כמו כל המדינה, גם בית משפחתו של א' הוכה זעזוע עם פרסום ממדי האסון בבית משפחת דוואבשה בדומא, שב־31 ביולי 2015 נשרף על יושביו. מכל המשפחה רק אחמד בן הארבע שרד את התופת - אמו ריאם, אביו סעד, ואחיו עלי, נספו בלהבות. שני בקבוקי תבערה נזרקו באותו הלילה על בית המגורים הסמוך, שהיה ריק, ועל בית משפחת דוואבשה. במקום נמצאו שתי כתובות תג מחיר בעברית.
הארץ רעשה נוכח מעשה הטרור היהודי. אלא שכמו רוב אזרחי מדינת ישראל, אחרי ההלם מהרצח, גם בבית משפחתו של א' חזרו לשגרת החיים. האב, רב יישוב בשומרון ומחנך בישיבה תיכונית, והאם, מרצה מבוקשת, לא העלו על דעתם כי השגרה תשרוד פחות משבועיים.
ב־11 באוגוסט 2015 נעצר בנם, א' בן ה־16, השישי מבין שבעת ילדי המשפחה, ונשלח למעצר בית מינהלי לארבעה חודשים. באופן דומה הוצאו צווי הרחקה מיו"ש או מעצרי בית לעוד עשרות נערי גבעות. "שמחנו מאוד על מעצר הבית. כשהשוטרים הגיעו אלינו הביתה, אמרנו להם: 'נהדר. ביחד נחזיר את א' לתלם'", מספרת אם המשפחה. "כמה תמימים היינו. באותה תקופה חשבנו שעוד רגע הפרק של 'נער הגבעות' מסתיים.
"תקופת מעצר הבית לא הייתה קלה. טורטרנו בלי סוף. שוטרים היו מגיעים בכל שעות היום והלילה לוודא שא' לא מפר את תנאי המעצר. בשלב מסוים הוא ירד לישון בחדר בקומה למטה, וכתבנו על הדלת שהתריסים בחדר שלו פתוחים, ושאנחנו מבקשים מהשוטרים לא להעיר את כל בני המשפחה, אלא פשוט להציץ פנימה ולראות שהוא שם. למרות שזו הייתה תקופה מרגיזה, הרגשנו איך ההימצאות של א' בבית ממתנת ומבגרת אותו, והיינו בטוחים שעוד רגע כל הסיפור הזה מאחורינו".
אלא שהסיפור רק התחיל. ב־3 בינואר 2016 הוגשו כתבי אישום נגד עמירם בן אוליאל, 23, שהודה ושיחזר את הרצח בדומא, בעבירות של רצח, ונגד א', אז קטין, היום בן 18 וחצי, בגין תכנון המעשה. הם הואשמו, עם שני נאשמים נוספים, גם בסעיף של חברות בארגון טרור. בכתב האישום נטען שהשניים תיכננו את הפיגוע כנקמה על רצח מלאכי רוזנפלד בפיגוע ירי בידי חוליית חמאס בסמוך לצומת קידה, ליד דומא, ביוני 2015. כמו כן האשים השב"כ כי הנחקרים היו חלק מהתארגנות שנקראה "קבוצת המרד", התארגנות ששאפה לבצע פעולות אלימות נגד פלסטינים במטרה לגרום למלחמה בין יהודים ופלסטינים, להפיל את השלטון ולהמליך מלך על פי ההלכה.
כתב האישום מייחס לנאשם א' גם שישה אישומים נוספים בגין ביצוע שורה של עבירות הצתה, עבירות רבות של היזק בזדון ממניע גזעני, קשירת קשר לביצוע פשע, עלבון דת ממניע גזעני ועוד.
בין היתר א' נאשם כי קשר קשר יחד עם אחרים להצית ממניע גזעני את כנסיית הדורמיציון בעיר העתיקה בירושלים. לפי כתב האישום, ב־26.02.15 הגיע הנאשם יחד עם אחרים למרכז העיר בירושלים כשהם מצוידים בתרסיס צבע, מכל עם בנזין, גפרורים, קפוצ'ונים וכיסוי פנים. הנאשמים הגיעו לכנסייה, פתחו באמצעות מקל את החלון של חדר האמבטיה הנמצא באגף שבו שהו באותה עת תלמידי סמינר הכנסייה, הציתו את החדר וריססו על קיר הכנסייה את הכתובות: "ישו בן זונה", "מריה זונה", "גאולת ציון אוהבת את משה אורבך", ונמלטו מהמקום. נזקים כבדים נגרמו למבנה הכנסייה.
עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשם הקטין הצית יחד עם אחרים, ממניע גזעני, כלי רכב רבים בכפר עקרבה ובכפר יאסוף באמצעות שפיכת נוזל דליק על מכסה המנוע, ניקב צמיגים של כלי רכב בבית צפאפא בירושלים, ריסס על קירות ומדרכות מיד לאחר ביצוע המעשים כתובות כגון "אין רכבים אין פיגועים", "דש מימ"ר חמניות" ועוד. בנוסף, הוא נאשם שהצית יחד עם אחרים חבילות חציר שהונחו באסם התבואה הצמוד לביתו של תושב הכפר עקרבה, וריססו על קיר סמוך את הכתובת: "תג מחיר נקמת היהודים".
בשנתיים שחלפו מאז הוגש כתב האישום החמור, מתנהל תיק הצתת בני משפחת דוואבשה הרחק מהעין התקשורתית. אתמול, בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, התקיים שלב הסיכומים במשפט זוטא, שבו אמור להיקבע אם הודאות הנאשמים בתיק נגבו כחוק, וזאת לנוכח הפעלת "אמצעים מיוחדים" בחקירות בשב"כ. ההכרעה בנושא זה צפויה להיות דרמטית ותשפיע על עתיד התיק כולו במה שנחשב לאחד המשפטים המסקרנים והקשים ביותר בכל הקשור לטרור יהודי.
מה התפקשש בחינוך
כיצד ילד שגדל בבית חם ונורמטיבי הופך לנער גבעות, מואשם בתכנון הפיגוע בדומא ובשורה ארוכה של פעולות תג מחיר חמורות? הוריו יושבים לראשונה יחד לשיחה כנה ונוקבת, אך גם מאשימה.
יציאה ממסלול החיים השגרתי החלה אצל א' בסוף כיתה ט'. "הוא סירב להמשיך לקחת ריטלין. הוא טען שהוא מרגיש כמו מסומם", מספרת האם. "הוא אובחן כמי שסובל מהפרעת קשב כבר בגיל צעיר, ועם הריטלין הוא הסתדר מצוין בלימודים והגיע להישגים. הוא היה ילד תוסס אך מאוד נעים, אהוב על החברים והמורים. לא אלים בשום צורה שהיא.
"בסוף כיתה ט' הוא נשר מהישיבה התיכונית. תקופה קצרה ניסה ללמוד בישיבה אחרת, שגם ממנה נשר. אחרי כמה שבועות בבית הוא חיפש מה לעשות עם עצמו, והגיע לגבעות. הייתי בטוחה שאין שום סיכוי שהוא ישרוד שם, שהוא מפונק מדי ורגיש מדי לתנאים ההיגייניים. הוא גדל בבית מאוד בורגני".
בית המשפחה ביישוב שבשומרון אכן משדר בורגנות. חצר מטופחת, סלון רחב ידיים וניקיון שבוהק מכל פינה. האם בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה וטוענת רבנית, מדברת בנחת. הפנים שלה קורנות אור מתחת לפאה המכסה את שערותיה. האב, ששיבה קלה שזורה בזקנו, מצוי בכל פרט בתיק, משוכנע בחפות המוחלטת של בנו. לשניהם לא היה קל עם אורח החיים החדש שאימץ בנם בגבעות. הוא הפך לרועה צאן, גר במערות ובחושות נטושות, ואימץ אידיאולוגיה אנטי־ממסדית.
"באנו לבקר אותו מספר פעמים", מספרת האם. "האמת שהוא והחברים שלו נראו כמו הצרות שלנו. מגודלי שיער, מאובקים. הם כמעט לא התקלחו. כשמעלים אותם לרכב קשה מאוד לשאת את הריח. ידעתי אז, וגם היום אני יודעת בוודאות, שאם משפשפים טוב את כל האבק והלכלוך, מגלים תחתיהם ילדים שהם נשמות. זה נוער מצוין שפשוט צריך הכוונה.
"היה לי חשוב לשמור על קשר עם א'. בכל שיחת טלפון השתדלתי קודם להקשיב לו, להביע התפעלות מהסיפורים שלו, ורק אחר כך להטיף מוסר. לא אהבתי שהוא שם. כמו שאני לא אוהבת שילדים אחרים שלי מחליטים לצאת לבלות בחוף הים עד השעות הקטנות של הלילה. יש מצבים שאין להורים מה לעשות. היו הרבה לילות שפשוט הלכתי לישון עם דאגה ותפילה, כי הבנתי שאין לי שום דבר אחר לעשות".
"אני מניח, למרות שאף אחד לא שאל אותי את זה, שאנשים שואלים את עצמם, מה התפקשש בחינוך של הרב והרבנית", מהרהר בקול אביו של א'.
אז הנה, אני שואלת: מה התפקשש בחינוך שלכם?
"מי שמתעסק בחינוך יודע שמדובר בגיל מאוד שברירי. יש נערים שעוברים את התקופה הזו בקלות, ויש נערים שמגיעים עד הקצה. נערים רבים שנושרים ממסגרות החינוך מגיעים ל'כיכר החתולות' בירושלים ולכל מה שזה כולל. לשבחו של בני ייאמר שאחרי שהוא נשר מהישיבה, הוא חשב איך לקחת את זה למקום ערכי.
"אנחנו יכולים להתווכח אם זה אכן ערך להקים מאחז על כל גבעה, אבל אין ספק שמבחינתו של א', מדובר בערך שהוא מוכן היה להתמסר אליו. יכול להיות שהיינו צריכים לעשות יותר כהורים. ניסינו. ניסינו לאורך כל הדרך לנווט את הלהט הערכי של א' למקום ממוסד, ולקשר אותו לדמויות רבניות אחראיות".
דיברתם איתו על החובה לשמור על החוק?
"כל הזמן. המסר שלנו היה חד וברור. גבעות זה טוב ויפה, אבל הכל רק במסגרת החוק. זה עלה בכל שיחה עם א', והרגשנו שהוא מבין את זה ומסכים איתנו. לאורך כל הדרך הוא מעולם לא הסתבך במשהו. היו לו רק עיכובים קטנים במשטרה, בלי מעצרים, בלי שום טענות נגדו. הצלחנו גם לשכנע אותו לגשת לבגרויות, וכשזה אכן קרה, חשבנו שהוא הולך ונכנס לתלם".
היו ויכוחים אידיאולוגיים?
"ודאי. אני רואה במדינת ישראל את תהליך הגאולה של עם ישראל. מבחינתי מדינת ישראל היא דבר קדוש. יש לי ביקורת על המדינה, בטח אחרי מה שעבר עלינו בשנתיים האחרונות, אבל כמו שכתב הרב קוק: 'האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלראות את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה היא מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך!'" הוא מצטט בעל פה.
"בעלי חשב שיותר טוב שא' יעסוק בבניין הארץ מאשר שלא יעשה כלום", אומרת האם. "אני חששתי מזה. הייתי יותר סקפטית. אבל כל הורה יודע שיש גבול ליכולת לכלוא ילד. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא להעביר לילד את המסר ואת התחושה שאנחנו מעריכים אותו ולא מתייאשים ממנו. בגלל זה דרשנו מא' לגשת למבחני בגרות. אמרנו לו שלא יכול להיות שילד כל כך מוכשר לא יביא לידי ביטוי את היכולות שלו. לשמחתנו הוא אכן החל לגשת ללימודים במסגרת אקסטרנית עוד בתקופה שהיה בגבעות".
כמו אגרוף בבטן
ב־25 בנובמבר 2015, כארבעה חודשים לאחר הרצח בדומא, במקום שמעצר הבית המינהלי יסתיים, א' נעצר. "חזרתי משיעור פילאטיס, ואני רואה שוטרים בבית", נזכרת האם. "הם ביקשו ממני להכין מהר תיק לא'. כבר אז התחלתי להרגיש רע מאוד.
"א' נעצר, ובאחד הימים התקשר אלינו עו"ד עדי קידר שליווה אותנו, ואמר לנו שביקשו הארכת מעצר בלי להביא את בננו בפני השופט. זה חריג שבחריגים. בדיוק סידרתי את ארון הבגדים אחרי שהמשטרה עשתה בלגן בבית כשערכה חיפוש. הרגשתי כאילו מישהו נותן לי אגרוף בבטן. נפלתי על הרצפה. הרגשתי איום ונורא.
"ואז החלו ימים מטורפים. אנחנו מבינים שמשהו נורא קורה. גם עורכי הדין לא מצליחים להבין מה קורה, ולמה לא נותנים להם לפגוש את א'. במשך 30 יום לא נותנים לו לדבר איתנו, עם ההורים שלו, למרות שהוא קטין, לא נותנים לו לפגוש עורך דין. מרוב חרדה לא הצלחתי לאכול ונחלשתי מאוד. כשהבנתי מה הוא עבר בחקירות, החיים לא חזרו להיות אותם חיים. אי־אפשר לחיות עם זה".
חוסר הוודאות של ההורים מסתיים רק אחרי 21 יום, כאשר א' נפגש לראשונה עם עורך דין. "במשך 30 יום ראינו את א' להרף עין, רק בהארכות מעצר", אומר האב. "לא נתנו לנו לדבר איתו. ראינו שהוא נראה נורא. מותש ומבולבל ומיואש. השיער שלו היה סבוך כמו חבל. ראינו חתכים בידיים. כשסוף־סוף נתנו לו לפגוש עורך דין, עדי קידר נסע אליו ב־12 בלילה. נשארנו ערים כל הלילה. בבוקר עדי הגיע וסיפר לנו מה עבר על א' ובמה הוא הודה. מאז אשתי לא ישנה בלילות".
על פירוט שיטות החקירה של א' הוציא השב"כ צו איסור פרסום. מה שניתן לומר הוא כי בין 2 ל־21 בדצמבר נחקר א' על ידי השב"כ. על פי פרסומים, נוהלי החקירה במצבים כאלה כוללים תחילה אמצעי לחץ קלים יותר, כמו הפחדות, מניעת שינה, איומים, קללות וצעקות, ובהמשך ניתן להפעיל לחץ פיזי על הנחקר. מדובר ב"חקירה לצורך" שמופעלת רק באישור היועץ המשפטי לממשלה, כאשר החשוד מוגדר כפצצה מתקתקת.
"חקירת צורך" כוללת לרוב מתן סטירות לפניו של החשוד כאשר עיניו מכוסות, לחיצה על אזורים רגישים בפנים ובגפיים, הושבה על כיסא ללא משענת - כאשר הרגליים אזוקות לכיסא - וכיפוף הגב לאחור בקשת, עד לרצפה. לטענת הפרקליטות, חלק מהודאות הנאשמים ניתנו בין "חקירת צורך" אחת לשנייה, ולא במהלך הפעלת הכוח עצמו, ואחרי שניתן לנאשמים זמן לנוח מהחקירה, ולכן ההודאות קבילות.
"זה כאבים לא נורמליים", תיאר א' את הדברים בפני בני משפחתו בדמעות. "צרחתי. בכיתי. התחננתי שיפסיקו. אני צורח כמו מפגר, בוכה כמו תינוק, והם צוחקים. אמרתי להם, 'תהרגו אותי ואל תעשו לי את זה, תנו לי רעל'. בסוף נשברתי. שאלתי אותם במה הם רוצים שאודה". תיאוריו של א', חשוב לציין, הובאו גם בפני השופט. א', אומרת משפחתו, אף ניסה לשים קץ לחייו בעזרת נייר אלומיניום ממנת האוכל שקיבל בתא המעצר. לדבריהם, הוא הצליח לחתוך את אמות ידיו, אבל כשהבין שהוא לא ימות מהמעשה אלא רק יביא לכך שתתקבל הוראה לאזוק אותו למיטה - החליט להסתיר את ניסיון ההתאבדות.
"לאורך כל החקירה החוקרים דורשים ומבקשים ממנו להודות ברצח בדומא", מדגיש האב. "הם לא מתייחסים אליו כפצצה מתקתקת, לא שואלים אותו בנוגע למשהו עתידי, שלכאורה הוא מתכנן וצריך למנוע. גם לא מאשימים אותו בזה".
שאלת את א' אם הוא היה מעורב בדומא ובעוד שישה אירועי תג מחיר אחרים?
"לקראת סוף מעצר הבית, הבנתי שהולכים להאריך לו את המעצר. שאלתי אותו בשיחה של ארבע עיניים, 'תגיד, מה קורה כאן? אני לא מבין מה קורה כאן'. לא חשדתי בו, אבל כנראה שאלתי באופן כזה שהוא חשב שאני חושד בו. הוא הסתכל אליי בעיניים ואמר לי: 'אבא, אני לא קשור לסיפור הזה של דומא. אני לא יודע שום דבר עליו'. ראיתי מיד, כאב שמכיר היטב את בנו, שניכרים דברי אמת. האמירה הזו של א' טובה לי ואמינה בעיניי מאלף עדים".
ארגון "חוננו" מעניק ייצוג משפטי חינם לפעילי ימין קיצוני, עד להגשת כתב אישום. לאחר מכן המשפחה צריכה לשאת בעצמה בעול ההוצאות המשפטיות, המגיעות למאות אלפי שקלים. את א' ממשיך לייצג עו"ד קידר, והצטרף אליו גם עו"ד ציון אמיר. "התמונה שנחשפה במהלך שמיעת הראיות בתיק מזעזעת", אומר קידר. "בשל צו איסור פרסום וצנעת הפרט אין באפשרותנו לשתף בכך את הציבור, אבל בית המשפט נחשף לחקירה הדורסנית ולתוצאותיה".
"אף אחד אחר לא הושיט לנו יד", אומר האב. "אף אחד לא רוצה לגעת ולהתלכלך בסיפור דומא. אני מחפש את הדמות שתפעל כאן כנגד כל המערכת, ואין אף אחד כזה, לא רבנים, לא פוליטיקאים, לא אנשי רוח. יש פה נער צעיר שרשויות החוק אמורות להגן עליו, וכולם פועלים נגדו ומאפשרים את חקירתו בצורה כזו.
"אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. בית המשפט העליון שומר על זכויות המיעוט ועל חוקי היסוד, בייחוד על כבוד האדם וחירותו. אבל פה, מול נער קטין, הבלמים קרסו, והוא הודה בדברים בלחץ החקירות. היום זה הבן שלי, מחר זה יכול להיות הבן של כל אחד אחר. אני מצפה שאנשי רוח, גם משמאל, שזכויות האדם חשובות להם, ישמיעו קול, ידרשו לברר מה היה כאן".
אין הרבה אנשים בימין שנזעקו כאשר הופעלו עינויים על פלסטינים.
"אני מתנגד לעינויים של פלסטינים, אלא אם כן מדובר באמת בפצצה מתקתקת, והכל נעשה לשם הצלת חיים מיידית".
הפרעת דחק חריפה
אחד הדברים שמטרידים מאוד את ההורים הם התנאים הקשים שבהם מוחזק בנם. "הוא כבר עצור שנתיים וארבעה חודשים, והמשפט עוד עתיד להימשך זמן רב. כבר 14 פעמים בית המשפט העליון הורה להאריך את מעצרו. הוא לבד בתא. יכול לצאת רק שעה אחת ביום. אנחנו יכולים לפגוש אותו רק אחת לשבוע, מאחורי זכוכית. פעם בחודש פותחים את הזכוכית, ואנחנו יכולים לחבק אותו. הוא ביקש לעבור לאגף התורני ולא איפשרו לו. למה? הוא ביקש אישור ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, ולא נתנו לו. למה? המצב הנפשי שלו הולך ומידרדר".
לראשונה חושפים ההורים כי על פי חוות דעת פסיכיאטריות, הן פרטית שלהם והן של שב"ס, א' אובחן כסובל מפוסט־טראומה, וזקוק לכדורים באופן יומיומי. כך כותבת הפסיכיאטרית ד"ר טלי וישנה, אחרי שפגשה את א': "בבדיקה ניכרו סימנים של הפרעת דחק חריפה. כמו כן עלו בבדיקה סימני דיכאון... תסמינים פוסט־טראומטיים שהולכים ומחריפים, זאת על פי התיאורים הקשים שהתקבלו מהעובד הסוציאלי, אשר מתאר בין היתר מצבים דיסוציאטיביים חוזרים. מצב זה מדאיג ביותר ועלול להפוך לכרוני. לדעתי יש לקחת זאת בחשבון ולשקול בהתאם חלופות מעצר".
בפרקליטות מסרבים להתייחס למצבו הרפואי של א'. שם משוכנעים כי כתב האישום החמור משקף את האמת. על פי כתב האישום, בן אוליאל וא' קשרו לבצע פיגוע נקמה נגד ערבים, במטרה להמית אנשים בבתיהם. במסגרת זו, שוחחו השניים על מיקום הפיגוע וסיכמו לבצעו בכפר דומא ובמידת האפשר לבצע פיגוע נוסף, בכפר מג'דל הסמוך. לשם כך, הכין בן אוליאל תיק עם שני בקבוקים מלאים בנוזל דליק, סמרטוטים, מצית, קופסת גפרורים, כפפות ותרסיס צבע שחור.
לפי כתב האישום, ב־30 ביולי בלילה לבש בן אוליאל בגדים כהים ויצא מביתו עם התיק כדי להיפגש עם הנאשם הקטין במערה במאחז "יישוב הדעת". אלא שהקטין משום מה לא הגיע לפגישה שנקבעה, ובן אוליאל החליט לבצע את הפיגוע לבדו. כשהגיע לפאתי הכפר דומא קשר את חולצתו סביב ראשו על מנת להסתיר את פניו, ועטה את הכפפות על ידיו. כדי להבטיח כי הבית שיצית אינו נטוש, חיפש בן אוליאל בית בעל סממנים המעידים כי הוא מיושב.
לאחר שהגיע לבית משפחת דוואבשה ניסה לפתוח שני חלונות, ללא הצלחה, פתח את חלון חדר השינה שבו לנו באותה עת בני המשפחה, הדליק את בקבוק התבערה השני, השליכו לעבר החלון ונמלט בריצה. האש החלה לבעור ואחזה בכל ארבעת בני המשפחה.
"כואב לנו מאוד על משפחת דוואבשה, אבל לבן שלנו אין שום קשר לסיפור הזה", אומרת האם.
"החיים שלנו השתנו לבלי הכר", אומר האב. "אנחנו חיים כל הזמן בשני עולמות מקבילים. החיים סביב המעצר והמשפט של א', ולצידם אנחנו מתאמצים להמשיך בחיי משפחה וקהילה. אני מתפלל..." הוא משתנק, והדמעות מכריעות אותו. "אני בדרך כלל לא בוכה במעמד אנשים", הוא מתנצל, נושם עמוק וממשיך: "אני מתפלל שהקב"ה ישמור עליו וייתן לו כוחות, שיחוס וירחם עליו, ויוציא אותו מכלאו. אני מתפלל שה' ייתן בלב השופטים את אומץ הלב לשפוט רק על פי האמת".
שב"כ: עומדים מאחורי הממצאים, הפרקליטות: המעצר על פי דין
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "הקטין נאשם בגין מעורבותו בפרשה חמורה בעבירות ביטחון, רכוש, הצתות ועבירות נוספות אשר בוצעו, לכאורה, ממניע גזעני. נוסף על כל אלה נאשם הקטין בחברות בארגון טרור, ומשכך על פי פקודות שב"ס מעצרו
נושא הגבלות מיוחדות. בעניין מעצרים מינהליים נציין כי ככל שעולה צורך לחדש מעצר מינהלי בחלוף חצי שנה, הרי שהבקשה מוגשת, על פי דין, להכרעת ביהמ"ש".
מהשב"כ נמסר: "שירות הביטחון הכללי עומד מאחורי ממצאי החקירה כפי שהוצגו בפני הפרקליטות בסיומה, ובהתאם להם הוגש כתב אישום. מעבר לאמור, משפטו של הנדון מתקיים בדלתיים סגורות ובהתאם, אין ביכולתנו להתייחס לתכניו, ובכלל זה לראיות המבססות את האישומים. עם זאת ייאמר, כי לאחר הגשת כתב האישום נעצר הנדון עד לתום ההליכים, ומעצרו שב ומוארך מעת לעת בהחלטות של בתי המשפט הנחשפים, בין היתר, לחומר הראיות בתיק".
