בסך הכל ממשלה מצוינת

שלמה פיוטרקובסקי

כאשר רואים את הדרך בה הסתיים המשבר הפוליטי, ואת ההסכם אליו הגיעו השותפות הקואליציוניות, השאלה שעולה מיד היא כמובן על מה הייתה כל המהומה. צריך לומר באופן ברור: ממשלת נתניהו הרביעית היא ממשלה טובה. כמובן שהיא לא ממשלה מושלמת, כי אין ממשלות מושלמות. גם הממשלה הזו סובלת משורה ארוכה של מחלות, ובראשן שיטת הממשל הישראלית שמעודדת פיצול אלקטורלי. האמת היא שהשאלה שצריכה הייתה להישאל איננה האם טוב שניצלה, כי כאמור לממשלה הזאת זכות קיום, זו ממשלה לאומית טובה. השאלה היא למה בעצם מדינת ישראל צריכה הייתה בחירות כרגע.

במדינת ישראל יש חוק ועל פי החוק המועד לבחירות לכנסת ה־21 הוא נובמבר 2019. ברגע שיש ממשלה מתפקדת, אין שום סיבה לגרור את מדינת ישראל למערכת בחירות, בלי תקציב מאושר לשנת 2019, ועם הרבה מאוד חוסר ודאות באשר לשאלה כיצד מדינת ישראל תצא ממערכת הבחירות.

מוקדם לסכם את ימיה של הממשלה הנוכחית. היא כנראה תמשיך לנהל את המדינה עוד תקופה לא קצרה למגינת ליבה של האופוזיציה. אולם, מי שבוחן את מצבה של מדינת ישראל בעיניים אובייקטיביות, מבין שמדובר בממשלה לא רעה בכלל — אבטלה נמוכה, צמיחה יפה, מצב ביטחוני סביר בהחלט לנוכח המצב הגיאו־פוליטי הקשה מאוד בו נתונה מדינת ישראל שלא בטובתה, ומעל כל זה הישגים יפים כמעט בכל תחומי פעילותם של משרדי הממשלה. בתחבורה, בחינוך, בתרבות, במשפטים, בתיירות, בכלכלה, ובעצם בכל מקום, ואולי גולת הכותרת: יחסי החוץ. מצבה של מדינת ישראל נכון להיום טוב יותר כמעט מכל נקודת זמן בשני העשורים האחרונים.

את כל זה צריך להעמיד מול אופוזיציה, שכדברי ראש הממשלה כלל לא התלהבה ללכת לבחירות, וברור למה לא הייתה שום סיבה ללכת לבחירות במועד הנוכחי. הממשלה בוודאי עוד תחווה משברים, וקשה להניח שתצליח לכהן עד נובמבר 2019. אולם צליחת המשבר הנוכחי הייתה מוצדקת ונכונה — מכל הבחינות.

לישראל מגיע קצת יותר

בן־דרור ימיני

הקדמת הבחירות היא אחת הרעות החולות של הדמוקרטיה. כאשר אין צורך, כאשר מדובר באינטרסים אישיים של גורם כלשהו — הקדמת הבחירות היא איוולת שנובעת מציניות פוליטית. זה כבר קרה אצלנו, ויותר מדי פעמים. היוזמה להקדמת הבחירות הייתה הפעם פועל יוצא של עוד עסקה אפלה שבה האגף החרדי ניסה להכתיב את חוק ה(אי)גיוס. לו היינו הולכים למשאל עם — אפשר להניח שתשעים אחוז מהציבור היהודי היו מתנגדים לכניעה. אבל לחרדים יש כוח להשחית. כוח שאותו הם מנצלים שוב ושוב. כוח שהופך את הדמוקרטיה הישראלית למיעוטוקרטיה. במקום שלטון הרוב אנחנו כפופים לשלטון המיעוט.

כאשר הדברים הללו נכתבים, תם המשבר הקואליציוני. אבל כבר הבנו ששום דבר לא ברור בקואליציה הנוכחית. ולאחר גחמה אחת תבוא אחרת. היום אלה החרדים, מחר אלה יהיו נציגי מועצת המאחזים, שידרשו בנייה בצמוד לקסבה בשכם, או במחנה הפליטים בג'נין. הרי ארץ ישראל שלנו. אז למה שלא נממש את זכותנו. והקואליציה, כידוע, תלויה בהם כפי שהיא תלויה בחרדים. כך ממשלה לא יכולה לתפקד. כך יש לנו מיעוטוקרטיה במקום דמוקרטיה.

לא, זה לא עניין של שמאל או ימין. הבעיה היא שבממשלה הנוכחית הרוב נרמס שוב ושוב, והרוב הזה כולל חלק גדול מאלה שהצביעו למפלגות שמרכיבות את הממשלה. אבל נתניהו בלחץ. הוא נכנע שוב ושוב. זה מה שהוא מיטיב לעשות לאחרונה. כשמעל מרחפות המלצות המשטרה להעמיד לדין את נתניהו על שוחד, וכשעוד ועוד עדי מדינה חותמים נגד ראש הממשלה בזמן שהיו אנשי סודו, הלחץ גובר וכל פעולה מונעת מתוך מחשבה על העתיד הלא ברור. מה שברור הוא, שבמצב שנוצר אי־אפשר להמשיך ככה. הממשלה מתחזקת את הקיצונים. אפשר להקים כאן ממשלת רוב שלא תהיה תלויה בחסדי המיעוטים הקיצוניים. זו לא משימה קלה. כבר התרגלנו לתסריט קבוע שבו הרוב נרמס. אבל זה לא חייב להיות כך. הרי גם אם המשבר הנוכחי נפתר, יצוץ אחד חדש. כך אי אפשר להמשיך. למדינת ישראל מגיע קצת יותר.