחותכים עיגולים בקוטר של כ־10 ס"מ. אפשר לרדד את הבצק במכונת פסטה, למי שיש.

למילוי: 

3 כפות שמן 

2 בצלי שאלוט, קצוצים

2 שיני שום, קצוצות

2 כפיות ג'ינג'ר, קצוצות

1 יחידות באק צ'וי או 1/2 קילו תרד 

6 פטריות שיטאקה טריות, קצוצות

מלח, פלפל גרוס

3 כפות רוטב סויה

2 כפות מירין

1 כפית שמן שומשום

אופן ההכנה:

1. קוצצים דק את הבאק צ'וי, כולל הגבעולים והעלים.

2. יוצקים את השמן למחבת רחבה וכשהוא חם, מוסיפים את הבצל, השום והג'ינג'ר לטיגון קל של כ־2 דקות.

3. מוסיפים את הפטריות והבאק צ'וי, מעט מלח ופלפל, ומטגנים תוך ערבוב 2 דקות נוספות. מוסיפים את הסויה, המירין ושמן השומשום ומבשלים עוד 3 דקות.

4. מקררים את המילוי לגמרי.

5. פורשים 8 עיגולי בצק, מניחים במרכז כל עיגול כף מילוי. מקפלים לשניים ומהדקים את שולי העיגול אלה לאלה לגמרי. מניחים את הכיסון על בסיסו כך שהתפר יהיה כלפי מעלה. צובטים בתפר קפלים קטנים במרחקים שווים.

6. מאדים את הכיסונים בכלי אידוי כ־10 דקות.

7. מחממים מחבת מרוחה במעט שמן וכשהיא חמה, מניחים בה את הכיסונים המאודים על הבסיס ומטגנים עד שהחלק התחתון שחום ופריך.

8. מסדרים על כל צלחת 3 גיוזות ולידן ערימונת של תבשיל הירוקים:

תבשיל ירוקים

החומרים הדרושים:

1 כוס אפונה ירוקה

מארז ברוקומיני

12 כרובי ניצנים טריים, חצויים לאורך

1 מארז של אפונה סינית

2 כפות שמן זית

2 שיני שום, קצוצות

2 כפות מיץ לימון

1 כף קליפת לימון מגוררת

1/2 כוס אגוזי לוז קלויים, קלופים וקצוצים גס

מלח, פלפל גרוס

אופן ההכנה:

1. חולטים את האפונה, הברוקומיני וכרוב הניצנים כ־2־3 דקות, מסננים, ומעבירים למי קרח. מסננים היטב.

2. מחממים מחבת רחבה עם שמן הזית והשום. כשהשמן חם, מוסיפים תחילה את האפונה הסינית, לטיגון של חצי דקה, ואז מוסיפים את שאר הירקות לטיגון קל. ממליחים ומפלפלים, יוצקים את מיץ הלימון ומערבבים כדקה.

3. מכבים את האש ומפזרים מעל את קליפת הלימון והאגוזים הקלויים.

ריזוטו דגנים

החומרים הדרושים:

250 גרם קינואה אדומה 

250 גרם קינואה צהובה 

150 גרם כוסמת קלויה 

200 גרם עדשים שחורות 

200 גרם עדשים כתומות 

3 כפות שמן זית

2 שיני שום, כתושות

2 לימונים סחוטים

צרור פטרוזיליה, קצוצה דק

צרור בצל ירוק, קצוץ (רק החלק הירוק)

חופן של עלי תרד, קצוצים 

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. שמים את העדשים הכתומות בסיר, יוצקים עליהם מים רותחים לכיסוי, מכסים בניילון נצמד ומניחים בצד.

2. בסיר רחב מחממים את שמן הזית וכפית מלח ומוסיפים את שאר הדגנים, ללא העדשים הכתומות.

3. מערבבים ומשחימים מעט, מוסיפים מים עד לכיסוי הדגנים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את הלהבה, מערבבים ומבשלים כ־10 דקות.

4. מוסיפים את העדשים הכתומות המסוננות, עשבי תיבול, את השום, את מיץ הלימון הסחוט ומחזקים את התיבול עם מלח ופלפל.

5. מבשלים עוד דקה־שתיים, לחיבור טעמים ולעירוב הומוגני.

ירקות ממולאים

החומרים הדרושים:

12 קישואים קטנים וטריים

4 בצלים סגולים גדולים, קלופים

למילוי:

1/4 1 כוסות אורז, מושרה במים למשך שעה, ומסונן

בצל, קצוץ דק

2 שיני שום, קצוצות דק

1/2 פלפל ירוק חריף, קצוץ דק

1 כוס כוסברה, קצוצה

1/2 כוס נענע, קצוצה

1/2 כוס צימוקים, מושרים במיץ לימון

8 משמשים מיובשים, קצוצים

1/2 כוס פיסטוקים קלויים, קצוצים

3 כפות שמן זית

מלח, פלפל גרוס

1 כף תערובת תבלינים "ראס אל חנות"

גרגירי רימון

לרוטב:

1 ליטר מיץ רימונים טבעי

4 כפות שמן זית

2 כפות סוכר חום

1 כף גרגירי כמון שלמים

1 כף ג'ינג'ר, קצוץ

מעט שבבי צ'ילי חריפים (ממש מעט)

מלח, פלפל גרוס

אופן ההכנה:

1. מרוקנים את הקישואים במכשיר המיועד לכך או בכפית פריזאית.

2. חותכים ומסירים סנטימטר משני הקצוות של הבצלים. עושים חתך לאורך הבצל, עד למחצית עומקו.

3. מבשלים את הבצלים כ־20 דקות במים רותחים. מסננים ומקררים מעט.

4. קולפים ומפרידים את שכבות הבצל לעלים ארוכים.

5. מערבבים את חומרי המילוי לתערובת אחידה.

6. ממלאים את הקישואים בתערובת.

7. שמים בקצה כל עלה בצל כף גדושה מהמילוי ומגלגלים את עלה הבצל סביב המילוי.

8. שמים את כל חומרי הרוטב בסיר רחב ושטוח. מכניסים את הירקות הממולאים לסיר בשכבה אחת. הנוזלים צריכים להגיע בערך עד 3/4 מגובה הירקות.

9. מביאים לרתיחה, מכסים בנייר כסף מחורר ומבשלים על להבה בינונית כשעה. אחרי חצי שעה הופכים את הירקות הממולאים בזהירות, עם מלקחיים, על צידן השני, וממשיכים לבשל חצי שעה נוספת.

לפני ההגשה מפזרים מעל גרגירי רימון טריים.

shai neiburg

עם גינג'ר, מייפל, קליפות הדרים, ברוטב תפוזי דם ופלחי הדרים

החומרים הדרושים:

6 אגסים גדולים ומוצקים, קלופים

1/4 כוס סירופ מייפל

3 כפות סוכר

2 כפות ג'ינג'ר, קצוץ

סרט קליפה מתפוז אחד

סרט קליפה מלימון אחד

1 מקל וניל, חצוי לאורכו

1 בקבוק סאקה

אופן ההכנה:

1. שמים את כל החומרים, למעט האגסים בסיר ומביאים לרתיחה.

2. מכניסים פנימה את האגסים הקלופים ומבשלים כחצי שעה, עד שהם רכים אך לא רופסים.

לרוטב תפוזי דם

החומרים הדרושים: 

1 קילו תפוזי דם סחוטים למיץ

2 כוכבי אניס שלמים

2 ס"מ ג'ינג'ר טרי, פרוס

2 מקלות למון גראס חבוטים

1 מקל קינמון

3 כפות סוכר

אופן ההכנה: 

1. מבשלים את כל החומרים יחד על להבה נמוכה כחצי שעה. מסננים היטב ומקררים.

2. יוצקים על צלחת מעט מהרוטב, מפזרים עליו מעט פלחי תפוז קלופים מציפתם ומעט עלי נענע מסביב.

צילום : ידיעות אחרונות

גם לקרניבורים

את המתכונים שהיא מפרסמת כבר שנים בבלוג הפופולרי שלה, "טבעוניות נהנות יותר" איגדה עכשיו אורי שביט לספר של ממש, "המטבח הטבעוני שלי" (הוצאת תכלת), כולל עטיפה, צילומים יפהפיים, דפדוף וההנאה המתלווה אליו וכל השאר.

וראו זה פלא, למרות (ויש שיגידו בגלל) שהוא טבעוני, יצא לה ספר בישול של ממש, עם כמאה מתכונים מגוונים ומעניינים בקטגוריות שונות ‑ תבשילי קדירה, סלטים, מאפים, מרקים, דגנים וקינוחים מתוקים. מתכונים צבעוניים, יפים ומגרים למראה, מחציתם, כפי שמציינת אורי, יצאו (במקרה) גם נטולי גלוטן.

המחויבות של אורי לטבעונות ולאג'נדה שאוכל טבעוני טעים לא פחות מזה שכולל מזון מהחי, מורגשת מכל דף ודף בספר הזה וזה כולל הסברים מפורטים על עולם הטבעונות, כללים, חומרי גלם, טכניקות ורעיונות. ואם היה למישהו עוד ספק בדבר המקום המכובד שתופס המטבח הטבעוני בחיינו ‑ הספר הזה הוא הוכחה לכך.

שף אורח: מוטי טיטמן מסעדת "מלגו ומלבר", כלי אוכל: אסתי קסטרו, איפור ושיער: ענבל צור