ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    דיקלה הדר | צילום: שי פרנקו
    זמנים מודרנים  • 13.03.2018
    "עוצמת הרגשות שאני מפתחת כלפי בנות לא משתווה לשום רגש לגבר"
    דיקלה הדר נכנסת לנעליהן הגדולות של ליאת הר לב ואדוה בולה בתפקיד אשתו הטלוויזיונית של אדיר מילר ב"צומת מילר" (ערוץ 12). בחיים האמיתיים היא נשואה לאישה ואמא לילד שנולד מתרומת זרע. עכשיו היא מספרת על הדרך המורכבת אל מחוץ לארון, ועל הרגע שבו הבינה שאין כמו אהבה שבינה לבינה
    סמדר שיר | צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מיקי ממון

    חמישה חודשים אחרי שילדה את בנה, עופרי, הוזמנה דיקלה הדר לאודישן לסדרה "צומת מילר" (קשת 12, ימי ראשון אחרי החדשות). נהג המונית שהסיע אותה למשרדי ההפקה שאל למה היא מפהקת, הדר סיפרה שהיא מניקה, והוא תהה אם בעלה עוזר לה בגידול הצאצא.

     

    "אני הכי לא מתביישת במי שאני", היא אומרת, "אבל נהגי מוניות ואני הם שני עולמות שונים לחלוטין, ולכן רק הינהנתי. אולי זו הפעם הראשונה שהוא פוגש אישה כמוני? אולי הוא מלא בדעות קדומות? ובכלל, למה לי לפתח שיחת נפש כשאני לחוצה ומתרגשת?"

     

    אבל שבוע לאחר מכן, כשהוזמנה לאודישן מול אדיר מילר, היא לא שמרה את זה בבטן. "ברגע שאדיר ואני נעמדנו מול המצלמה נוצרה בינינו כימיה אדירה. הכל קלח וזרם. בהפסקה, כשאדיר שאל מה בעלי חושב על זה שאני אשחק את אשתו, סיפרתי לו שאני נשואה לאישה".

     

    איך הוא הגיב?

     

     

    "אדיר מקסים, ידעתי שהוא לא יגיב כמו נהג מונית ממוצע. כששאלתי אותו אם הוא רוצה שאהיה כמו ליאת הר לב, ששיחקה את אשתו ב'רמזור', או כמו אדוה בולה, ששיחקה את אשתו בעונה הראשונה של 'צומת מילר', הוא ענה, 'לא, תהיי את'. אפשר לבקש משהו יותר טוב מזה? לימים אדיר סיפר שקניתי אותו בטבעיות שלי. באחת הסצנות ביקשתי ממנו לעשות משהו, וכשהוא ביצע את המשימה אמרתי לו, 'תודה, ממוש' ונתתי לו נשיקה על הלחי".

      

    "צומת מילר" | צילום : מאיה באומל בירגר
    "צומת מילר" | צילום : מאיה באומל בירגר

    היא מרגישה הכי טבעי לשחק את אשתו־של, שנדהמת לגלות שבסלולרי של מילר היא רשומה כ"מאיה לא נותנת". לדבריה, "אני שחקנית, ואני רעבה לעשייה", היא מסבירה. "כשהייתי בת שלוש החזקתי ביד גזר בתור מיקרופון, ושאפתי לזכות במקום הראשון בתחרויות הכישרונות הצעירים בבתי מלון. בתקופת לימודי המשחק התלבטתי אם אחשוף את זהותי המינית כשאהפוך למפורסמת, סטייל אורנה בנאי. עכשיו ההתלבטות הזו מצחיקה אותי, מפני שאני כבר לא שואפת להתפרסם. הפרסום, מבחינתי, הוא כלי לקבל תפקידים יותר טובים. אחרי עשר שנים על הבמה נורא בא לי לעשות קולנוע, גם דרמות וגם קומדיות, למצות את כל קשת היכולות שלי".

     

    לא היית מעדיפה שהפריצה שלך תהיה בדמות אמא לסבית?

     

    "אני מאמינה שיום אחד יתפתח בי הדחף לכתוב לעצמי תפקידים, כמו בת חן סבג, 'מטומטמת', שהיא דוגמה ומודל לכולנו, ואני בטוחה שכשזה יקרה אשתמש בחומרים מהחיים. כבר היו סדרות על גייז, אבל למיטב זיכרוני, מעולם לא ראיתי לסבית בפריים טיים, אפילו לא בחו"ל. והגיע הזמן".

     

    תבכי בבית

     

    הדר (36), ילידת אשקלון, נדדה ברחבי הארץ בעקבות השירות הצבאי של אביה, ולתיכון תלמה ילין נסעה מרעננה. "חברה שלי רצתה ללמוד במגמת מחול ואני נורא רציתי ללמוד איתה", היא מחייכת במבוכה, "אז התכוננתי לאודישן בשיא הרצינות. הכנתי מונולוג ושיר, התקבלתי למגמת תיאטרון, והחברה שלי, למרבה הבאסה, לא התקבלה למחול. מדי בוקר יצאתי ללימודים בשש וחצי, התגלגלתי באוטובוסים הלוך וחזור וזה העיד עד כמה אני נחושה".

     

    תיכון תלמה ילין עלה לכותרות לאחרונה בנסיבות לא מחמיאות - עדויות תלמידים על הטרדה מינית. "לא ראיתי ולא שמעתי", אומרת הדר, "ואפילו לא הכרתי את הנפשות שעליהן דובר, מפני שהייתה חלוקה ברורה בין המגמות. אצלנו לא הייתה הטרדה, אבל בדיעבד אני מזהה מקרים שבהם מורים התנהגו או התבטאו בדרך שכיום ודאי הייתה מוגדרת כחציית גבול".

     

    כמו?

     

    "כשמורה מעמיד ילדה בת 14 לפני הכיתה ומדגים עליה איך הוא מכניס את היד לחולצה שלה מבלי לגעת בה זה מביך ומיותר, במיוחד כשמדובר במורה נערץ. גם במאים חיצוניים שהגיעו לתיכון התנהגו בקשיחות מוגזמת. למשל, ביום שבו לא עליתי שלב בבחינות ללהקה צבאית חזרתי לתיכון בדמעות, זה היה בעיניי כישלון פאטאלי־טוטאלי, והבמאי צעק עליי, 'תבכי בבית'. הרגשתי שמרוב מקצועיות שכחו את נפשו הרכה של הילד. אני מעריכה את כל מי שקם ודיבר, אבל בחוויה שלי תלמה ילין נתן לי המון. כשהגעתי לבית צבי הרגשתי שיש לי יתרון לא ברמת הכישרון, אלא ברמת הכלים".

     

    במהלך שירותה הצבאי כקצינת תחזוקה ("הייתי הקצינה הכי גרועה, רק בתקופה שבה הדרכתי יצאו ממני החיקויים והתיאטרליות, וזו הייתה חוויה") היא התנסתה באהבה ואכזבה. "מאז ומתמיד הרגשתי שאני נמשכת לשני המינים, אבל גם כששכבתי עם גבר ואפילו נהניתי מזה, ידעתי שעוצמת הרגשות שאני מפתחת כלפי בנות לא משתווה לשום רגש לגבר. לאורך השנים יצאתי עם בחורים, מערכות יחסים שהסתכמו בשלושה חודשים גג, מפני שאפילו בפני עצמי התביישתי להודות במשיכה שלי לנשים. החיילת שבה התאהבתי לא הייתה ברורה, לא הצלחתי להבין ממנה אם היא מאפשרת חתירה למגע, וזה היה שיברון לב ענקי. כתבתי מכתב מאוד דרמטי על כמה שקשה לי ועל כמה שאני לא רוצה לחיות. לשמחתי או לצערי אחותי הגדולה מצאה אותו, ומתוך פחד ודאגה אמיתיים היא הראתה אותו להורים".

     

    אאוץ'.

     

    "ממש. כשחזרתי מהצבא הם כינסו אותי לחדר הטלוויזיה הקטן והראו לי את המכתב. לא הכחשתי, אבל התפתלתי. וכדי לצאת מזה נכנסתי לקשר עם בחור. עוד לא הבנתי שאני חייבת להיות נאמנה ללב שלי. בבית צבי היו לי קראשים מזדמנים על כוכבות שראיתי על הבמה או על פרטנריות ששיחקו לצידי. בערה בי הכמיהה לדבר האמיתי".

     

    היא מצאה הרבה דברים אמיתיים על הבמה, עשר שנים בקאמרי ובבית ליסין. "אהבתי במיוחד את פאק השדון מ'חלום ליל קיץ', מפני ששייקספיר לא הגדיר את השדון, והדמות שלו נוצרה לגמרי ממני, הבאתי אליה מימיקות ושפת גוף ואיזשהו גוון אפלולי. ב'אחים בדם' הייתי מאהבת שמתחילה מילדה ערסית ומתפתחת ללוחמת. בגדול, תפקידי אופי עם בשר ועומק מעניינים אותי יותר מדמות המאהבת הקלאסית". במופע "הגדוד העברי" היא נהנתה להצליף בישראליות בעוקצנות מתוקה ("הוא ירד מפני שכל השחקנים שהשתתפו בו עובדים ברפרטוארי, ולא היו לנו מספיק ערבים פנויים לפרינג', חבל"), וגם בהפקות טלוויזיה לילדים ("דן ומוזלי", יובל המבולבל, טוביה צפיר ומיכל הקטנה) היא שלחה יד ורגל: "ב'יורם החכם' אני הילדה החכמה, שמעבירה מסר של העצמה נשית. בהופעות, הילדים מקדימים אותנו וצועקים את תוצאות הניסויים".

     

    פרח לנורית

     

    את שני גרובר (34, מנהלת שני מלונות בוטיק בתל־אביב) הכירה הדר לפני שבע שנים. "בבליינד דייט", היא מעקמת את אפה. "עד אז סירבתי לפגישות עיוורות, אבל במקרה הזה הסכמתי מפני שהשדכן היה חבר ילדות שלי, שמכיר טוב טוב אותי - וגם אותה. הוא ושני עבדו ביחד כדיילים באל על. סמכתי עליו. ברגע שהעיניים שלנו הצטלבו הרגשתי שפגשתי מישהי שאני עומדת לעבור איתה מסע. שלושה חודשים אחרי שעברנו לגור ביחד חזרתי הביתה ושני חיכתה לי בפתח עם כלבה. שאלתי, 'מה זה?' והיא ענתה, 'ככה אני מבייתת אותך, מעכשיו יש לנו אחריות על ילדה'. היא אימצה אותה מצער בעלי חיים, אחרי שמישהו השאיר אותה ברחוב בתוך קופסה. לכלבה היה מבט נוגה בעיניים אז קראתי לה נורית, מ'פרח נתתי לנורית'. וכן, התבייתתי מאוד בזכותה".

     

    מי שלפה את הטבעת?

     

    "אני, כמובן. הצעדים הדרמטיים הם שלי. שני ואני דיברנו על חתונה, קיבלנו השראה מחברות שהתחתנו. התלבטתי הרבה בשאלה למה להתחתן מפני שאני לא כופה את האג'נדות שלי על אף אחד, אבל הרגשתי שאני רוצה לשתף גם אנשים מהמעגל הרחוק בשמחה ובאושר שלנו. כדי שיראו שיש דבר כזה, כדי שאולי זה יעשה להם איזה סוויץ' בראש. וצדקתי. גם עבור אלה שהגיעו סקפטיים זה היה אירוע פותח לבבות. אירגנו מסיבה משגעת במתחם אורבני, חברה חיתנה אותנו, היה טקס שבע ברכות אלטרנטיבי שבו הוריי דיברו, הברכה השביעית הייתה שלנו, זו לזו, ואבא שלי, כפרה עליו, הגשים את חלומה של שני והקים בחניון בריכה עם דשא מלאכותי מסביב".

     

    גם הדחף לאימהות בא ממנה. "מבחינה ביולוגית הגעתי לגיל, והייתי הרבה יותר בשלה לכך משני. שקלנו את האופציה של הורות משותפת עם גבר, והורדנו אותה מהפרק. אנחנו מתקשות בקבלת החלטות מפני ששתינו עקשניות, אז העדפנו לא להכניס למערכת דעה של גבר, שאולי יש לו בן זוג שירצה לחוות את דעתו. זה יוצר סיטואציה הרבה יותר מורכבת".

     

    שלושה תנאים הנחו אותן בבחירת התורם. "רצינו מישהו שלא עוסק באמנות, אבל שיהיו לו נגיעות אמנותיות. כיוון שבעינינו הגוף הוא קופסה לנשמה רצינו שהקופסה תהיה יפה. וחיפשנו מישהו עם הצבעים של שני כדי שהיא לא תרגיש מחוץ לתמונה. רצה הגורל וחמש ההזרעות מהתורם הנבחר לא הניבו היריון, ושני אמרה שהיא מאמינה בהתאמה. אני מניחה שהרופאים לא יתמכו באמונה שלה, אבל ברגע שהחלפנו תורם נקלטתי, ואז קנינו עוד מנות שלו, עבורה. לעופרי הדר־גרובר יש שיער צהבהב ועיניים ירוקות כמו של שני. יש הטוענים שהוא יותר דומה לה מאשר לי".

     

    לפני הלידה הן קנו דירה קטנה בלב תל־אביב ("אני דן חסכן, כל החיים עובדת וחוסכת, אבל לא היינו מגיעות לדירה ללא עזרת ההורים, שלה ושלי") ושרדו את מבצע הרמונט. "זה היה המבחן הכי גדול לזוגיות שלנו, שיפוצים הם הסיבה מס' 1 לגירושים".

     

    למה תל־אביב?

     

    "אני בטוחה שגם בחולון חיים זוגות חד־מיניים, אבל אחרי שלוש שנים שם רצינו לעבור למדינת תל־אביב שבה אין צורך להסתיר. רצינו שעופרי לא יהיה הילד היחיד בגן עם שתי אמהות".

     

    עוד כמה ילדים כמוהו יש בגן?

     

    "בינתיים הוא היחיד".

     

    גם במהלך ההיריון היא המשיכה לכתת את רגליה בין אודישנים. "ברור שזה מתסכל", היא מודה. "הרבה פעמים יצאתי בתחושה שזה היה אודישן נהדר וכלום לא קרה. הבנתי שלעשות אודישן זה כמו למלא לוטו. חייבים למלא ולשכוח. אם זכית, סבבה, ואם לא - הלאה. רק ב'צומת מילר' זה היה להפך. שלחו לי טקסט של חצי עמוד לתפקיד המורה של יהלי, בתו של אדיר, שדורש יום צילומים אחד. למחרת, כשהודיעו לי שהתקבלתי, שמחתי ותיכננתי לשאוב חלב. אבל אחרי שבוע צילצלה הסוכנת שלי, איילה ברק, ובישרה לי שאני מוזמנת לאודישן שני, שיתקיים למחרת. שלחו לי במייל חמישה עמודים מפוצצים בטקסט ונבהלתי. איך אלמד אותם בלילה אחד? כשהתחלתי לקרוא קלטתי שזו הדמות של מאיה, אשתו של אדיר. אחר כך צילצלה המפיקה, סיפרה לי שאדיר ראה את האודישן שלי והתלהב, וביקשה שאגיע מוכנה. כולם הרימו לי, אז לקחתי את עצמי בידיים ועשיתי לילה לבן".

     

    וכשזכית בתפקיד הנשי הראשי צרחת מאושר?

     

    "כן ולא. כיוון שהתפקיד שלי גדל לחודשיים של צילומים, נאלצתי לגמול את עופרי מהנקה ולהכניס אותו למשפחתון. לכי תסבירי לאישה הורמונלית עם ילד ראשון שזה לא אסון". *

     

    smadarshirs@gmail.com

     

     

     

     

    הפקה: מיטל ברונר, איפור: אילנה פיצ'חזה, סולו (במוצרי אסתי לאודר), שיער: קובי קלדרון

     

    טראנץ', COS; מכנסיים ונעליים, ZARA; חולצה טי שרט לבנה, PULL AND BEAR

     

    בשער: חולצה, מכנסיים ונעליים, ZARA; בומבר, טומי הילפיגר

     

    חולצה מכופתרת, COS; ז'קט ורוד, ג'וזף (פקטורי 54)

     

    חליפה וחולצת פולו, ZARA

     

    מכנסיים, ZARA; טי־שירט לבנה, PULL AND BEAR; ז'קט, H

     


    פרסום ראשון: 13.03.18 , 16:37