ביני לבין אשתי מפרידות עשר שנים. מה שאומר שאין לה מושג על פיסטוק והבית שלו, את "הופה היי" היא מכירה עם אהרון פררה ואבי דור, והמלחמה הראשונה שלה הייתה המפרץ. אני מצידי לא מכיר את ארתור ופועלו, לא מבדיל בין "קטנטנות" ל"מורדים", והמלחמה הראשונה שלי היא לבנון לפני שנקראה "הראשונה". בכל זאת התאהבנו. כי לאהבה אין גיל, לאהבה אין זמן, לאהבה אין גבול, ובאהבה – גם אין קלישאות.
דוני, זוכרת איך הכרנו?
עוד פעם?
ביקשו מהעיתון.
בפעם האלף: אתה חיפשת שחקנית ואני הופעתי ואתה נפלת מהרגליים מרוב שהייתי יפה ומוכשרת.
לא מספיק. בסיפורי אהבה האמת היא רק טיוטה. צריך להעצים אותה, שתהפוך למיתוס שנספר לילדים שלנו!
נספר להם את האמת.
האמת לא מספיקה.
אז מה אתה רוצה? שנמציא סיפור חדש?
לא, אבל.. תנסי להיזכר בפרטים של הרגע ההוא.. בטוח היה שם איזה קסם שפיספסנו עד היום.
נודניק. נו, קיבלתי זימון לאודישן.
אוקיי.
אותו יום הקדמתי וקניתי קפה לפני זה.
אוקיי.
ומים.
מים. ואיך הרגשת לפני שנכנסת לחדר?
התרגשתי.
או! מצוין. התרגשות זה מצוין.
לא בגללך, בגלל האודישן.
שמח לשמוע. ואז נכנסת לחדר -
ואז... ראיתי אותך ואתה ראית אותי.
הייתי חתיך?
אתה תמיד חתיך, חיים שלי.
נו, ברצינות.
היית רזה יותר.
תודה. תמשיכי.
ישבת רציני כזה מאחורי המצלמה.
באמת?
כן. היית כזה... קשוח.
בטח פחדתי, תמיד כשאני מנסה לעשות קוּל יוצא לי קשוח.
והייתי יפה בעיניך?
זה היה אודישן יוצא דופן. אני זוכר.
אבל אני הייתי יפה?
דוני, את תמיד יפה.
אבל באותו הרגע?
באותו הרגע היית סבבה. כבר ראיתי אותך יותר יפה מאז.
מה???
מה? באותה שנייה לא היופי כבש אותי, אלא דווקא הכישרון שלך. זו מחמאה.
לא בא לי לדבר איתך עכשיו.
נו, היית יפה!
השיחה הזאת מתחילה לעצבן אותי.
נו, מה רצית שאני אגיד?
וחשבת שאני אהיה אשתך?
(צוחק) נראה לך?
מה אתה צוחק? איזה מגעיל אתה.
למה מגעיל? אני לא מאמין שאפשר להיפגש ובשנייה הראשונה להחליט שזה האדם לשארית ימיך. כשאת ראית אותי חשבת שאני אהיה בעלך הנצחי?
הייתה לי תחושה בבטן.
את סתם מנסה לייפות את הרגע. כנראה היה איזה קליק קטן שבקטנים שתמיד קורה בין גבר ואישה כשיש משיכה, אבל רק אם הם מתחתנים זה נהיה סיפור! את כל שאר הקליקים בחייהם אנשים שוכחים.
לא. היה יותר מזה. אני יודעת.
דוני, זוגות תמיד רוצים שיהיה בפגישה הראשונה שלהם איזה קסם של גורל! יעני שהקוסמוס ייעד אותם אחד לשנייה. אף אחד לא רוצה לחשוב שהאהבה שלו הגיעה באגביות.
ומה אתה מרגיש לגבי זה?
אם אני מרגיש שהקוסמוס ייעד אותנו אחד לשנייה?
תשאל עוד פעם.
לדעתי זה דווקא הקוסקוס שייעד אותנו אחד לשנייה.
אנ'לא מבינה, רצית לשמוע מיתוס, וכשאני מספרת לך שהרגשתי קליק, אתה מסתלבט עליי?
כי אני רוצה לשמוע עובדות. את מביאה לי תחושות בטן.
בשבילי תחושת בטן זו עובדה.
אז בשבילי זה פשוט הסתברות של מקום, נפשות וזמן.
"גורל" קוראים לזה.
את מבינה את ההבדל בינינו?
שאני שפויה ואתה פסיכופת?
לא. שאני מחפש את הסיפור ואת מדברת איתי על "התאהבות" ו"רגשות".
כי שם הסיפור! לא ברצף האירועים, אלא באנשים שבו! שם המיתוס!
אבל מה קרה בתכלס? דברי איתי בעובדות.
הבנתי, אתה מחפש עלילה. אין עלילה. יש שני אנשים שהרגישו רגשות. הרגשות האלה הלכו והתעבו ושינו צורה במשך חמש שנים עד ששני האנשים האלה החליטו להתחתן!
זה לא מספיק רומנטי.
מה עוד אתה רוצה?
לא הפלת עליי איזה מגש כוסות? לא נפגשנו אחרי זה במקרה עוד שלוש פעמים ברחוב באותו השבוע? לא אמרנו ביחד את אותה המילה?
לא. אבל אני מסבירה לך, אני הרגשתי בלב שאתה תהיה בעלי. אפילו הלכתי למור, חברה שלי, ואמרתי לה: "מור – הוא יהיה בעלי".
אז או שניחנת באינטואיציה מאוד חזקה. או ש...
או שמה?
או שבגלל שהרגשת את הקליק הזה – עשית הכל כדי להצדיק אותו. ובדיעבד המציאות התבררה כתחושת בטן מוצדקת.
איך אתה הופך הכל למשעמם!
להפך!
מה אתה הרגשת?
את האמת?
לא, אני רוצה שתשקר לי.
נמשכתי אלייך. וכמו כל גבר, רציתי... להיפגש איתך.
וזה יותר רומנטי בעיניך?
גברים מתאהבים אחרת.
ומתי הבנת שאני ואתה זה לנצח?
בחופה.
בחופה???
בחופה. כשהחלטנו שזה יהיה לנצח.
אם אתה תכתוב את זה ככה בעיתון אני הורגת אותך.
למה? כי זה לא "סיפור מהאגדות"?
לא סיפור מהאגדות? זו כתבה ב"עובדה".
מה אני אעשה? אני לא זוכר כינורות. הכינורות הגיעו אחר כך.
לא אכפת לי! תבטיח לי שכשנספר על זה לילדים שלנו – יהיו בסיפור הזה כינורות, שמעת?!? דיר באלאק!
למה?
ככה.
אני אוהב אותך.
שתוק. גם אני.
