בסלוניקי אחרי המלחמה

"עכשיו אני מתחיל לעכל את זה. לא הייתי מאמין שהבחור שלפני תשע שנים היה פה, לא החזיק מעמד וברח מכאן באותו יום שהגיע, הצליח היום לעמוד ולשיר בפני תושבי סלוניקי". את הדברים האלה אמר אתמול יהודה פוליקר, זמן קצר לאחר שצעד במצעד החיים בעיר שבה נולדו הוריו, ושממנה נלקחה משפחתו אל מחנות ההשמדה בפולין. מכל משפחת פוליקאריס, כ־30 איש, שרד רק ג'קו, אביו של פוליקר.

זו היתה צעדה שקטה. כאלף איש צעדו תחת גשם כבד, כשהם נושאים בלונים לבנים עם הכיתוב ביוונית "לעולם לא עוד". פוליקר צעד ביניהם כשלצידו חברתו הטובה, גדולת זמרות יוון, חאריס אלקסיו.

הצועדים יצאו מהרחבה שבה ניצבת היום אנדרטת השואה, המקום שאליו נקראו לפני 75 שנה יהודי סלוניקי, שמנו אז יותר מ־50 אלף איש, ושתחת עינם הפקוחה של הנאצים ומבטי הבוז של תושבי סלוניקי, נדרשו לבצע תרגילי התעמלות במטרה להשפיל אותם לעיני בני עירם.

זוכרים ושרים. פוליקר וחאריס אלקסיו בטקס, אתמול | צילום: אלי דסה

משם המשיכה הצעדה לאורך הרחוב הראשי עד לתחנת הרכבת, שממנה יצאו המשלוחים של יהודי סלוניקי אל מחנות ההשמדה בפולין, ב־15 במארס 1943.

בטקס, שבו השתתפה גם שגרירת ישראל באתונה אירית בן אבא, נשאו דברים סגן שר האוצר של יוון, ראש העירייה וראש הקהילה היהודית. הם הבטיחו להמשיך ולשמר את הזיכרון של שואת יהודי סלוניקי כדי ששוב לא תתרחש זוועה כזאת.

חמש שנים מקיימים בסלוניקי, שבה מתגוררים כיום כאלף יהודים, את מצעד החיים. ראש העירייה, ביאניס בוטריס, עלה אתמול לבמה עם כל חברי המועצה, כאמירה לכך שהצעדה לזכר קורבנות יהדות סלוניקי מתקיימת בהסכמת כל המפלגות. "היהודים שחיו כאן היו אנשים כמונו", אמר בוטריס. "אנשים גאים ושמחים שרוצים לחיות כמו כולם. אנחנו מבקשים סליחה שלא נתנו להם את זה".

"לכל מדינה", הוא אמר, "יש אירועים בהיסטוריה שהיא אינה גאה בהם, ולעיתים קרובות היא קוברת את האמת מתחת לשטיח. תפקידנו הוא להוציא לאור את האמת, ולתקן את האמירה, לפיה היהודים הם שהיו אחראים לגורלם".

אבל החלק המרגש באירוע היה כשראש הקהילה היהודית, דוד שלתיאל, הזמין לבמה את פוליקר, שעלה עם אלכסיו, ושר ביוונית את השיר ששמע בבית אביו "חכי לי סלוניקי".

הקול המוכר והאהוב כל כך על הישראלים היה נרגש, כששר ביוונית את המילים שתרגם יעקב גלעד: "עוד גבול אחד, עוד נצח זמן, חכי לי סלוניקי, רבה הדרך ליוון, חכי לי סלוניקי".

"שמי ליאונידס", אמר פוליקר לתושבי סלוניקי, היהודים והלא יהודים שהשתתפו במצעד. "אני הבן של ג'קו פוליקאריס, שלחם עם הצבא היווני באלבניה, והיה בין אלה שלקחו אותם לפולין. כשחזר לסלוניקי הוא חיפש את בני משפחתו ולא מצא אף אחד".

בחזרה מהצעדה, אמר לי פוליקר, שהוא בטוח שאימו ואביו היו גאים בו, על המעמד הזה. על זה שהצליח לעבור את היום הקשה הזה.

ולרגע אחד הוא שוב היה כמו הילד בשיר ששר קודם, על הבמה, שכתב למענו במיוחד המשורר היווני מנוליס רסוליס: "בן לאובדן ולתקווה, הבן של יעקב הוא ליאונידס. עם כל האורות דולקים ועם הראש ועם הלב. אל המולדת הרחוקה אני מגיע, את החלום אני הופך לאמת. אני אגיע כדי לזכור וכדי לשכוח, ועם זאת, סלוניקי שלי, אני לא אאבד אותך שנית".

* ב-5 באפריל תתקיים הופעה של יהודה פוליקר במסגרת "30 שנה לאפר ואבק", בהיכל התרבות בתל אביב