ספר טיסה: שרוכים | דומניקו סטרנונה

שרוכים דומניקו סטרנונה

 

על פניו, "שרוכים" (מאיטלקית: יעל קירצ'וק/הוצאת כתר) מחזיר אל המוקד את המוכר והשחוק. שוב זוגיות במשבר, התפוררות התא המשפחתי, בגידה ואהבה, צלקות עבר שנושאים הילדים, מאבק עיקש של אישה על בעלה, על שפיותה, יציבותה, על החתול שלה. רעיונות מוכרים מאינספור ספרים. ועדיין, למרות הכריכה הסתמית שמציגה אותו כמעט כרומן רומנטי (מבלי לפגוע בז'אנר), "שרוכים" הוא ההפך מזה. הוא רומן מרתק שכתוב מדויק להפליא, ועונה על מרבית הציפיות מספרות יפה. זה לא רק המבנה והכתיבה (משפטים ישירים כמו "אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני עדיין אשתך"), אלא גם, ובעיקר, התפתחות העלילה, שבנויה כפאזל מתוחכם, ובסופו קתרזיס.

 

הסיפור פשוט למדי: אחרי 12 שנות נישואים מגלה ונדה כי בעלה אלדו התאהב באישה צעירה ומתכוון לנטוש אותה ואת שני ילדיהם. היא נלחמת על חזרתו לחיק המשפחה, בטענה שהפרידה תפגע בילדיהם. אלדו חוזר אל ונדה, אבל זה כבר לא אותו הקשר שממנו יצא.

 

הסיפור מחולק לשלושה חלקים — בראשון ונדה היא הדוברת; בשני אלדו מביא את גרסתו; והשלישי מסופר מנקודת מבט הילדים, אנה וסנדרו, או נכון יותר מנקודת מבטה של אנה, הקטנה. אם בחלק הראשון אנו נחשפים לחוויה של ונדה המובסת, כלכלית וחברתית, דרך מכתביה, בחלק השני זהו אלדו וחולשותיו, מעשיו ובחירותיו. חזרתו למשפחה לא מסדרת את המשבר שחווים הילדים, והחיים ממשיכים על מסלול של התנגשות — ונדה מזכירה לו כל הזמן איך הרס את חייה וחיי ילדיהם, ואלדו מצידו רק מוחה על עוקצנותה ומהנהן, כנוע ומובס. הוא לא חושש להודות שהוא פוחד ממנה אך שומר תמונות של לידיה, האישה שלמענה עזב, אהבתו המוחמצת.

 

במובן מסוים, "שרוכים" נראה כמו פראפרזה על הספר "ימי הנטישה" של אלנה פרנטה. גם אצל פרנטה יש אישה ובעל ונטישה, ושני ילדים שעומדים במרכזה. קצרה היריעה מלהרחיב על כל ההקבלות הספרותיות הנוספות בין שני הספרים, על סגנון הכתיבה ועל האמצעים הספרותיים הזהים, אבל נדמה שבין ונדה לאולגה (גיבורת "ימי הנטישה"), שתי הננטשות עם שני ילדיהן הקטנים, עומד המסתורין שכבר נתנו עליו את הדעת, והוא זהותה/ו של מחבר הרומנים הנפוליטניים המדוברים כיום בעולם. בין אם סטרנונה הוא פרנטה או לאו — הוא סופר ראוי שלא מוכר מספיק לקוראי העברית, ויש לקוות שעם תרגום "שרוכים", המגמה הזאת תשתנה.

 

 

עמודים: 203.

 

ציטוט: "מספיק לתת הזדמנות לסקרנות הראשונית, והסקרנות הופכת למשיכה, המשיכה מתגברת ומובילה ליחסי מין, אלה יתחילו לחזור על עצמם, והחזרה הזאת תצמיח צורך והרגל".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים