שנה וחצי אחרי שהלך לעולמו הנשיא לשעבר שמעון פרס נקלע למלחמת השמצות בין סעודיה לבין נסיכות קטאר במפרץ הפרסי. הנסיבות: ראש הממשלה לשעבר של קטאר, שייח חמד בן ג'אסם, מי שהגה את רעיון ההקמה של ערוץ "אל־ג'זירה", חנך לעצמו פרופיל בטוויטר, כדי להזכיר שהוא קיים גם במקום גלותו בלונדון וכדי לחסל חשבונות עם סעודיה. בציוץ הבכורה שלו רמז בן ג'אסם על מפגשים חשאיים בין בכירים ישראלים וסעודים, בראשם יורש העצר מוחמד בן־סלמאן. סעודיה, האשים, יורקת על הפלסטינים.

מיד התעורר מסעוד אל־קחטאני, יועץ בכיר מאוד בארמון המלך בריאד. בציוץ משלו הוא גרר את בן ג’אסם ל־1994, אז נחנכה לראשונה נציגות ישראלית בקטאר. אתה, שהרשית לישראלים להניף את דגלם; אתה, שאילצת ילדות קטנות להגיש פרחים לשמעון פרס בביקורו אצלכם, בלי שייחתם הסכם שלום; מעז בחוצפתך להאשים אותנו בנורמליזציה עם ישראל?

הרשתות החברתיות מתפקעות מדיווחים על הסכמות שהושגו "מאחורי דלתות סגורות" ומגעים המתנהלים בין ריאד לירושלים. עובדה: ראש הממשלה נתניהו התחייב שסעודיה תאשר ל”אייר אינדיה”, חברת התעופה ההודית, לטוס מבומביי לישראל מעל השטח האווירי שלה. סעודיה הכחישה, אבל האישור הגיע. ראש ממשלת קטאר לשעבר יודע לספר עוד סיפורים מופלאים על עסקי הנורמליזציה, ופרשנים מתעקשים שמשלחת ישראלית נחתה בשבוע שעבר בקהיר ונועדה עם משלחת סעודית רמת דרג, בתיווך מצרי.

יד על הלב: מה אנחנו יודעים באמת על המתרחש מאחורי הקלעים בין ירושלים לאנשי אמונו של יורש העצר הסעודי? כלום בריבוע. נתניהו רומז על "התקדמות", ושליחיו שותקים שתיקה מוחלטת בגלל מסך האיפול הסעודי. רק חבורת סוד קטנה וסגורה בשני הצדדים יודעת. מותר לנחש שהרומן הסודי החל ללבלב עקב האיום האיראני.

יש עוד הוכחות שמשהו מתבשל על אש קטנה. יממה לפני ביקורו של יורש העצר הסעודי במצרים, הנשיא א־סיסי דאג לנכש את כל העשבים המשפטיים שהיו עלולים לטרפד את העברת האיים טיראן וסנפיר לריבונות סעודית. נתניהו לא התאפק ושלח רמז עבה על הבטחות שקיבל (מהסעודים) לגבי חופש השיט בים האדום. ישראל נמצאת עמוק בחזון הכלכלי של בן־סלמאן. כבר לא רק שארם א־שייח’ ומפרץ עקבה הירדני, אלא גם הבטחות לצרף את אילת לתוכניות הפיתוח השאפתניות. אם זה ילך, השמיים יהיו הגבול. וכל זה בלי לחתום על הסכמי שלום.

הניסיון מלמד שהסכם שלום לא מביא לנורמליזציה ולשיתופי פעולה. יש לנו הסכם בן 40 שנה עם מצרים והסכם בן 25 שנה כמעט עם ירדן. ולא רק שאין שיתופי פעולה כלכליים־תרבותיים־עסקיים – מפלס ההתנגדות והעוינות לישראל ברחוב רק הולך ועולה. השלטון בקהיר וברבת עמון יכול לרצות קשרים כלכליים, אבל הרחוב יבלום. וכבר שבע שנים, מאז "האביב הערבי", השלטון נאלץ לקחת בחשבון את הרחשים שעולים מהרחוב.

והנה עוד הוכחה שמשהו קורה: נוהא בלאווי, פעילה חברתית בסעודיה, התיישבה מול מצלמות והכריזה על התנגדותה הגורפת לנורמליזציה עם ישראל. היא נעצרה למחרת באשמת פגיעה באינטרסים של הממלכה.

חקירות נתניהו לא מעניינות את יורש העצר הסעודי. עבור מי שמנכס לעצמו כל חודש משכורת של מאות מיליוני דולרים, עם ארמון פאר שרכש באיטליה, יאכטה, והציור היקר של לאונרדו דה־וינצ’י שרכש כ"תרומה" לאבו־דאבי – פרשיות נתניהו הן זוטות.

לא הייתי מוציאה מכלל אפשרות שנתניהו משקיע מאמץ גדול בהסדרת ביקור גלוי בסעודיה, וכבר רתם את הנשיא טראמפ ללחוץ על בן־סלמאן. האחרון רוצה רק לראות אם נתניהו ישרוד את כל הפרשיות. אם לא, הפרי יפול לידי מי שיבוא אחריו.