השאלה היומית: האם לנטע ברזילי יש סיכוי לזכות באירוויזיון?
קראו את שתי הדעות המנוגדות ובסוף תוכלו להצביע: מי צודק לדעתכם?
לשיר יש את כל מה שצריך
רז שכניק
פעם הייתה באירוויזיון מוזיקה, של ממש, עם תזמורת סימפונית רווית כלים ואפשרויות, הדרוכה לקראת המנצח הבא שלה. כך קיבלנו מניפה רחבה של קלאסיקות נצחיות, בראשן ווטרלו של אבבא, שהטיס לקריירה מרהיבה את הלהקה החשובה בהיסטוריה של הפופ, כשהמנצח חובש את כובע נפוליאון. אירופה נפלה בבת אחת לרגלי הרביעייה.
הקריטריונים לשיפוט נצמדו אז לפני הכל לתמהיל מוזיקלי של לחן, עיבוד, יכולת הקולית והרמוניות, כשהגימיקים בדרך כלל היו רק בונוס. ניקול של מערב גרמניה ניצחה למשל ב־1982 בפער עצום עם שיר פשוט להפליא וקול מלאכי שאי אפשר היה להימנע ממנו. במקום השני, אגב, דורג אז הורה של אבי טולדנו.
אבל הימים האלה חלפו מזמן, ורלוונטיים בערך כמו חיבור מחודש של גלי עטרי עם חלב ודבש. אירוויזיון הוא הכל חוץ מתחרות שירה ואת התזמורות החליפו פלייבקים חסרי נשמה שהוכנו כמובן מראש. כדי לאתגר את המקומות הגבוהים, השיר לא צריך להיות מלודי, נעים ופוליטיקלי קורקט אלא בגדר יציאה יוצאת דופן שתהלום את דור היוטיוב. זה בדיוק המקום שאליו נכנסת נטע ברזילי עם הלופר.
לשיר Toy יש את כל מה שצריך כדי לזכות באירוויזיון, לא פחות. הוא קליט, מעודכן מוזיקלית, מחבר אלמנטים של פופ ממזרח אסיה עם מסרים של העצמה נשית ומתכתב היטב עם קמפיין #metoo שהרעיד את העולם. לכל אלה מתחברת במדויק נטע ברזילי, פלמינגו ססגוני ומיוחד — אם יורשה לי להשתמש לרגע בדימוי חביב על ידידתי דנה ספקטור. מכל הבנות בעולם המוזיקה הישראלי, ספק עם מישהי אחרת חוץ מברזילי הייתה יכולה לבצע את השיר כך שנאמין לכל הברה שלה, כן, גם להדהוד התרנגולי. בשלוש הדקות שיוענקו לברזילי כדי להרשים את האירופים, Toy הוא ג'וקר, קלף אולטימטיבי בדרך לניצחון, משהו שונה, מתריס, מעז, לא צפוי. לא סתם מסמנים אותו למועמד מוביל בכלי תקשורת באירופה ובאתרי ההימורים. רק הפוליטיקה תוכל לעצור את ברזילי.
אירוויזיון 2019 בירושלים? אל תופתעו אם זה יקרה.
אין מילים אין מלודיה
סמדר שיר
תגידו שאני ענתיקה, לא מעודכנת, לא מבינה, או סתם אטומה שעבר זמנה, אבל לפני שאתם מיידים בי אבנים תנו לי להזכיר לכם שעל טעם וריח אין להתווכח. נקודה. בעיניי — ליתר דיוק, באוזניי — נטע ברזילי צורחת ומקרקרת כמו תרנגולת שמישהו אכזרי במיוחד לופת לה את הגרון. ב"הכוכב הבא" ראיתי בה גימיק בן שלוש דקות שגרם ללסת שלי ליפול בגלל הלופר שמסנטז ומעוות לה את הקול. גם בליסבון היא תגרום להלם בשל היותה "אחרת", אבל מה הקשר בין מצעד הצווחות לבין האירוויזיון?
לפני שנים רבות, כמו באגדות, היה האירוויזיון תחרות מוזיקלית וזה מה שהביא ליזהר כהן ול"אבניבי" את המקום הראשון. המנגינה הקליטה (נורית הירש), הפזמון בשפת הג'יבריש וחדוות הנעורים של הלהקה, המסו את הקרח וגרפו הצבעות. "הללויה" של גלי עטרי שיחק אותה בענק מפני שבנוסף ללחן הסוחף (קובי אושרת) הוא פנה למכנה המשותף הכי רחב, לכל מי שזיק של אמונה (לא משנה במי או במה) מקנן בליבו. בעשור האחרון השתנה מאזן הכוחות באירוויזיון והדגש מושם על השואו, אבל רגע, אפילו דנה אינטרנשיונל לא קטפה דוז פואה בצרורות רק בגלל הנוצות. "דיווה" (צביקה פיק) הוא שיר חזק שתופס את האוזן מאקורד הפתיחה ועד לתרועת הניצחון.
אף לא אחד מהמרכיבים האלה מצוי בנטע וב"טוי" שלה. יסלח לי דורון מדלי, שכבודו במקומו מונח, אך במקרה הזה נדמה לי שהוא תפר את האדרת על פי מידות הלופר. אין מילים, אין מלודיה ואין מסר. רק ניפוחי לחיים, הבעות מזרות אימה וסירנות שמאיימות על שלמות עור התוף. מביך לקרוא לזה שיר ומביך להעניק את התואר "זמרת" למי שעושה כל שביכולתה כדי להוכיח עד כמה היא לא.
אז אולי יהיו ברחבי אירופה כמה ווירדוז שיתלהבו מהמוזרות שלה, אבל אל תבנו על טבלאות ההימורים. נס גדול לא יהיה שם. הנס של נטע יהיה אם תצליח בכלל לעלות לשלב הגמר.
לפנייה לכתב/ת 
