yed300250
הכי מטוקבקות
    דנה ספקטור
    7 ימים • 14.03.2018
    מחוברים לחיים
    כשהזמינה את רן לקפה, היא לא חשבה לרגע להסתיר את זה מבעלה. ואז דנה ספקטור התאהבה
    דנה ספקטור

    אישה נשואה מזמינה גבר נשוי אליה הביתה. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה גסה, וזה באמת יהפוך לאחת כזאת כשהציבור יגלה. אבל באותו היום, בעודי מתקתקת בווטסאפ, "בא לך לקפוץ אליי לקפה?" לא תיכננתי לעשות עם רן שום דבר מסוכן. האמת? בכלל לא ראיתי בו אובייקט מיני, רק הבחור ההוא מהקפה שהחמיא לי שאני הסיבה שבגללה הוא הצטרף ל"מחוברים". הלב שלי לא הלם במיומנה הפרועה הזאת של האסור כשניקיתי את שולחן הסלון והחבאתי כמה עיתונים מאחורי הווילון.

     

    לא תיכננתי איך אני אסתיר את הפגישה הזו מבעלי. כן ציינתי לעצמי שעדיף שאשים קצת ליפסטיק. לא רציתי לפתות את רן, אבל זה לא אומר שלא הייתה לי גאווה. רציתי שהוא יביט בי ואני אוכל להגיד לעצמי, "עדיין יש לי את זה". האגו שלי מילא אז את תפקידו של הלב.

     

    הוא הגיע מהר. ישבנו בסלון. אני על הספה האדומה מדרום העיר, הוא על הבז'ית של איקאה. השיחה התחילה ב"מחוברים", כי זאת הייתה המטרה שלה מבחינתי, לברר אם מה שהרגשתי לגביו בפרמיירה היה נכון, האם החשיפה והפרסום מטרללים אותו כמו שהם הצליחו לטרלל אותי. מהר מאוד הבנתי ששוב פתחתי סוכנות אימוץ יתומים סתם, האיש לא סובל, הוא בטח לא בטראומה מטורפת מהטוקבקים כמוני. כבר אז ראיתי שיש בו משהו מנצח, משהו שבאמת מסוגל לשים קצוץ, בעוד אני קוצצת את עצמי כמו סלט בכל דקת ערות.

     

    אז עברנו לדבר על כתיבה. רן אומר שזה היה הרגע של תחילת ההתאהבות מבחינתו. "בחיים לא דיברתי עם בן אדם שהבין אותי ככה", אמר. "זה היה כאילו שנינו מנגנים את אותה המוזיקה". בשלב ההוא הוא מילא את כל החדר בכריזמה שלו, נמתח מעבר לקירות, כמו אופק. אבל אני לא התאהבתי בו עד שהוא לא קם.

     

    ואז רן קם מהספה, זה לא בדיוק משפט הפתיחה של אנה קרנינה. ובכל זאת ככה זה היה. הוא קם. והכל השתנה. כמו בסרטים וכמו באגדות וכמו שבחיים לא האמנתי שיכול לקרות לאישה שנשואה לגבר כה חתיך ומקסים.

     

    רן קם, שלח את הזרועות שלו לאחור, מיקם אותן בדיוק בנקודה הכואבת במרכז הגב שלו, והתמתח. נשמע קול פקיקת פרקים קל, מין קנאק כזה של כירופרקטים, וזהו, אני הייתי טוטאל לוס. אני אפילו לא בטוחה מה בדיוק ראיתי בשנייה שהוא התמתח ככה מולי, האם זו הייתה החולצה שלו, שטיפסה פתאום למעלה וחשפה פיסת עור קטיפתית בגוון ענברי של דבש? או שאולי זו הייתה עצם התנועה, קפיצית ומהירה, שהדגישה את שרירי הרקדן הרזים שלו וגם את האינטנסיביות והעוצמה שממלאים אותו כמו אולר שוויצרי?

     

    אני לא יודעת מה זה היה, רק שבאותו הרגע רציתי לתפוס אותו בצווארון ולגרור אותו למקרר. רציתי להצמיד אותו לדלת הנירוסטה ולהסתער עליו. הידיים שלי על פיו, חזהו, זרועותיו. רציתי להתנשק איתו ולא לעזוב עד שייבלע בתוכי, לחסל כמו אנקונדה את הבעיה שהוא נהיה בשבילי פתאום. כי אני לא רציתי לבגוד בבעלי. אני מחשיבה את עצמי כבן אדם מוסרי, מה לי ולפרשיות מפוקפקות בצימרים על כביש החוף?

     

    הסתכלתי על רן, המבט שלו היה שחור לגמרי, גם בעוד 80 שנה אני לא אשכח את האפלה הגמורה, את ההשתוקקות שאין לה תחתית או סוף, שהייתה באותו המבט.

     

    אז כן, מכת הברק מהשמיים, אני חוויתי אותה על הגוף שלי. לפעמים, במיוחד בתקופות קשות של ספק, אני מרשה לעצמי לתהות מה טיבה, האם זו הייתה אהבת אמת או שאולי סתם תשוקה בשרית? רק שגם אם זאת הייתה רק תשוקה, זה לא מסביר איך זה שזה קרה לשנינו יחד. כמעט באותה השנייה. רגע מטפיזי שבו שתי נשמות זרות מרגישות בול, אבל בול, אותו הדבר. רגע שבו הפכתי מכופרת גמורה לבן אדם מאמין בדת האהבה.

     

    "אני חייבת ללכת", אמרתי לו מהר. "נזכרתי שיש לי פגישה דחופה בשתיים".

     

    זה היה אמור להיות תירוץ להרחיק אותו ממני, אבל באותה השנייה נזכרתי שבאמת יש לי פגישה דחופה, עם מנכ"ל רשת בכבודו ובעצמו, אבי צבי. זה החזיר אותי למציאות כמו דלי של מים. ההבנה שעוד 25 דקות יש לי פגישה בקצה השני של העיר, פגישה שאולי תסדר לי תוכנית. דחסתי את כפות הרגליים שלי לעקבים וכמעט בעטתי את רן בכוח החוצה, אפילו לא אמרתי לו שלום, ומיהרתי להזמין מונית.

     

    את התוכנית לא קיבלתי, אבל כשחזרתי מהפגישה, שבה הייתי סמוקה ולא קוהרנטית, זה כבר ממש לא עניין אותי. שם אחד פעם בלב שלי שוב ושוב, רן, רן. נהג המונית הקשיב לשיר ברדיו, ואני זוכרת שהשורה, "תגידו לה שיש בחור שמבקש, להיות האיש הכי קרוב אליה", נראתה לי פתאום כמו הדבר הכי מדויק ששמעתי בחיים. אחר כך רן יספר לי שגם הוא שמע את השיר הזה ברדיו באותו יום, וגם הוא הרגיש שהשיר הזה נכתב עלינו. אז פלא שהתחלנו לרוץ אחד אל השנייה, לגמוא במעשים שלא ייעשו, את המרחק המכאיב והמענה בינינו? זה מתחיל ככה, אתה פתאום חייב להיות הכי קרוב שיש, ומאז כל מתיחה בחבל הלב שמחבר בין שניכם נהיית דבר בלתי נסבל.

     

    yed660100