TLV על המסלול
היום השני של שבוע האופנה תל־אביב מוכיח שיש בישראל מעצבים מוכשרים ונותן תקווה לעתיד של התעשייה המקומית. מה ראינו על המסלולים? את טובה'לה בחולצות רוסיות רקומות, דורין פרנקפורט באוסף אדום לוהט, דרור קונטנטו בסחרור של שמלות ערב, ונערה אחת מאשדוד עם שיתוק מוחין שריגשה את כולם כשהגשימה את חלומה: לצעוד על המסלול
הסגנון הישראלי ממשיך להיכתב בשבוע האופנה תל־אביב, שנדמה השנה רגוע ונינוח מתמיד. אמנם גם בו יש עדיין מקום למותגי שמלות ערב כמו זה של דרור קונטנטו (שאותו כיבדה השרה מירי רגב בנוכחותה), אבל גם ביום השני של התצוגות אפשר לראות איך הקלילות, האגביות ורוח החופש מנצחת על המסלול והופכת לחלק מהפאזל המתמשך שנקרא האופנה הישראלית.
התצוגה של טובה'לה (ובתה נעמה) חסין הייתה בדיוק כל מה שאפשר לצפות מהמעצבת: תצוגה אופטימית שכולה שילוב בין מזרח למערב, גוני פסטל ושחור, בדי משי ורקמות בעבודת יד של פרחים וציפורים. רקמת הפאייטים של הנסיך הקטן הייתה תזכורת לרוח הנאיבית של המעצבת, שלראשונה לא עיצבה בעצמה את הבגדים אלא פינתה את הדרך לבתה, ולקחה את תפקיד הקריאטיב.
קשה היה שלא לחייך מאוזן לאוזן בתצוגה הזו. בלי יומרות מיוחדות, ועם קלילות אופיינית, הצליחה חסין להעמיד סיפור ישראלי שכלל גלביות ושמלות בגזרות פיפטיז רכות, חולצות רוסיות רקומות, מעילי בומבר ממשי, מכנסיים קצרים והרבה מהסמיילי האהוב על המעצבת שהשתלבו בסגנון קז'ואלי לא מתחכם, שמח ונכון שהתחדד עם עבודת הסטיילינג המדויקת של הדוגמנית לשעבר מיקי ממון. שילובם של תכשיטי מותג ג.ר.א.ס, לצד שילובם שלשום של תכשיטי רשת מגנוליה בתצוגה של אנה רוזנובסקי, העידו כי התעשייה המקומית זקוקה לשילוב הידיים הזה כדי להעמיד מראה חזק ונכון.
המסר הנוכחי של שבוע האופנה, של יופי במגוון גילאים, מידות וצבעים, חילחל בכל תצוגה, אבל נדמה שבתצוגה של 24/7 הוא הגיע לשיאו המרגש. אמנם, מותג הרחוב הישראלי לא חידש הרבה כשהציג את הפרשנויות המהירות שלו לטרנדים העולמיים, אבל איש לא ישכח את הנערות שצעדו על המסלול תחת המסר "Love the Skin u r in" — נערות שנבחרו להציג עצמן מתוך התפיסה שאין יופי אחד. אם רציתם דוגמה טובה לאיך אפשר להפוך את המסלול לכזה שפוגע ישר בלב, הסתכלו על אלונה נאומוב, נערה משותקת בת 20 מאשדוד שצעדה עם קביים אחרי שכל חלומה היה לצעוד בתצוגת אופנה
עוד פרק בסיפור הישראלי נכתב בתצוגה של דורין פרנקפורט, שכולה טבלה ב"שמש מאירה" (כשם הקולקציה), ושנעשתה בהשראת מאירה שמש, אמנית ישראלית שפעלה פה בשנות ה־80 וה־90. ה"אקספרסיוניזם העירקי" שלה (כפי שכונה אז) הפך אצל פרנקפורט לחגיגה של שיפונים מנצנצים, בדי אורגנזה שקופים, פליסה והדפסי פרחים בגזרות הנינוחות של המעצבת שהפעם עוצבו במראה מכופתר וצנוע, לצד גזרות סקסיות ואלגנטיות יותר. זו לא הייתה התצוגה החזקה ביותר של פרנקפורט, אבל חטיבות רבות בה עשו את ה"וואו" המתבקש, ביניהן חטיבת בגדים בשילוב אדום והדפסים מנוחשים וחלק אפרפר נזירי יותר, שהצביעו על הסקאלה הגדולה שבו פועלת המעצבת, ואיתה גם האופנה הישראלית כולה.
אחרי פרנקפורט נערכה התצוגה של חממת מפעל הפיס, שכללה שישה מעצבים שנבחרו לקבל תמיכה וליווי לקולקציות הראשונות שלהם: שחר אבנט, שהמשיכה את הקו שאיתו פרצה לתודעה עם בדי טול רבים, רקמות ופאייטים; דנה כהן שהציגה קולקציה יפה של בדים מלובדים; מוריאל דז'דטי; ושני מעצבי אופנת גברים מסקרנים — אריאל בסן, שהציג קולקציית מחויטים מפורקת ומחוברת מחדש, וערן שני למותג ERRANT שהציג קולקציה סהרורית, מורכבת ומפתיעה.
האם האופנה הישראלית יכולה לנוע קדימה, לבסס עצמה ולהתחרות באופנה הזרה השוטפת את הארץ והעולם? היום הראשון והשני הוכיחו שיש כאן מעצבים מוכשרים, עם כתב יד מקומי וייחודי, ושאולי יש עתיד גם לאחת התעשיות הכי פחות מפונקות במדינה.
לפנייה לכתב/ת 
